fbpx
מיכל דליות
  • דף הבית
    • אודות
  • מיכל בדיגיטל
  • הכשרת יועצי/ות משפחה
  • הדרכת הורים
    • צוות המרכז
  • שאלות ותשובות
  • הרצאות
  • מאמרים
    • סרטונים
  • הספרים של מיכל
  • דף הבית
    • אודות
  • מיכל בדיגיטל
  • הכשרת יועצי/ות משפחה
  • הדרכת הורים
    • צוות המרכז
  • שאלות ותשובות
  • הרצאות
  • מאמרים
    • סרטונים
  • הספרים של מיכל
להיות בים סוער עם הילדים
ראשי » מאמרים » להיות בים סוער עם הילדים

להיות בים סוער עם הילדים

20/04/2018

לפני יותר מעשרים שנה, הבנים שלי היו גולשים בים. אני זוכרת איך הם היו מתעוררים בשעה שש בבוקר ועולים על הגג כדי לראות את הים.

​

היום כבר לא רואים את הים מגג ביתי, כי סביבנו בנו בתים גבוהים מאד, גבוהים משלנו, אבל אז ראו. אני גם זוכרת איך הייתי אומרת לעצמי “תראי איך הם מתעוררים בקלילות ובמהירות בשש בבוקר כדי לצאת לים, אבל בתקופת הלימודים היה להם כל כך קשה להתעורר….”.

​

בקיצור, היו עולים על הגג, רואים ים סוער, החליפו כמה טלפונים עם חברים, והיו יוצאים לים עם הגלשן צמוד לאופניים (גם חסכו כסף כדי לקנות מיתקן מיוחד המולחם לאופניים ואליו מצמידים את הגלשן).

​

אני מודה לאל שלא הייתי איתם בים ולא ראיתי אותם שוחים לעומק הים הסוער ואז תופסים גלים, כי פעם אחת חוויתי את הפחד הזה וטוב שלא חוויתי אותו יותר מהפעם הזו. בפעם הזו הלכנו כל המשפחה לים. הבנים כבר היו שם שעתיים קודם עם חליפות הגלישה שלהם ועם החברים האחרים ואנחנו, שאר בני המשפחה, הגענו עם ארוחת בוקר. הקמנו אוהל קטן (אותו היינו מקימים בכל חוף אליו היינו מגיעים), הנחנו את הצידנית עם הכריכים (כריך מותאם לכל ילד), אבטיח חתוך, הרבה מים לשתייה, כלי משחק בחול לבנות הצעירות, כובעים, קרם הגנה, והרבה שמחה בלב.

​

אנחנו יושבים לנו על החוף, הבנים יוצאים מידי פעם מהמים לשתות קצת ואני כל הזמן אומרת, כמו כל אמא פולנייה “תיזהרו! אל תישחו רחוק מידי! הים סוער!”.

​

הים ביולי ואוגוסט מאד סוער. זה תמיד עצוב, כי דווקא בחופש הגדול הים סוער ולא נעים להתרחץ בו, אבל הוא הכי כיפי לגולשים.

​

בקיצור, בשלב מסוים שמתי לב שהבנים לא חזרו לחוף כבר איזה חצי שעה או יותר ואמרתי לבעלי “לך תחפש אותם”. לך תחפש אותם אומר תכנס למים, תשחה נגד הזרם, תעבור את הגלים הסוערים בגובה מטר וחצי לפחות, תראה את הבנים שלי ותגיד להם לחזור. בעלי, כמו רוב הבעלים, אמר לי לא לדאוג. אין ממה. הילדים מנוסים, הם כבר עושים את זה שנה שנייה או שלישית, הם מכירים את הים, הכל יהיה בסדר. אני לא הרגשתי בסדר. אני דאגתי בטירוף. המשכתי לנדנד ואז קרה מה שקורה בדרך כלל כשאנחנו מנדנדות – הוא נכנס למים והתחיל לשחות בניסיון לעבור את הגלים.

​

בעלי שחיין מצוין. הוא לא פוחד מהים, ובעצם לא פוחד מכלום (חוץ אולי, ממני…). הוא נכנס, ראיתי אותו צולל כל פעם שנתקל בגל עצום, יוצא ומנסה להתקדם לעומק. כעבור כמה דקות יצא בעלי מהמים, עייף (כי נלחם בגלים) ומוטרד ואמר לי “אני לא יכול לעבור את הגלים ואני לא רואה אותם”. יופי. בדיוק את זה הייתי צריכה לשמוע!

​

אני זוכרת את החצי שעה או שעה או שעה וחצי שחיכיתי בחוף והייתי בלחץ. לחץ זו מילה לא טובה בעצם, כי הייתי הסטרית. לא היה לי איך ועל מי להוציא את זה והלכתי על החוף מימין לשמאל בתקווה לראות שביב נער יושב על גלשן. לא ראיתי. אי אפשר היה לראות בגלל גובה הגלים.

