נכתב ע”י: פטרישיה פארי. בוגרת התכנית להכשרת יועצי משפחה של מרכז מיכל דליות. מוזמנים להכנס לאתר שלה, לקרוא ולהחכים.
הצרכים הרגשיים של התינוק חשובים להישרדותו בדיוק כמו מזון. לא רוצים ילד חרדתי, תלותי, חסר ביטחון ועם יחסי אהבה מתוסבכים כשיגדל? זה מתחיל כאן
ג’ון בולבי היה ילד שגדל בלונדון בתחילת המאה ה-20, אז האמינו שתשומת לב וגילויי חיבה לילדים (במיוחד לבנים) עלולים להפוך לפינוק מסוכן. עד גיל ארבע אמו בילתה איתו רק שעה אחת ביום, לאחר שעת התה. אביו, שהיה רופא מנתח כמעט ולא בילה איתו בכלל.
בגיל שבע נשלחו ג’ון ואחיו לפנימיה כדי לחשל את אופיים כפי שהיה נהוג אז. כמו שאר הילדים, הוא סבל בפנימייה, והחוויות הכואבות השאירו בו קשיים רבים ודחפו אותו בבגרותו לחקור את הגורמים שתומכים בהתפתחות תקינה של ילדים ואת אלה המשבשים אותה. לימים הוא הפך לפסיכואנליטיקאי ידוע והגה את “תאוריית ההתקשרות”, המדברת על צורך ראשוני ופנימי הטבוע בנפש התינוק להתקשרות עם דמות מטפלת לצורך הגנה וקרבה. תיאוריה מובילה זו אוששה במחקרים מדעיים יותר מכל תיאוריה אחרת.
התקשרות לא בטוחה
הצרכים הרגשיים של התינוק חשובים להישרדותו בדיוק כמו מזון. להלן ההוכחה: קיסר האימפריה הרומית, פרידריך השני, ערך במאה ה-13 ניסוי, הקיסר רצה לדעת באיזו שפה ידברו ילדים שלא דיברו אליהם בכלל מרגע לידתם. כך, הוא חשב, יצליח לגלות את שפת הקודש. בכתבים הסטורים מתואר כיצד נערך הניסוי: הקיסר הורה לנשים שטיפלו בתינוקות מאומצים לגדל אותם בבדידות מוחלטת. לספק להם מזון ולשמור עליהם נקיים, אבל לא ליצור איתם שום קשר. לא לחבק אותם, לא לערסל אותם, לא לדבר אליהם, לא לשחק איתם ולא לשיר להם שירי ערש.
האם התינוקות דיברו את שפת הקודש? לא, כולם מתו. “הם לא יכלו לחיות מבלי ששמעו מילות שבח או עידוד, מבלי שמחאו להם כפיים והביעו שמחה בהבעות פנים או בדברי חיבוב ושידול״, נכתב בכתבים.
כשתינוק בוכה זו קריאה לעזרה, כשאף אחד לא ניגש אליו הבכי יגבר, כל שריריו מתאמצים, פעילות הלב והראות עולה ורמת החמצן בדם יורדת ובשלב מסוים יכלו כוחותיו והוא יפסיק לבכות. במחקר שנערך בניו זילנד ופורסם בכתב העת Early Human Development נמדדו במשך חמישה ימים כמויות הקורטיזול (הורמון המופרש בשעת לחץ) ברוק מתינוקות בני חמישה עד עשרה חודשים, שנדרשו להירדם בעצמם.
ביום הראשון בכו רוב התינוקות 20 דקות ומעלה, ונרשמה עלייה ברמות הקורטיזול. ביום השלישי כבר הפסיקו התינוקות לבכות, אולם רמת הקורטיזול שברוק שלהם נותרה גבוהה – מה שמוכיח שזה לא שהתינוק לימד את עצמו להתמודד או להרגע, אלא שהוא הבין שגם על הקרובים ביותר אי אפשר לסמוך והוא פשוט התייאש. זו הסיבה שבמוסדות כמו בתי יתומים אנו עדים לתופעה שתינוקות כמעט לא בוכים.
גם פעוט שמושיבים אותו שעות ארוכות מול הטלוויזיה או בלול חווה הזנחה. גם יחס משתנה ולא יציב יפגע בו. למשל אמא שלפעמים תעודד קרבה ולפעמים תדחה, תחייך ופתאום תצרח (“חיים שלי נשמה שלי… די כבר אתה בלתי נסבל!”) ילדיה יראו תופעות שונות של תלותיות יתר, חרדה גבוהה ומצוקה או אפתיה וזה ישפיע על עתידם כאנשים בוגרים.
התקשרות בטוחה
ככל שהתינוק יבלה עם ההורה ויקבל ממנו חיבה, מגע, חיוכים, דיבור ומענה רגיש לצרכיו, יטמע בו הבטחון שיש מישהו בשבילו שיודע מה הוא צריך ולא עוזב אותו לבד. הבסיס הבטוח הזה מאפשר לו לחקור את סביבתו ולפתח עצמאות מבלי שיחוש מאוים מהסכנה של אבדן הקשר עם ההורה.
בעקבות התנסויות חוזרות ונשנות, בהן המטפל נענה לו, זמין לתקשורת ומפיג מתחים, התינוק מתחיל לצפות שטיפול כזה יהיה זמין לו תמיד, מה שמקנה לו ביטחון בעולם. התנסות זאת של התינוק היא הכלי לאינטראקציה החברתית הראשונה שלו עם הסביבה.
התקשרות בטוחה כבר משלב הינקות בין תינוק להורה, גורמת לילדים לפתח חוסן נפשי ותחושה של ערך עצמי ותלווה אותם גם בבגרותם. מחקר של אוניברסיטת מיניסוטה עקב במשך שנים אחרי ילדים בעלי סגנונות הורות שונים. נמצא שילדים שחוו מההורה התקשרות בטוחה, הראו בהמשך בטחון עצמי ושליטה עצמית טובה יותר, מוטיבציה גבוהה, הם היו חברותיים וחיוביים, בילו זמן רב בפעילויות קבוצתיות והישגיהם הלימודיים היו גבוהים יותר. גם גיל ההתבגרות, שלרוב נתפס כשיא האתגרים, עובר בשלום כשיש הסטוריה של התקשרות בטוחה.
השפעתנו על חיי האהבה של ילדינו
הקשר של הילד עם ההורים בשנות חייו הראשונות יהיה האבטיפוס של כל הקשרים אותם יצור בעתיד. לפי המודל עליו הילד גדל, כך גם יעריך את מידת ההערכה שהזולת רוחש לו ואיכות הקשר שיש לצפות לו. הוא ישפיע על יצירת קשרים רגשיים עמוקים וקשרים זוגיים בפרט.
בחיינו הבוגרים אנו נוטים לבניית יחס ספציפי אינטימי לבן זוג מסוים כפי שבנינו להורה הספציפי המטפל שאליו נקשרנו לראשונה. במידה רבה אנו מחזירים חום ודאגת הורה כפי שחווינו, לבני זוגנו ולילדנו. אנו צריכים לתת לילדינו את אותו סוג הקשר לו אנו מאחלים שישחזר כשיגדל.
יש לנו השפעה עצומה על מידת הביטחון, ההצלחות והיכולות החברתיות של ילדינו, על ציפיות שיהיו לו מעצמו, מהעולם ואפילו על האהבות שיהיו לו עד סוף חייו. ההבדלים הבסיסיים בין בני האדם נובעים מהבדלים במודלים הפנימיים שיצרנו אצלם מרגע היוולדם. מפחיד כמה אחריות והשפעה יש לנו על ילדינו אבל זו עובדה.
היענות מהירה ומדוייקת מצדכם לאיתותיו, לא יוציא לכם ילד מפונק ותלותי – להפך. אין דבר כזה אהבה מוגזמת או עודף תשומת לב, יש התקשרות בטוחה. את כל היועצים סביבכם שאומרים שתינוק שבוכה סתם עושה לכם מניפולציה הפנו לכתבה זו, הם יבינו שהם טועים בגדול.
