מאמרים

התנהלות משפחתית סביב חשיפה למסכים בקטינים

איך להפוך נייר עמדה לשגרת יום? ובדרך עוד כמה מילים על סמכות הורית בעידן הדיגיטאלי

לפני מספר שבועות פרסם משרד הבריאות נייר עמדה תחת השם “חשיפה למסכים בקטינים”. את נייר העמדה פרסמו שתי מועצות לאומיות: המועצה הלאומית למניעת אובדנות, והמועצה הלאומית לבריאות הילד ופדיאטריה.

נייר העמדה חשוב ביותר והוא עוסק בשאלות והחששות שמעסיקים הורים רבים בשנים האחרונות. אני רוצה להציג לכם את עיקרי המסמך (אותם העתקתי והדגשתי) ובמקביל להציע כמה תובנות ובעיקר דרכי פעולה לשגרת היום.

קיימות הוכחות ראשוניות למתאם (קורלציה) בין משך החשיפה למדיה חברתית לעליה בתסמינים דכאוניים ומחשבות אובדניות במתבגרים אמריקאים, יותר בנערות“….”העלייה המשמעותית בתסמינים דיכאוניים מופיעים בשימוש העולה על 4 שעות ביום

לנשום….לנשום….לנשום….

לא כל נער ונערה שמשחקים שעתיים ואפילו שלוש בפורטנייט או גולשים ביוטיוב וצופים ביוטיוברים הם מכורים. כך גם בקרב ילדים צעירים: לא כל ילד או ילדה שצופים באופן חד פעמי בשבת בבוקר 4 שעות בטלוויזיה (כי הם התעוררות ב- 6 בבוקר ובחוץ יורד גשם) הם מכורים למסך. המחקר שפורסם לאחרונה ונערך בארה”ב עוסק בצפייה של למעלה מ- 7 שעות ביום במסכים. ממצאיו מדאיגים אולם הקריטריונים שהוא מציג להתמכרות נוקשים מאוד.

אבל!!! שימוש מרובה במסכים: טלוויזיה, מחשב, טאבלט או טלפון חכם צריך לעורר אתכם ההורים ולחייב אתכם להיות מודעים למצב ולפעול במידת הצורך.

מה עושים?

לא נוזפים (נו כבר! את כל הזמן תקועה שם), לא מלגלגים (אתה רואה…בגלל שאתה תקוע במחשב לא ראית מי הגיע לבקר), ולא מפחידים (אתה מכור!). פעמים רבות הילד נשאב למשחק או צפייה בתוכן אהוב ובאמת לא מודע לזמן שחלף. לעיתים עוררות שכזו יכולה לעורר בילד אי נחת ולהוות זרז עצמאי לצמצום השימוש.

אז מה כן עושים?

ראשית משוחחים איתם ומציגים בפניהם את המצב כפי שהוא נראה מהעיניים שלכם.

“מומלץ להורים לדרוש מעצמם ומבני הנוער שבאחריותם הגבלה של שימוש בסלולרי ובמדיה החברתית בארוחות משפחתיות, באירועים חברתיים וטרם השינה”

OK, אבל איך עושים את זה?

הגבלה זו מילה רחבה מאוד שמכילה בתוכה רעיונות שונים כגון: מניעה, צמצום, פיקוח ומעקב. כל אחד מהם עוסק בצורה כזו או אחרת בשליטה הורית על מידת ואופי השימוש של ילדים ובני נוער במסך.

שלב ראשון: מלבד השיחה הראשונית חשוב לשמור על דיון פתוח ומכבד בבית סביב השימוש במסכים. כדאי להמנע מפעולות חד צדדיות ולא מכבדות כגון העלמת הטאבלט או ניתוק הטלוויזיה. זכרו שפעמים רבות המחשב או הטלפון הנייד משמשים לפעולה לימודית ואף חברתית וכי שלילד ובוודאי שלמתבגר יש אפשרות לנהל את לוח הזמנים שלו ומחובתנו לעודד אותו לעצמאות ויכולת וויסות עצמית.

שלב שני: הכינו הסכם בין הילד לבינכם, שמארגן את מאפייני השימוש שלהם במסכים.

אפשרו לעצמכם מרווח של וויתור (לטובת ניהול משא ומתן) ובעיקר הציגו מתווה שכולכם יכולים לעמוד בו, המותאם לגיל הילדים והציגו את ההיגיון שעומד בבסיס ההגבלה.

ילדים בגיל גן יש להשתמש במרכיב של הגבלה על משך הזמן. בשיח עם הילד צריך להסביר לו שהוא רואה הרבה מאוד טלוויזיה ולכן אין זמן לדברים אחרים שהוא אוהב לעשות. בנוסף, ניתן לקבוע שבזמן שמארחים חבר מהגן יש להקדיש זמן למשחק משותף ורק לאחר מכן צפייה בטלוויזיה.

ההמלצה של האיגוד האמריקאי לרפואת ילדים לגילאים אלו היא עד שעתיים זמן מסך ביום, ואני ממליצה גם להגביל את כמות המכשירים שעומדים לרשות הילד. הגבלה על זמן השימוש תאכף רק על ידינו ההורים אולם הגבלה על אופי המכשיר יכולה להעשות גם על ידי הילד. הוא ייבחר מה המסך המועדף עליו מתוך האפשרויות המוגבלות שעומדות בפניו. ילד בגילאי גן יכול לצפות בטלוויזיה, לשחק בטאבלט או בטלפון החכם. הסכם כזה ברור לילד ומאפשר להורה פיקוח במסגרת שגרת הבית.