​

אחרי שבוע (ככה זה הרגיש לי) יוצאים הבנים עם הגלשנים מתחת לזרוע, מלאים התלהבות, קורנים מחום הקיץ ורטובים ממים מלוחים ומתקרבים אלינו בצעדים מדודים ורגועים. התאפקתי לא לצעוק “מה עשיתם לי?” ובמקום זה שאלתי, מאופקת ככל שיכולתי “איפה הייתם?”. הם היו, כמובן, מעבר לגלים. מכיוון שהים היה מאד סוער, הם ישבו במרחק, בסך הכל מאה מטר מהחוף, מאחורי הגלים, וחיכו שהים יירגע קצת.

​

מי שלא יודע, מאחורי הגלים יש שקט. הגלים מתנפצים ברעש וגעש את החוף, אבל קצת מאחוריהם יש ממש שקט. ים שקט בו הנערים יושבים על הגלשנים שלהם, מפטפטים ביניהם ומחכים לגל “הטוב” שיוביל אותם עד החוף. שם הם היו.

​

נזכרתי בחוויה הזו בשבת האחרונה כשהלכתי עם אחד מבניי וילדיו לאותו חוף. הים היה סוער בטירוף, בקושי הייתה חלקה קטנה ומסומנת אליה המצילים הירשו לרוחצים להיכנס, היה עמוס אנשים, היה חם, ואני ראיתי את הנכד שלי, בן שש בסך הכל, גולש לו על הבוגי הקטן שלו, חמישה מטרים מהחוף. בבת אחת הציף אותי הזיכרון הזה מלפני יותר מעשרים שנה.

​

אז מה מוסר ההשכל? אני לא יודעת אם יש פה מוסר השכל! שלא ילכו לים לגלוש? שאימא שלהם לא תצטרף אליהם? לא יודעת. אין כאן לדעתי מוסר השכל, אלא הידיעה שהחיים עם ילדינו מייצרים לנו חוויות רבות של אושר וחוויות רבות (אולי אפילו יותר) של דאגה.

​

קיץ נעים לכם.

עקבו אחרינו
  • Facebook
מאמרים אחרונים
ילד של אבא או ילד שהוא אבא ?

ילד של אבא או ילד שהוא אבא ?

אבא שלו חלה בקורונה והוא מאושפז כבר חודש בבית החולים. יותם בן ה-10 נשאר לבד בבית עם
סגור לתגובות על ילד של אבא או ילד שהוא אבא ? קרא עוד ←
כל הכבוד, יא מלך !

כל הכבוד, יא מלך !

לפעמים, כשאני מסיימת ביקור תצפית בבית המשפחה, ההורים נפרדים ממני בדלת בחצי התנצלות: “חוק מרפי, דווקא עכשיו
סגור לתגובות על כל הכבוד, יא מלך ! קרא עוד ←
לפעמים כדאי פשוט להקשיב לאינטואיציה שלכם!

לפעמים כדאי פשוט להקשיב לאינטואיציה שלכם!

בתוך שלל הסיטואציות המורכבות שלנו עם הילדים יש רגעים של חוסר אונים . של תהייה מה נכון
סגור לתגובות על לפעמים כדאי פשוט להקשיב לאינטואיציה שלכם! קרא עוד ←
“איך אני אדע מתי זה נכון להגיד לילד שלי לא?” או – מתי לשים גבול?

“איך אני אדע מתי זה נכון להגיד לילד שלי לא?” או – מתי לשים גבול?

נושא לא פשוט. הורים רבים אומרים לי “בסדר, אני יודע שצריך לשים גבול. אבל אני לא יודע
סגור לתגובות על “איך אני אדע מתי זה נכון להגיד לילד שלי לא?” או – מתי לשים גבול? קרא עוד ←
חרדות אצל ילדים בתקופה נוכחית

חרדות אצל ילדים בתקופה נוכחית

כבר 8 חודשים שאנחנו בתוך תקופת הקורונה, תקופה ששינתה את מציאות חיינו בצורה דרמטית. ההשפעות של הקורונה
סגור לתגובות על חרדות אצל ילדים בתקופה נוכחית קרא עוד ←
אודות מיכל דליות

מרכז מיכל דליות קיים ופועל בשלושה תחומים עיקריים: הכשרת יועצים משפחתיים, ייעוץ והדרכה להורים בכל הקשור בקשיים ובעיות במערכות יחסים משפחתיות, הרצאות לחברות, ארגונים, גופים וכיו”ב.

עמודים חשובים
  • המסלול להכשרת יועצי/ות משפחה
  • הספרים של מיכל
  • לוח הרצאות
    • הרצאות
  • הדרכת הורים
  • מאמרים
  • מדיניות פרטיות
מאמרים אחרונים
  • ילד של אבא או ילד שהוא אבא ?
  • כל הכבוד, יא מלך !
  • לפעמים כדאי פשוט להקשיב לאינטואיציה שלכם!
  • “איך אני אדע מתי זה נכון להגיד לילד שלי לא?” או – מתי לשים גבול?
  • חרדות אצל ילדים בתקופה נוכחית
הירשמו לקבוצות ההורים הדיגיטליות !
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס
Facebook