הורים הם גם בני זוג

השדכן הסודי בזוגיות

זוגיות מתחילה מבחירה. יש מי שאינם יודעים זאת וחושבים שלגמרי במקרה הם התאהבו במישהו, אך לא כך הוא. מדובר בבחירה אשר לרוב אינה מודעת.
אנו בוחרים בבן הזוג אשר יאפשר לנו להמשיך להיות “מה שאנו”. אקטיביים או פסיביים, דומיננטיים או רגועים, מנהלים את העולם או מוכנים להיות מובלים, מפנקים או מפונקים. בקיצור, זה אשר יאפשר לנו להיות אהובים, רצויים וייחודיים.
בשעה שאנו פוגשים אדם חדש, כל אחד מאיתנו בודק האם השני יאפשר לו להפעיל את דפוסי ההתנהגות הקבועים שלו, אשר באמצעותם הוא משיג תחושת ערך עצמי. ואם אמנם כן – אנו מתאהבים.

ואז, כבר בפגישות הראשונות, נכתב, ללא מילים, ואף נחתם, החוזה הזוגי. חוזה שלא דיברו עליו ולא בדקו אותו. זה הינו חוזה ריגשי בו כל אחד מצא, באופן לא מודע, את הדרך להשלים את עצמו, למצוא דמות אשר תאפשר לו להרגיש אהוב וחשוב כמו שהיה בבית הוריו. חוזה זה מכיל בתוכו את התפקידים במשפחה ואת הסדר בו יתנהלו העניינים מעתה ואילך: מי אחראי לחשבונות, לסידורים, להורים המבוגרים, לחנוך הילדים, ליצירת האווירה, לסוג הבילוי, לאחריות..

החיים הם דינאמיים ומשתנים והנה נולדו ילדים, המשכנתא כבדה, ההורים מזדקנים, הקריירה תובענית או בקריסה, העסקים משגשגים או נכשלים, הילדים מתבגרים ולכל זה יש השלכות על החוזה הזוגי. לפתע מוצאים בני הזוג שהם משלמים מחיר יקר על השמירה של דפוסי התנהגותם ודפוסי בני זוגם: האשה הכל יכולה מוצאת עצמה עייפה ושחוקה בעת שבן זוגה עדיין רגוע ומחכה להיות מנוהל על ידה. הגבר המפוזר הופך להיות אחראי ועצמאי בעת שרעייתו עדיין רוצה לטפל בענייניו כל הזמן. ולפתע, אותה תכונה בבן הזוג, אותה כה אהבנו לפני כעשר שנים, היא זו אשר היום אנו מוכנים להיפרד בגללה.

וישנם הילדים בתמונה. הילדים רואים הכל, שומעים הכל, מפרשים בעיניהם הילדותיות ומסיקים מסקנות. אזי, הרצון לשמור את הנישואין ואת המשפחה הופך להיות מוטיבציה חזקה לשינוי.

השינוי יחול בעת שהחוזה בין בני הזוג ישתנה ויהפוך שוויוני. הכוונה לשוויון בערך: אנחנו שווים מעצם היותנו בני אדם. “שוויון בנישואין פירושו להתחשב ברצונות, בצרכים, בכישורים, ביכולות, באהבות ובשנאות של כל אחד מבני הזוג כאשר צריך להחליט מי יעשה תפקיד מסוים” (דרייקורס). פירוש הדבר יותר גמישות בחיים הזוגיים.
יש לקחת בחשבון את החשק, הרצון והעייפות של כל אחד מבני הזוג, את הצרכים המשתנים והמידיים (לימודים, קריירה), את היעילות, את הנתונים (מדוכאת או טרוד), את הנסיבות המשתנות (הוא פוטר והיא תפרנס) – האם הם יכולים לראות עצמם כשווים בלי סטריאוטיפיים, בלי חשבונאות, בלי ציפיות לא הגיוניות (“הוא צריך להבין מה אני רוצה גם בלי שאגיד לו”) ? לקיים שיתוף פעולה של ממש.
שיתוף פעולה של ממש במשימות החיים הנדרשות בחיי המשפחה מבוסס על הידיעה שניתן לסמוך על בן/בת הזוג, שקיים יחס של כבוד אחד אל השני ושבני הזוג אינם בודדים בהתמודדות בחיי היום יום. בהעדר תחרות, עם קבלת השוויון כנתון, יש שותפות.