אחאות, קנאה ומריבות בין אחים, למה זה דווקא דבר טוב לילדים

הורים רבים שואלים את עצמם:
האם מריבות בין אחים פוגעות בקשר ביניהם?
האם קנאה בין אחים היא סימן לבעיה?
והאם ילד שמאבד את מעמדו כילד יחיד באמת נפגע?

הסיפור הבא, מתוך חוויית החיים שלי כאמא, מספר משהו אחר לגמרי על אחאות, על יחסים  ועל אמון בילדים.

תיק הגב שמאחורי הספרייה

לפני הרבה שנים ראיתי תיק גב קטן חבוי מאחורי הספרייה בביתנו.
פתחתי את תיק הגב הזה, שלדעתי צריך היה להיות בארון באיזו מגירה נשכחת, וראיתי בתוכו שני ספרי ילדים, שתי פיג’מות, בקבוק מים קטן ושני שטרות של מאה שקלים כל אחד.

תמהתי מאד והלכתי לבני הבכור, שהיה אז בן שש וחצי, ושאלתי אותו מה זה.
“זה התיק שלי” ענה לי.
“למה לך התיק? בשביל מה זה?” שאלתי.
“בשביל לברוח מהבית עם עידן”.

חשבתי שאני מתפוצצת מצחוק, אבל הילד היה מאד רציני, אז התאפקתי ואפילו לא חייכתי. המשכתי לברר.
כשאני כותבת את זה עכשיו אני בקושי מתאפקת מלצחוק. אני מדמיינת את הילד המתוק והשקט שלי בן השש וחצי מחזיק ביד של אחיו הקטן, שהיה אז בן שלוש וחצי, והם “בורחים מהבית”.

ולא סתם בורחים –  זו הייתה בריחה מתוכננת:
ספרים, פיג’מות, ואפילו פילוח של מאתיים שקלים מהארנק שלי או של בעלי.
הברורים העלו שהוא כעס עלינו. אני כבר לא זוכרת למה, אולי לא נתתי לו משהו שהוא מאד רצה, אולי הבטחתי ולא קיימתי, אולי העלבתי או העצבתי.

בכל אופן, הוא החליט שהוא מחליף בית.
אבל הדבר הכי מהמם בעיניי היה שהוא החליט לצרף אליו את אחיו הקטן.
כאילו אמר: “פה אני כועס ושובר את הכלים, אבל על אחי אני לא מוותר”.

מריבות בין אחים הן לא כישלון הורי

בין שני בניי יש שלוש וכמעט וחצי שנים. זה ההבדל בגיל, אבל יש ביניהם הבדלים רבים אחרים:
האחד בהיר והשני כהה, האחד רזה והשני לא, האחד שקט והשני נוכח, האחד מפנים והשני מוחצן.

שני בנים שונים ונפלאים.
וכשהיו אחים שגרים באותו בית ונזקקים לאותם משאבים ,הזמן של ההורים, הכסף של ההורים, האהבה של ההורים, הם היו אחים טובים. ממש טובים.

אני זוכרת אותם רבים, מעצבנים זה את זה, לפעמים הולכים מכות על השטיח בסלון. כל פעם ניצח מישהו אחר.
ובינתיים הם התאמנו בחיים.

מחקרים בפסיכולוגיה התפתחותית מצביעים על כך שיחסים בין אחים הם אחד ממגרשי האימון הראשונים והמשמעותיים ביותר ליחסים אנושיים – מקום שבו ילדים מתרגלים בו זמנית כעס, נאמנות, קונפליקט וקשר.

בעיניי, מריבות בין אחים הן לא סימן שמשהו “לא עובד”.
הן תקשורת.
לפעמים במילים, לפעמים בידיים – ובסוף אלה אחים שהיו מוכנים לברוח יחד.

מה ילדים לומדים מאחאות

לאחאות יש יתרונות רבים, לא בגלל שהיא קלה אלא דווקא בגלל שהיא מורכבת.

יחסים עם אחים מאפשרים לילדים להתאמן על הדברים החשובים באמת בחיים:

• קנאה
• תסכול
• חלוקת תשומת לב
• ריב ופיוס
• אהבה שלא נעלמת גם כשכועסים

רגעי האושר הגדולים שלנו ורגעי העצב הקשים ביותר  כולם יושבים על יחסים.
עם בני זוג, עם ילדים, עם הורים, עם חברים, עם קולגות.
ואיפה לומדים את זה?
ביחסים עם אחים ואחיות.

אין כאן אמירה שילד יחיד חסר כישורים חברתיים, ממש לא.
אבל אחאות מעשירה, מחדדת ומשכללת את היכולת לנהל קשרים עם אנשים אחרים, בעוצמה ובאינטנסיביות שאין לה תחליף.

האם ילד נפגע כשהוא מאבד את מעמדו כילד יחיד?

כשבעלי ואני הקמנו משפחה, לא חשבנו לרגע שאנחנו עושים משהו רע לבן הגדול כשהבאנו אח נוסף.
היינו בטוחים שאנחנו עושים לו טוב –  בכך שהוא לא יגדל לבד.

כך גם בהולדת הילדים הבאים: בן שני שהפך לבן אמצעי, בת יחידה שהפכה לבת שלישית.
לא חשבנו על “אובדן מעמד”, אלא על משפחה מתרחבת.

היום אני שומעת ניגונים אחרים.
הורים חרדים לגורל נפשו של הילד בעקבות אובדן מעמדו כילד יחיד.
עיסוק עמוק בפסיכולוגיה, שלפעמים בא על חשבון אמון בילדים ובחיים עצמם.

מחקרים העוסקים במעבר מילד יחיד לילד בכור מראים כי אין עדות לפגיעה רגשית ארוכת טווח מעצם הולדת אח. ההשפעה המשמעותית ביותר נובעת דווקא מהעמדה ההורית ומהאופן שבו השינוי מתווך לילד.

כלומר עצם הולדת אח או אחות אינה פוגעת בילד.
הקושי נוצר מהפרשנות שאנחנו, ההורים, נותנים למצב ומהפחדים שלנו.

אחאות היא מורכבת – וזה בסדר

זה לא פשוט להיות אח או אחות.
זה תמיד מורכב, ותמיד בנוי מהמון חתיכות של פאזל שלא תמיד אנחנו, ההורים, מצליחים לראות או להבין בזמן אמת.

אחאות מורכבת מ:
אהבה וקנאה,
שמחה וצער,
חוויות משותפות ופנטזיות שלא התממשו.

כל אלה באים והולכים, נמסים ונשארים, מתפוגגים או מתפוצצים.
וככה נראים יחסים אמיתיים.

מה התפקיד שלנו כהורים ביחסים בין אחים?

זה אולי אחד התפקידים החשובים ביותר שלנו כהורים:
לא “לסדר” את היחסים – אלא לאפשר להם לקרות.

• לתת לגיטימציה לקנאה
• לא לנסות לאזן נתינה בצורה מתמטית (זה לעולם לא יעבוד)
• לספק לכל ילד לפי הצרכים שלו
• ללמד שלא הכול הוגן, לא הכול שווה, לא הכול צודק – ככה זה בחיים
• ללמד לריב, וללמד להשלים

ובעיקר – ללמד שהלב שלכם גמיש.
הוא לא מתחלק.
הוא מתרחב עם כל ילד נוסף שמצטרף למשפחה.

בהצלחה.