אם זה לא האופי, אז מה זה…

אחד הדברים שהורים אומרים על ילדים, בעיקר ברגעים בהם הם מתקשים איתם, זה ש”זה האופי של הילד”, והמשפט הזה נותן להם לגיטימציה לא להמשיך ולפעול לצורך יצירת שינוי, כי אם זה האופי וזה מולד וקבוע ולא בר שינוי, אז בשביל מה להתאמץ?

לי יש מחשבה אחרת ואתחיל בדוגמא: איך יודעים שילד ביישן? הוא מוריד את עיניו כשפונים אליו. הוא עונה בקול מאד שקט. הוא לא מצביע… איך יודעים שילדה שובבה? היא קמה כל הזמן ומזיזה דברים. היא מטפסת על כל קיר ועמוד. היא תזזיתית…  מה תיארתי כאן? התנהגויות אופייניות. כלומר, ילדים מתנהגים, ומכיון שהתנהגות זה דבר נרכש – הם למדו להתנהג כך או אחרת. זה לא דטרמיניסטי – זה נרכש.

אינני באה לבטל את השפעת הגנים, אלא באה לחזק את השפעת ההורים, החינוך, הסביבה…..

אתחיל מההתחלה: ילד נולד עם שלושה דברים שהם לגמרי שלו:

1. הצורך בשעות שינה: יש תינוקת וילדים שישנים הרבה (בדרך כלל הם התינוקות של השכנים ולא שלנו…) ויש שישנים הרבה פחות.
2. ויסות חושי. יש ילדים שתהליך קליטת הגירויים שלהם (בין החושים למוח) אינו מווסת: הם אינם מצליחים להתעלם מרעשי רקע וזה מציף אותם, הם רגישים לסוגי בד שונים, כל נגיעה בהם נתפסת בעיניהם כמכה ועוד…
3. טמפרמנט. יש ילדים תוססים ויש רגועים, יש מסתגלים באיטיות ויש פתוחים ומוחצנים, יש ילדות איטיות ויש אנרגטיות, יש שקולות ונמהרות, חולמניים וערניים…. טמפרמנט !! אין, בעיני, טמפרמנט טוב וטמפרמנט רע. אין בעיני טמפרמנט עדיף על האחר. זה הטמפרמנט של הילדה והילד.

הקטע הוא, שהטמפרמנט שלו פוגש אותי והטמפרמנט שלה פוגש את אבא שלה. ומה תשמע ילדה עם טמפרמנט איטי ושקול כאשר אבא שלה אנרגטי ותזזיתי: “נו, מתי תגיעי? תמיד נחכה לך? את לא יכולה להיות כמו אחיך? כמה זמן לוקח לך כל דבר?”. ואם לילד טמפרמנט תוסס ואמא שלו חולמנית או שקולה מה הוא ישמע כל יום כמה פעמים ביום: “אתה לא יכול לחכות בסבלנות? כל הזמן צריך להעיר לך? למה אתה לא רגוע כמו אחיך? ריבונו של עולם, שב רגע בשקט!!”

כלומר, זה לא רק הטמפרמנט אלא בעיקר המפגש שלו עם ההורים.

שמעתי את האסימונים נופלים לכן.ם עכשיו בראש !! וזה טוב, כי זו מודעות והבנה של מערכות יחסים. וכשאנחנו מבינים את החלק שלנו במערכת היחסים בינינו לבין הזולת – שם נוכל לייצר שינוי. זה לא הוא, זו אני, זה המפגש בינינו, ולכן עלי לחשוב מה אני עושה כי הוא עדיין ילד (ואם הוא מבוגר, זה עדיין אני, כי עליו אין לי שליטה ועל עצמי כן).

היו אופטימיים. קחו אחריות על השינוי שאתם רוצים שיקרה בבית. בהצלחה!