מאמרים

הילד משקר במצח נחושה

הנה סיפור שנשמע אצלי בקליניקה בחודש האחרון, והאמת? הוא נשמע לאורך כל השנים:

“בחודשים האחרונים, מספרת לי אמא, קרו מספרים מקרים בהם הילד שלי , בן  חמש וחצי שנים, פילח דברים קטנים. במקרה אחד, בסופרמרקט, הוא הכניס לכיס קופסה קטנה של סוכריות, בלי שהבחנתי. הגיע הביתה והחביא אותם מאחורי  הכרית בספה. איך אני יודעת? כי פתאום ראיתי אותה. כשגיליתי את קופסת הסוכריות שאלתי אותו מהיכן זה ואז הוא התחיל להמציא כל מיני תשובות: ” אמא של עילאי נתנה לי אותם” הוא אמר. היה לי חשוב לאמת אותו מול השקר , אז התחכמתי ואמרתי לו ” אני אתקשר לאמא של עילאי ואשאל אותה אם כך היה”. הילד נלחץ ושינה את תשובתו.

 ” מצאתי אותם בארון ולקחת אותם” הוא אמר. “אבל זה לא יכול להיות, אמרתי, כי אני לא קניתי”. “אז אני לא זוכר” הוא אמר, וגם הוסיף שזה האח הקטן לקח אותם בכלל מהסופר. בהתייעצות עם בעלי, הוסיפה האמא וסיפרה לי, ” עזבתי את הנושא וביום אחר הסברתי לו את חומרת המעשה וכי אסור לקחת דברים בלי רשות ובלי לשלם. כדיי להעצים את הנושא  (לא ידעתי עד כמה ניתן להפחיד ילד בן חמש וחצי) , הסברתי שבמקרים כאלו יכולה להגיע משטרה ולהתערב בנושא כי זו גניבה וזה פשע.

וזה מקרה אחד. במקרה  אחר הילד לקח חפץ קטן מהגן, בלי רשות  הגננת. גם שם היו כל מיני שקרים סביב  המקרה.

הדילמה שלי מורכבת, הוסיפה האם, בעיקר כי אני לא יודעת מה המקור שגורם לו לעשות זאת ולהתנהג כך.  עד כמה זה נורמלי שילד ינסה לגנוב? היא שאלה. עד כמה זה בסדר שהוא ינסה להלביש על המקרים הללו שקרים? האם שימוש בהסברה מספק? האם נכון לשלב גורמי הרתעה מפחידים כמו שוטר?

איזה סוג של הרתעה נכון למקרים אלו?

עוד טרם הספקתי לענות הוסיפה האם ואמרה לי שמאז השיחה עם בנה, לא היו מקרים נוספים של גניבות אבל כן היו מקרים של שקרים. ותשמעו, הילד הזה, כמו כמעט כל הילדים המהממים של הדור המודרני,

כדי להחלץ מהמצב של השקר שהוא הכניס את עצמו הוא מחזיר את האשמה לאימו.

כך  לדוגמא, כשהיא אמרה לילד :” אני שמעתי שאתה אמרת לירדן שאתה והחברים שלך תהרגו את הבנות. זה לא בסדר להשתמש במילים כאלה כי אנחנו לא הורגים כאן אף אחד” הילד ענה: ” לא אמא, את לא שמעת נכון . אני אמרתי … והוא אומר משהו אחר לגמרי.

בקיצור מה זה? למה זה? וכמובן  – מה עושים?

התפקיד הראשון שלי הוא להרגיע אתכם. ילדים משקרים וילדים מפלחים דברים שלא שלהם. נכון, לא כולם, אבל כמעט כולם. לילדים יש חשקים גדולים, רצונות שלא באים לידי ביטוי, קובעים עליהם, מגבילים אותם, לא קונים להם כל מה שבא להם, כועסים עליהם, מצרים את צעדיהם – בקיצור, הדשא של השכן, לעיתים קרובות, ירוק יותר. נכון שיש ללמד אותם גבול, מוסר, כבוד לאחר ולרכושו של האחר, אבל עד שזה יקרה יש סיכוי שהם ישקרו ויפלחו מהסופר, מהגן ומחברים.

אמרה נכון אותה אמא שהיתה אצלי, שיש להרתיע את הילד. כולנו יצורים אנושיים ורובנו גם חלשי אופי ולכן אנחנו לא חונים ליד מדרכה שמסומנת בקו אדום-לבן לא בגלל התחשבות בקהילה אלא כדי לא לקבל דו”ח. המשמעות? ההרתעה עובדת. רובנו מורידים מהירות בזמן נסיעה ברכב כשמתקרבים למצלמת מהירות. למה? כי ההרתעה עובדת. לילדים צעירים עוד אין חוש מוסר גבוה, כי הרי מוסר הוא נורמה חברתית (עובדה שהוא שונה בכל מיני חברות ותרבויות) ונורמה חברתית נרכשת על ידי לימוד וחינוך. הילדים משקרים מהמון סיבות: לא להרגיז את ההורים, לא לצער את ההורים, לא לאכזב את ההורים. והם לוקחים דברים שלא שלהם כי ממש מאד, אבל מאד, בא להם שיהיה להם את זה – ואז נכנס החינוך, וחלק מהחינוך הוא ההרתעה.

להפחיד ילד שיכול לבוא שוטר זה אולי לא נעים, אבל זה נכון. כשגונבים יכול לבוא שוטר. לקחת ילד לחבר ולהחזיר לו את הצעצוע וגם לבקש סליחה זה קשה אבל זה מרתיע כי זה מלמד את הלקח. להגיד לילד “אני יודע/ת שאתה משקר ולכן אני לא סוכמת עליך בעניין זה לכמה שבועות” זה קשה, אבל זה מרתיע. וההרתעה במקרה זה היא גבול שהולך ומופנם.

מוסר הוא ערך וערך זה דבר מופשט. כדי שילד ילמד מוסר – עלינו לבצע פעולות, שגם אם אינן נעימות, הן מכינות את הידלים לאיסורים של החברה שלנו.

אז מצד אחד, אל תיבהלו כי זה טבעי ונורמלי, אך מאידך – תגיבו בחומרה.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך...