מאמרים

אל תשאלו למה הילד עושה זאת, שאלו בשביל מה הוא עושה זאת?

מתבוננים בהתנהגויות מפריעות של ילדיכם אתם מוצאים את עצמכם אובדי עצות מול השאלה “למה הוא עושה את זה?” למה הבן שלי ממשיך להפוך דברים בבית אם הוא יודע שבסוף אעניש אותו? למה הילד לא אוכל למרות שאני מכין לו מה שהוא אוהב ומה שהוא הזמין? למה הילדה לא ישנה לילה רצוף אלא מתעוררת כמה פעמים? ולמה הוא לא רוצה להזמין חברים? השאלות רבות ובחיפוש אחרי הסיבות אתם מתמלאים רגשי אשם ותחושות תסכול על כך שלא נמצאת התשובה.

 

נכון, לפעמים האדם עושה בגלל: בגלל שמפריע לו, בגלל שעצוב לו, בגלל שהוא פוחד, אבל כאשר ההתנהגות חוזרת על עצמה שוב ושוב במחיר יקר (עונש, הפסד, אכזבה של ההורים, כעס של המבוגרים) אני לא אשאל למה, אלא לשם מה. אחפש את מטרת ההתנהגות.

 

כולנו יודעים שילד זקוק להרבה דברים: לאהבה, לביטחון, לתמיכה, להדרכה, להשכלה טובה, לחוגים, לגבולות, לצעצועים וכמובן לתנאים פיזיים נאותים וכהורים אתם משתדלים להעניק לו את כל אלו על מנת שיצמח ויצליח כילד וכמבוגר. אבל יש דבר אחד נוסף, ראשוני, צורך פסיכולוגי ראשון והראשון במעלה שלו זקוק כל אדם, כילד וכמבוגר, ובכל זמן ומקום, וזה הצורך להרגיש שייך. לא רק להיות שייך אלא להרגיש שייך, ותחושת השייכות מתבססת דרך כך שהילד יודע שרואים אותו, מתייחסים אליו, ושהוא חש בעל ערך.

 

מתוך הצרכים האלה, הצורך שישימו אליו לב והצורך להרגיש מסוגל ויכול, הילדים מגיעים ל”התנהגויות מפריעות”. אין ילד רע או תחמן או מניפולטיבי, אלא יש התנהגויות “רעות”. הן מפריעות להורים והן מפריעות לצמיחה התקינה של הילדים. אלו התנהגויות מוטעות שהילד אימץ מתוך אינטראקציה עם אמא ואבא והוא מאמין, באופן לא מודע לחלוטין, כי שם הוא בעל ערך, ככה רואים אותו, שם יש לו מקום משמעותי, שם הוא שייך.

 

התנהגויות מפריעות של הילד מביאות אתכם, ההורים, לתגובה: קוראים בשמו שוב ושוב, מבקשים שקט, גוערים, מסבירים, מדברים על זה עם אבא ועם הגננת ועם הסבתא ומה מספקים לו? תשומת לב. ואם הוא עקשן ומסרב כמעט לכל בקשה שלכם, אתם כועסים, עושים “בכוח” ורבים עם הילד וכך מעניקים לו תחושת כוח וערך. על רווח פסיכולוגי/קיומי כזה הוא אינו יכול לוותר. והדוגמאות רבות…. התנהגויות ילדים אשר גורמות להורים להרגיש עייפות, תסכול, “אוּף”, תחושת חוסר אונים, עיסוק סביב ההתנהגות המפריעה בגערות, הערות, סנקציות, בקשות, עונשים, שיחות ונאומים – התנהגויות כאלה של הילדים ניזונות מתגובות ההורים ומתשומת הלב ותחושת הכוח שהם מספקים לילדים ולכן לא תפסקנה. הילד למד שהאסטרטגיה הזו מספקת לו הרבה תשומת לב, תחושת ערך וכוח ולעיתים גם ייחודיות ומיוחדות. דברים להם הוא מאד זקוק מבחינה פסיכולוגית.

 

יש שני רעיונות אשר אתם אמורים לזכור כאשר הילדים שלכם מוציאים אתכם מהכלים:

  • האחד – הילד לא עושה זאת נגדכם, הוא עושה זאת בעדו.
  • והשני – כל התנהגות מפריעה של ילד ממשיכה כי יש מישהו בסביבה שמגיב אליה.

 

חשוב שאציין כי הילדים אינם חורשים מזימות. הם אינם מסתובבים וחושבים איך לשגע את הוריהם או לאכזב אותם. מדובר כאן בהתנהגות לא מודעת לחלוטין ומונעת על ידי צורך בסיסי של תחושת שייכות והתייחסות. 

לפני שאתם מחליטים שהתנהגות מסוימת של הילד הנה לצורך קבלת תשומת לב, עליכם לשלול בעיות פיזיולוגיות או רגשיות של הילד. רק אחרי שבדקתם ווידאתם שחוסר התיאבון או חוסר הפעילות הפיסית של הילד או התעלמותו מקריאות שלכם אינם ממקור רפואי וכי אתם הם אלה אשר מספקים לילד תשומת לב רבה סביב הנושא, רק אז תבינו שיש מטרה מאחורי התנהגותו. התגובות שלכם, ההורים, הן התשובה למטרת הילד.

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך...