קראתי פעם הגדרה יפה על הקשר בין אחים כ’קשר מתגלגל’. הכוונה היא, שאין להורים יכולת לדעת מי עשה מה לפני, מתי המריבה התחילה ומה הניע את הכל. אין אפשרות לדעת אם הילד הגיב להצקה שאחותו הציקה לו רגע לפני או כרגע, מתחת לשולחן. אנחנו ראינו רק את התגובה של האח וכעסנו עליו על כך. אין לנו מושג אם אחיו הפר הסכם איתו, או אולי חטף לו רגע לפני כן…
אנחנו לא שופטים!
ברגע שאתם נכנסים לעמדת השיפוט קורים כמה דברים שאתם ממש לא רוצים שיקרו:
· תמיד אחד הילדים או שניהם מרגישים תחושה של חוסר צדק, ‘כי אבא לא מבין אותי, וזה בכלל לא פייר…’. הילד נותר בתחושה קשה שמפלים אותו ולא מתייחסים אליו בהוגנות.
כתוצאה מזה:
· הילד שטענו נגדו, חש כעס על ההורה, אך גם כעס עצום על אחיו, שאותו ‘אתם אוהבים יותר… שתמיד מצדיקים אותו… ושבגללו כועסים עלי..’. עכשיו הוספנו עוד מתח עצום למערכת היחסים ביניהם, ואת זה וודאי לא רצינו.
· שני הילדים עומדים מולנו ו’נשבעים!!’ לנו שהתיאור שלהם את מה שקרה – זו האמת! ולנו אין שום דרך לדעת מה האמת המוחלטת. אנחנו הרי בכלל לא ראינו מה קרה.
· התוצאה של ההתערבות והשיפוטיות היא שהיחס הרב שנתתי לאירוע מוביל את הילדים לייצר ‘עוד מאותו דבר’, משמע עוד אירועים דומים. הרי אימא מאוד עסוקה בנו ולפני רגע היא בכלל הייתה מרוכזת במייל מהעבודה… אולי זו הדרך להביא אותה אלינו…
לסיכום – כל עוד אין בין הילדים אלימות – אל תתערבו! הניחו להם לעבוד על הקשר ביניהם, לבנות אותו, למצוא בעצמם אסטרטגיות לשיתוף פעולה ולהתנסות ביחסים בין ילדים. במידה ויש אלימות הגיעו לחדר ורק הפרידו ביניהם! ” ילד אחד הולך להירגע בסלון, והאחר נשאר להירגע פה, עד שתצליחו לא ללכת מכות ותוכלו לפתור את זה יחד”. אל תשאלו מי התחיל ולמה, אל תשפטו ואל תאשימו. זה לא עניינכם, וכאמור אתם עלולים רק להזיק.
אני יודעת שליישם את הגישה הזו, זה ממש לא קל, דורש מכם נשימה עמוקה ואיפוק. דורש להניח בצד את ה’צדק’ ולהביא את ה’להיות חכם’, ודורש בעיקר לפתח יכולת לסמוך על הילדים שיפתרו את בעיותיהם יחד. אך לעשות זאת תורם מאוד לקשר בין האחים וגם לקשר בינכם ובינם, וזה שווה את המאמץ.
כתבה נעמה וקסמן. עו”ס. יועצת משפחתית מרכז מיכל דליות
