מאז שילדיי היו קטנים אני שומרת את כל המתנות שהם הכינו לי ליום האם. עד היום, בארון המטבח יש לי פרח יבש שהילדים הביאו לי בקופסא, מכתבי ברכה מצהיבים ופסל חימר שתמיד נשבר. את המזכרות האלו אני לא אזרוק לעולם כי הן מסמלות עבורי בדיוק את יום המשפחה: יום בו עושים מאמץ קטן להראות אותה אכפתיות שלנו אחד לשני
מיכל דליות | מגזין mako | פורסם 06/02/13 16:23
בכל שנה, ביום המשפחה, אני עוצרת לחשוב רגע. יום המשפחה מעניק לנו הזדמנות מצויינת להבין מהי משפחה עבורנו. סביר להניח שלכל אחד יש הגדרה משלו למושג הזה, אך אם נתייחס רגע להגדרה הרשמית, הרי שמשפחה זה מוסד חברתי שמאגד אנשים יחידים לקבוצה שיתופית הדוקה. במשמעות המודרנית והנפוצה זה תא בו יש מבוגר אחד או שניים והוא כולל גם את ילדיהם. במשמעות רחבה יותר, המשפחה כוללת גם קרובים נוספים, במעגלים הולכים ומתרחקים, המבוססים על ‘קשר דם’.
אולם בימינו הולכת וגוברת הקריאה להגדיר את הקרבה הזאת מחדש ולהכליל בתוכה גם קשרים שאינם ביולוגיים. אנשים רוצים להגדיר את עצמם כמשפחה משום שהם חשים שייכות זה לזה, בין אם יש ביניהם קשרי נישואין או קשרי דם, ובין אם לא. במאה ה-21 אנחנו מכירים משפחות של הורים נשואים או שלא נשואים, הורים חד מיניים, הורים המתפקדים כחד הוריים, משפחות בהן הילדים הם ביולוגים, או חצי ביולוגים, או לא ביולוגים בכלל, מאומצים או ילדי אומנה, הקשר בין כולם הוא מוסדי (נישואין) או שלא, זמני או ארוך טווח. בקיצור, המשפחה שלנו כיום שונה מאוד מזו שהיתה בעולמנו עד לפני מאה שנים.
חום, אהבה ומה עוד?
כשחושבים על משפחה, חושבים, בדרך כלל, על חום ואהבה, על תרבות וערכים, על הזנה פיזית ורגשית, על ארגון כלכלי ועל מצבים אשר יאפשרו לכל אחד מבני המשפחה להתפתח הכי נכון שאפשר. לא תמיד זה היה כך. פעם המשפחה נוצרה בגלל אינטרסים: כלכליים, חברתיים, מדיניים, תרבותיים. כשמלך ספרד חיתן את ביתו היפיפייה בת ה-16 עם בנו הטיפש של מלך אנגליה, זה לא כי היתה שם אהבה. ממש לא. זה היה אינטרס משותף של האבות, אינטרס מדיני גרידא. לכן אז, כשחיפשו אהבה ורומנטיקה, חיפשו אותה מחוץ לנישואין (לא תמיד, זה נכון. לעיתים צמחה שם אהבה ולעיתים היא מעולם לא ביקרה שם בבית).
פעם גם המעמדות במשפחה היו מאוד שונים: הגבר היה המפרנס, המחליט על מגורים (בתקופת הציידים), על מלחמות, על הקשר עם בת הזוג והילדים. האישה היתה אמורה להיות שבעת רצון מעצם זה שהגבר מגיע מדי פעם הביתה ולא מכה אותה וגם מביא פרנסה.
אני זוכרת שיום אחד סיפרתי לחמותי שחברים שלנו עומדים להתגרש. זה היה בתחילת שנות השמונים. חמותי הצטערה לשמוע ושאלה אותי “הוא מכה אותה?”. “לא”, עניתי לה. “הוא משחק קלפים או מהמר?”.
“לא”, עניתי לה שוב.
“הוא שותה חס וחלילה?”, היא המשיכה לבדוק.
“ממש לא”, עניתי לה.
“אז למה היא מתגרשת?”.
כן, זו היתה דרך מחשבה. לא של כולם (שום דבר הוא לא של כולם), אבל של הרוב. האושר לא היה בהכרח חלק מהמשוואה של המשפחתיות.
נגיעות קטנות של קשר
היום זה כל כך שונה. שלא תחשבו שזה עושה לנו את החיים קלים יותר, ממש לא. זה פותח בפנינו אפשרויות חדשות, וככל שיש יותר שפע של הזדמנויות, מחשבות, רעיונות, כוונות – כך ההחלטות יותר קשות. היום האנשים מכווני אושר וחושבים לעצמם “מה צריך לקרות בחיי כדי שאהיה מאושר?”. הם גם מצפים שהאחר יגרום להם אושר ולעיתים (רחוקות) מוכנים לעבוד קשה עבור זה.
ובתוך המשפחה, חוץ מאשר המבוגרים, יש את הילדים. הגוזלים האלה אשר גדלו להיות ציפורים חופשיות, אבל כבר אז העריכו את המשפחה, את הקרבה, את היום שמסמל זאת.
עד היום יש לי בארון המטבח העליון כל מיני מייצגים עקומים שהם בעצם מתנות שהילדים הכינו לי בגנים ובבתי הספר ליום המשפחה (אז הוא כונה יום האם). יש שם מחזיק מפיות שקוף. יש צלחת מלבנית מפלסטיק. יש פסל חימר שהראש שלו נופל כל פעם ואני מדביקה אותו. יש לי ברכות מצהיבות שהילדים כתבו לי בכתב ילדותי של כתה א’ או ב’. יש לי סרט שעטף קופסה בה היה פרח יבש, וכמובן שגם הפרח שמור. היתה לי כפפה שמחזיקים איתה סירים חמים אבל היא נשרפה לי יום אחד כי החזקתי אותה קרוב מדי לאש. היו לי שתי כפות עם ידיות ארוכות מאוד לערבב סלט שאבדו לי. היו לי עציצים קטנים עם פרחים עוד יותר קטנים בפנים והם כולם מתים כבר מזה שנים רבות (שום עציץ לא מחזיק אצלי מעמד, באסה!).
יש לי והיו לי כל מיני מתנות קטנות שכאלה, ואני כנראה זוכרת אותן יותר טוב מאשר הילדים שלי. זהו יום המשפחה עבורי. הנגיעות הקטנות האלה של קשר ושל התכוונות. המאמץ הקטן להראות אכפתיות.
ומהי משפחה עבורי? המשפחה היא ההתחלה של הכל. היא החיבוק של אמא ושל אבא. היא הקשר הראשון. היא האהבה הראשונה. היא בית הספר הראשון לחיים. היא שדה האימונים של החיים. במשפחה נופלים וכדאי שיהיה שם מישהו שירים אותך ויגיד לך שאתה יכול להצליח בפעם הבאה. במשפחה יש אחים או אחיות שמאלצים אותך ללמוד להתמודד עם טיפוסים שונים של נשים ואנשים. במשפחה כועסים עליך ואת לומדת לשרוד כשאחרים לא שבעי רצון ממך. במשפחה מעבירים לך, דרך האווירה ולפעמים אפילו בלי מילים, את כל הערכים שאחר כך יכתיבו חלק משמעותי מחייך. המשפחה היא ארגון פרטי, קיבוצי, כלכלי, בטחוני, ארצי ועולמי. המשפחה היא העולם של הילדה והילד, ממש כשם שהעולם הוא עולם עבורנו.
