הימים מרגשים, תיכף כבר צריך לסגור גן לילדה ולילד לשנה הבאה וההתרגשות שלכן גדולה: מה מתאים לאוצרות הכי גדולים שלנו, ילדינו! מי הגננת הראויה לגדל את היצורים הפעוטים והמתוקים האלה שלנו? מה הגן הראוי? איפה יש משחקים חדישים, מי תחבק את ילדי ומי תראה את הצרכים של ביתי? כל אלה התלבטויות לא פשוטות, ולהורי תאומים יש עוד דילמה: האם להפריד בין הילדים? ואם לא עכשיו – אימתי?
שני דברים עיקריים צריך לזכור על תאומים: האחד – הם זוג ומתוך כך יש ביניהם מערכת יחסים חזקה מאד וגם מורכבת. השני – כל אחד מהם הוא אדם בפני עצמו. כלומר, הם שונים אחד מהשני או השנייה.
ספרי הפסיכולוגיה מדברים על הפרדת תאומים בכניסה לבית הספר. למה דווקא אז? כי בגיל הזה, אנחנו חושבים, חשוב לייצר לכל תאום או תאומה חיים נפרדים משל תאומה/תאומו. אז כדאי שלכל אחד מבני הזוג התאומים תהייה מורה משלו, חברות וחברים משלה, שעורי בית אחרים לכל אחת מהן, טיולים לכל אחד מהם. בקיצור, חיים אישיים לכל אחד. למשך חצי יום לפחות.
אבל אני לא מדברת מתוך ספרי הפסיכולוגיה אלא מסתכלת על החיים, על כל זוג תאומים כעומד בפני עצמו. אני רוצה לראות את מערכת היחסים בין התאומות או התאומים ורק אז לקבל החלטה על הפרדה או שלא, גם בגילאי גן.
למה כוונתי? כמעט תמיד יש בתאומים את אותו אחד מהילדים שהוא רגיש ותלותי יותר או שהיא ביישנית ונמנעת יותר. ואז, כמעט תמיד, אחותה או אחיה התאומים נחלצים לעזרתה: אם נשאל את הרגיש לשמו והוא ימנע מלהגיד – כנראה שאחיו או אחותו יבואו לעזרתו ויגידו לשואל את השם. אם ילדה בגן לא תשתף את התאומה השקטה במשחק, כמעט תמיד תבוא אחותה, או יבוא אחיה וילחם את מלחמת העלבון של אחותו. כלומר – לתאום השקט, הלא מורגש, העדין, יש מי שעושה את העבודה עבורו ובמקומו. דבר כזה עלול לקבע את אותו תאום, ואותה תאומה, במקום הרגיש, הנמנע והחסר שהם נמצאים בו עתה.
ודאי יהיה מי מכם שיגיד “אבל זה היתרון שלהם. הם עוזרים זה לזו”. נכון, אבל מתי התאום הרגיש ידע להעז? מתי התאומה הביישנית תיקח צעד קדימה כדי לבקש את מה שהיא רוצה? אם אחיה או אחותה עושים עבורה את העבודה החברתית באופן קבוע, זו תהייה מיומנות שהיא לא תרכוש. לכן, כאשר קיים כזה מצב בין התאומים, ההורים צריכים לראות את המחיר שמשלם התאום שעושים עבורו את העבודה וגם את המחיר שמשלם התאום אשר עסוק ב”הצלת” אחיו ולא מתפנה לעצמו.
גם כאן, לא אוכל לקבוע גיל. אי אפשר להגיד “אז אם אתם רואים את זה, תפרידו כבר בגיל שלוש. או ארבע”. ממש לא! גם כאן צריכים לראות את המחיר של ההפרדה בין התאומים ולא רק את הרווח בהפרדתם (שהוא חיזוק החלש ושיחרור החזק). כל זוג הורים מכיר הכי טוב את ילדיו. כל זוג הורים יודע עד כמה לו (להורים) יש כוחות להתמודד עם הקושי של התאומים בהפרדתם. כל זוג הורים יוכל לעשות רשימה, עניינית ושכלתנית, של רווח ומחיר.
המסקנה היא: אל תפעלו על אוטומט ואל תעשו ‘מה שכולם עושים’. עשו חושבים. לא רק עם הלב אלא גם עם הראש. התייעצו עם הורים אחרים לתאומים. אולי תרצו להפגש עם אשת, או איש מקצוע כדי לקבל מבט נוסף על הבנת התאומים שלכם. והעיקר – אל תוציאו החלטות מתוך פחד. עשו זאת מתוך מחשבה. ראו את הפלוסים ואת המינוסים ודעו שתמיד תוכלו לשנות את דעתכם. זה היופי שבדינמיקת החיים.
