לעצור את טירוף הבוקר
אני מודה שאצלי זה לא היה, מה לעשות? הייתי אמא מאד חמה אבל גם ברורה, עניינית ותקתקנית… אבל אצל המון משפחות היום השעון המעורר מצלצל ומלחמת הבוקר מתחילה: אתם נכנסים לחדר של הילד החצי מתבגר להעיר אותו, אבל מוצאים את עצמכם חוזרים לחדר עוד שלוש פעמים כדי לוודא שאכן הוא קם, ובכל פעם ה- “יונתן קום!” נעשה יותר ויותר עצבני. השעון מתקתק ויונתן עדיין לא יצא מהמיטה, ובלית ברירה אתם מתחילים לצעוק, למשוך ממנו את השמיכה ולנער אותו. אם הוא עדיין קטן אולי אתם מושכים אותו פיזית או מרימים אותו מהמיטה, אבל אתם יודעים שלא תוכלו להמשיך לעשות זאת עוד הרבה שנים. שלב הצעקות ההדדיות התחיל ועכשיו הוא פספס את ההסעה אז אתם צריכים להסיע אותו לבית הספר. אתם כבר יודעים שתאחרו שוב לעבודה ואתם מרגישים את לחץ הדם עולה בכל רמזור אדום. לבסוף אתם מגיעים לבית הספר ויונתן היקר טורק את דלת המכונית כשהוא עצבני וכעוס מבלי לומר שלום. אתם ממשיכים בדרככם לעבודה ותוהים מה תגיד הבוסית, כמה זמן יקח לכם להרגע ומתי תחזרו לחשוב דברים חיוביים על הילד שלכם.
לפי מחקרים, מתבגרים זקוקים לממוצע של תשע שעות שינה, אך דפוסי שינה ביולוגיים והמסכים מקשים על מתבגרים ללכת לישון לפני השעה 11 בלילה, ומקשים עליהם עוד יותר לקום בבוקר בזמן. משמעות הדבר היא שכאשר ילדכם המתבגר צריך לקום מוקדם בבוקר ולהגיע לבית הספר בזמן, למעשה הוא פועל כנגד הדחף הביולוגי שלו לישון. יחד עם זאת, רק בגלל שהביולוגיה של הילד אינה תואמת את דרישות העולם החיצוני, אין זה אומר שעליכם להכנע לטירוף היומי של התארגנות הבוקר והניסיון לצאת מהבית בזמן.
חדשות טובות: אתם יכולים להפסיק לעבוד כל קשה
הגישה ההתנהגותית, כמו רוב גישות ההורות המודרניות, מדברת על אי לקיחת אחריות במקומות בהם על הילד לקבל על עצמו את האחריות, וזה כולל את הקימה בבוקר. אם אתם מעירים את הילדה שוב ושוב, מושכים אותה מהמיטה וכו’, כפי שתואר לעיל, אתם עובדים יותר קשה ממנה על מנת להעיר אותה. למעשה אתם מחליפים את האנרגיה והמאמץ שלה בשלכם. אז שאלו את עצמכם – למה שהילד יתאמץ לקום לבד אם אתם עושים זאת במקומו? אם הוא יודע שהוא לא באמת צריך לקום עד שאמא מעיפה מעליו את השמיכה וצורחת, למה שהוא יקום עם צלצול השעון המעורר? למה שיקום אם הוא יכול לישון עוד כמה דקות עד הפעם הבאה שאמא תכנס לחדר?
אז על מנת שילדכם וילדתכם יפנימו שיגרת בוקר אחרת, עליכם לתת להם את האחריות ליקיצה שלהם. שבו עם הילד/ה לשיחה רגועה בנושא ההתארגנות של הבוקר. תוכלו להגיד משהו כמו “לך ולי יש קושי בבוקר ואני לא אוהבת שאנחנו יוצאים בלחץ ונפרדים בכעס. לכן, מעכשיו אני לא אקח יותר אחריות על ההתעוררות וההתארגנות שלך. אני אעיר אותך פעם אחת, ולאחר מכן זה תלוי בך. אם תאחר/י את האוטובוס, לא אחכה לך כדי להסיע אותך ותצטרך למצוא דרך אחרת להגיע לבית הספר או להשלים את השיעור או את יום הלימודים שהפסדת”.
יתכן ופתרון זה לא יתאים לכל משפחה. יתכן והילד שלך צעיר מידי להשאר בבית לבד או ללכת לבית הספר ברגל, לכן יש צורך להתאים את התוצאות למצב הספציפי שלכם. יתכן ותצטרכו להודיע מראש לסבתא/דוד/שכנה שיגיעו כדי להחליף אתכם (לכן זה פרויקט מתוכנן ולא תגובה שבאה מתוך זעם) ואתם תצאו בזמן. זו בהחלט התארגנות לא פשוטה אך “שווה” את התוצאה שלה.
מה שחשוב להבין הוא שכל עוד אתם לוקחים אחריות על יקיצת הילדים והיציאה שלהם בזמן מהבית, הם ישמחו לאפשר לכם להמשיך ולעשות זאת (ואז אתם לא מבינים למה “הם לא לוקחים אחריות”).
יש סיכוי גדול שיקח להם כמה ימים להפנים אבל ברגע שאתם תפסיקו לעבוד כל כך קשה, הם יבינו שאין להם ברירה אלא לשנות את התנהגותם, או לשאת בתוצאות. תוצאות טבעיות של אי הליכה לבית הספר או איחור הוא הצורך להשלים את הלימודים, או להתפס על ידי המנהל או לחטוף הרשמה. תוכלו אולי לבדוק עם בית הספר איך הם מתיחסים לאיחורים או היעדרויות. הפסיקו להגן על ילדיכם מפני תוצאות אלו בכך שתקחו אחריות על הגעתם בזמן לבית הספר.
ואם אתם חושבים, כמו רוב ההורים, שאם תעשו זאת הילד ישאר בבית בשמחה ולא ילך לבית הספר עד סוף השנה – רוב הסיכויים שאתם טועים. אם יש לילד בעיה חמורה בבית הספר בגינה הוא סובל מאד, כגון בעיה חברתית או קשיי למידה, אולי הוא ישמח ליום חופש אחד אבל לאחר מכן הוא יתחיל להרגיש שהוא מפסיד, גם מבחינה חברתית וגם חומר לימודים שיהיה עליו להשלים. בדרך כלל, כשהם לא מתעוררים בזמן, הם לא מתכוונים להפסיד יום לימודים אלא כוונתם לתת לכם “לעבוד קשה”. ברגע שהילד יפסיד לימודים וחברים, ברגע שיתחיל לעשות בעצמו חישובי רווח והפסד, אז הוא יתחיל לקחת את האחריות. במידה ויש לילד בעיה חמורה שבגללה הוא יעדיף לא ללכת לבית ספר, אזי יש לטפל בה בהקדם.
המסקנה היא אחת: על מנת לקיים בקרים פחות דרמטיים בבית, עליכם לאפשר לילדיכם לחוות את התוצאות של אי יקיצה בזמן.
לעתים, חלק מתהליך שינוי בבית, למשל אם תחליטו להקפיד על סדר יום קבוע, כרוך גם בהנחלת שעת שינה מוקדמת יותר, בפרט כאשר מדובר בקושי להתעורר ולהתארגן בבוקר בזמן. תוכלו להגיד לילד משהו כמו “אני יודעת שאתה אוהב ללכת לישון מאוחר יותר. תצטרך לחשוב איך אתה יכול לקום בבוקר בעצמך, להגיע לבית הספר בזמן ולתפקד בו כראוי לפני שתוכל ליהנות מהפריבילגיה של שעת שינה מאוחרת”.
