נושא לא פשוט. הורים רבים אומרים לי “בסדר, אני יודע שצריך לשים גבול. אבל אני לא יודע מתי”. מדהימה אותי המחשבה שאנחנו, אנשים בוגרים בעלי ניסיון חיים רב, לא הורגלנו לבדוק עם עצמנו מהו הגבול הפנימי שלנו באירועי החיים.
הרי הסימן לזמן בו יש לשים גבול הוא פנימי. אין באמת גבול מוסכם על כולם פה אחד, למעט אולי כשהילד מכה את ההורה או משהו בסגנון זה. וגם אז מתלבטים הורים…
אז איך תדעו מתי זה הזמן להגיד לילד שלכם מ”לא” ו”מספיק”.
שני מדדים יש בנו, שמרמזים לנו שזה כנראה זמן לגבול.
*המדד הראשון – ‘תחושת בטן’. או ההרגשה הזו “שמשהו לא בסדר…אני מרגיש שזה לא נעים לי…יש לי תחושה לא טובה בתוכי”. פעמים רבות זה סימן שחציתי איזשהו גבול פנימי בתוכי ואיבדתי דרך. עכשיו אני צועד בדרך שהיא לא שלי. וזה מרגיש לי זר. יש וכדאי להקשיב לסימן הזה ולתת לו מקום. כשמתחילה ההרגשה הלא נעימה, זה זמן לשאול את עצמכם – “מה לא נכון עבורי? האם אני עושה משהו שאינני שלם אתו? אולי אמרתי משהו שהוא לא ממש משקף את מה שאני חושב / מרגיש?” ועכשיו יש הזדמנות נפלאה לדייק ולתקן. לעלות שוב על הדרך שלכם.
הורים רבים מגלים את עצמם חסרי סבלנות ועצבניים על ילדיהם ומרגישים אשמה ותסכול מכך. לפעמים הם אפילו לא מבינים מדוע הם כל כך חסרי סבלנות. אז אם אתם מוצאים את עצמכם ככה, עצרו לבדוק איזה צורך פנימי שלכם, בתוככם, לא מקבל כרגע מענה, ותגלו שכנראה ויתרתם על משהו שממש חשוב לכם, לא הקשבתם לעצמכם וחשבתם שאם תניחו את עצמכם בצד בשביל הצרכים של הילד… זה לא נורא ואולי אפילו נכון.
המחיר של זה הוא גדול פעמים רבות הרבה יותר מעצם ההקשבה לעצמכם מלכתחילה. והוא גובה את מחירו במערכת היחסים שלכם עם הילד.
*המדד השני – מחשבה ערכית: אני מביט בהתנהגות הילד וחושב לעצמי שזה ממש מנוגד לעולם הערכים שלי, לאדם שאני. ושוב אני מוותר על חלק חשוב בי כרגע, בשביל לא להגיד ‘לא’.
אל תשלו את עצמכם , אתם לא עושים את זה למען הילד (הרי אנחנו לא מדברים על שלב הטיפול בתינוק, בו אנחנו נאלצים לשים הרבה מהצרכים שלנו בצד). הילדים שלכם, בליבם, לא רוצים את זה מכם. הם רוצים הורים אמיתיים, ברורים, אנושיים. ובכל פעם שאתם מפסיקים להקשיב לעצמכם , הם מאבדים את הזכות לפגוש בכם באמת.
תזכירו לעצמכם להקשיב לצרכים שלכם, גם בהורות, ולהתייחס אליהם. עם משהו ‘לא נעים לי’, אל תאפשרו לילדכם לעשות לכם אותו. אם משהו קשה לכם מדי והוא לא הכרח בסיסי של סיפוק הצרכים הבסיסיים של הילד, ותרו עליו. אם אתם חשים בפנים שאתם ‘ממש לא רוצים’ – אימרו “לא”. אם אתם מרגישים שפוגעים בכם, שימו גבול ואל תישארו בתוך פגיעה. היו אמיתיים ואנושיים. מגיע את זה לילדים שלנו.
זה מפחיד, מפחיד ממש, להיות גלוי ואמיתי מול הילד שלי. להראות גם חולשות ורגעים פחות מוצלחים. אבל אלו הרגעים האותנטיים בעלי הערך הגדולים ביותר. המתנה המופלאה שתוכלו לתת לילדיכם.
“המתנה הכי גדולה שהילדים שלכם יכולים לקבל מכם היא האנושיות”-ד”ר חיים גינות.
כתבה נעמה וקסמן, עו”ס ויועצת משפחתית במרכז מיכל דליות
