הדרכת הורים לגיל הרך והצעיר

הדרך הקלה ביותר להפגין עצמאות ומסוגלות היא להתנגד. פשוט להגיד “לא”. אולי גם להשתמש בבכי או בהתקפת זעם, בבעיטות או דווקא בהתעלמות. ואז הם אומרים “לא” כשתרצו לחזור הביתה מגן השעשועים, כשתירצו שתחגור עצמה במכונית, כשתבקשו שתסדר את חדר או שלא יירד מהמיטה, כשתגישו לו מים בכוס ירוקה והוא יתעקש על הכחולה, כשתירצו להזדרז לגן או לבית הספר והיא תתעקש ללבוש את השמלה האדומה ואז תרצה את הלבנה ואחר כך תתחרט ותרצה את זו עם הנקודות… כמעט בכל רגע של היום יוכיחו לכם בני השנתיים, בנות השלוש, וילדי הגן ובית הספר היסודי, שאתם לא קובעים עליהם.
ברוך בואכם למועדון הילדים שגדלים.התהליכים האלה, בגיל הצעיר, מניעים את הילדים הצעירים, להתנסות לבד בדברים, להתעקש, למרוד ולנסות לבחון את הגבולות לא רק של האחרים, אלא גם שלהם עצמם. ההתעקשות הזאת של הילד מדגישה את הנפרדות שלו מהוריו, את היותו עצמאי. ככל שהוא מתפתח הוא מרגיש יותר ויותר “אני יכול”, “לא יגידו לי מה לעשות”, “אני ישות עצמאית עם ערך עצמי”.זו בעצם המשימה של כל ילד לאורך חייו: לבנות לעצמו תחושת עצמי, להרגיש נבדל מהאחרים, להרגיש שיש לו דעות משלו, לדעת להבדיל בין הרצון שלו לרצון של האחר (אמא, אבא, גננת, חבר), וגם להרגיש בעל יכולת ומסוגלות להגשים את הרצונות שלו.ואז, פתאום, בסביבות גיל שנתיים, התינוק המתוק והחייכן הופך לדובון לא-לא. הוא מתחיל להתנהג אחרת: מסרב. לא משתף פעולה. עושה כאילו לא שמע, ואתם לא מבינים מה קורה כאן. האם משהו כאן לא בסדר ולא נכון איתו או איתכם?
מתברר שמה שקורה נכון מאד. נכון ואף נדרש. אתם יכולים להירגע, ולא מפני שזה קורה לכולם, אלא מפני שאלו בשורות טובות המוכיחות על התפתחות ילדכם.