הפסקת השימוש על ידי ההורה צריכה להעשות באופן מכבד אך ברור. 15 דקות לפני סיום השימוש יש לעדכן את הילד, לשאול אותו אם הוא רוצה להפסיק כעת ואולי להמשיך בשלב אחר ולברר עם הילד האם הוא רוצה לכבות את המכשיר לבד או איפה הוא רוצה להניח את הטאבלט שלו. פעולות אלו יאפשרו לילד להרגיש שותף בתהליך הפיקוח והדבר אף ייעשה מרצון כחלק מהיחסי האמון בינו לבין ההורה. אם הם לא יצליחו להתנתק מהמסך, יהיה זה תפקידכם לאכוף את הפסקת השימוש במכשיר.

לגבי ילדים בגילאי בי”ס יסודי התמונה מעט יותר מורכבת: יש לאפשר יותר זמן מסך ולפקח על יותר מסכים. בדומה לילד הצעיר גם הילד הבוגר צריך להבין את ההיגיון שעומד מאחורי ההגבלה – יש לך שיעורי בית להכין, להתכונן ליציאה לחוגים, לעזור במשימות הבית ולפגוש חברים –  אולם יש לאפשר לו מגוון גדול יותר של מסכים ותכנים וכן יותר זמן שימוש.

עבור ילדים בגילאי יסודי או מתבגרים מומלץ להיעזר בחומרים שקיימים ברשת המסייעים להורים לתווך את הסכנות הקיימות ברשת. מצורף לינק ל”הסכם הורים-ילד/ה עם קבלת הטלפון הנייד הראשון” של מידע אמין על מין. במידה והשיחה עוסקת במשחקי מחשב או בגלישה במחשב ניתן להתאים את ההסכם ולשנות במידת הצורך.

ומה עם פיקוח? כיון שעולם התוכן של ילדים בגילאי יסודי מתרחב, לרוב ללא רצונם, לאזורים אסורים כגון פורנוגרפיה, אלימות והימורים עלינו לפקח באופן קבוע אחר התכנים אליהם הם נחשפים. מבלי להכנס לשאלת היעילות של פיקוח בעזרת אפליקציות ניטור, מעקב, מניעה וחסימה אני חושבת שהבעיה המרכזית בפיקוח הזה היא שבמקום להעביר את המסר “אנחנו כאן” הוא מעביר את המסר “אנחנו חסרי אונים ולא סומכים עליך“. עקרון זה נכון גם לגבי מתבגרים. הם פשוט ינסו בתחבולות שונות להסיר את הפיקוח הטכנולוגי ועוסקים בתחבולות ובניסיון “לנצח” את הטכנולוגיה ואת ההורים.

מה כן? שיח פתוח ספונטני ויזום. לזמן את הילד לשיחה על הנושא וליצור הבהרות לגבי הגבולות והמגבלות שמטרתן לשמור עליו, למנוע ממנו להתמכר לשימוש במסכים ולסייע לו להתנהל באופן בטוח ברשת.  ובמקביל להתערב באופן ספונטני בשימושים שלו: לגלות עניין אמיתי במשחקי המחשב, לברר מה הן האפליקציות האחרונות שהוא הוריד לטלפון החכם ולבקש מהילד להראות לנו מהם האתרים האחרונים בהם ביקר. במקביל, במידה ויש צורך ועולה חשש שהילד גולש באתרים אסורים ונחשף לתכנים לא הולמים או לחילופין חווה משבר על רקע חברתי – חובה עלינו להכנס למחשב או לטלפון הנייד (ואם יש לו סיסמה אישית לחייב אותו לבטל אותה. אין סיסמאות על המכשירים!!) ולבדוק מהם האתרים האחרונים בהם גלש ואלו תכנים הוא שומר בגלריית התמונות או הסרטונים. כמו”כ להסתכל בקבוצות הווטסאפ וברשתות החברתיות האחרות שלו.

במילים פשוטות – מי שנמצא הרבה זמן מול מסך פוגש פחות חברים ועושה פחות ספורט. הקשר הזה ברור ואנו מכירים אותו באופן אישי. גם אנחנו נוטים לשקוע אל הטלפון החכם על חשבון פעילויות פנאי שונות. מה עושים? ראשית מהווים דוגמה אישית. אנחנו ההורים נותנים לילדים, צעירים ומתבגרים, דוגמא אישית להתנהגות חברתית רצויה. כשהם רואים אותנו מנהלים את היחסים החברתיים שלנו עם העולם האמיתי בזמן שאנחנו מחוברים לעולם הדיגיטאלי הם לומדים שהחיבור אפשרי ואף הכרחי.

ודבר אחרון – אל תשלחו את הילדים לישון עם מסך. בשום פנים ואופן. היום אנחנו יודעים ששימוש בטלפון הנייד או צפייה בטלוויזיה סמוך להרדמה פוגעים בשנת החלום, מפחיתים את רמת הורמון השינה (מלטונין), איכות השינה נפגעת, הילדים יותר עייפים, עלולים להיות שמנים יותר וזה דוחה את היכולת להירדם בקלות ובמיידיות.

אז מה היה לנו: הגבלה בהתאמה לגיל, אכיפה תקיפה אך מכבדת, פיקוח ואחריות הורית.

בהצלחה !!

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך...