כבר כמעט שנה שאנחנו בתוך תקופה של מלחמה וחוסר יציבות. תקופה זו שינתה את מציאות חיינו בצורה דרמטית. ההשפעות על ילדים בתקופה זו וודאי ייחקרו רבות בעתיד, וקשה עדיין להעריך מה יהיה האפקט של הריצות לממ”ד או לחדר המדרגות, של היעדרות ממושכת של אבא או אמא מהבית בגלל המילואים, של ההתרחקות מהחברים, הלמידה מרחוק, העקירה מביתם, החדשות, הפחדים ועוד. יש להבין שלתוך עולמם של הילדים נכנס תוכן שעלול לעורר דאגה. מלים כמו “מחבלים”, “מלחמה”, “מקלט”, “חטופים”, “מוות”… כל אלה כל כך לא קשורים לעולמם של ילדים קטנים! חשוב להבין שגם אם הילדים בגיל הרך לא מבינים בדיוק את משמעות המלים הללו, הם כן חווים את המתח סביבן, את השינוי בחייהם, את חוסר הוודאות ובעיקר את התחושות של ההורים שלהם במצב הנתון. אלו שמבינים יותר, וודאי שהתוכן הזה עלול לעורר חשש.
תופעות הפחד אצל ילדים בזמני משבר
פחדים בגיל הרך
נכון לעכשיו ניתן לראות תופעות שונות של חשש וקושי אצל חלק מהילדים בגיל הרך. בנושא האכילה ניתן לראות אכילה רגשית, ירידה בתיאבון ובררנות. בנושא השינה ניתן לראות קושי בהירדמות אצל ילדים, חזרה לדפוסים שהילדים כבר השתחררו מהם כמו הצורך להירדם רק כשההורים ליד, התעוררויות בלילה, סיוטים וחששות שקשורות לחושך. בנושא הצרכים, ניתן לראות רגרסיות בנושא פיפי וקקי אצל ילדים שנגמלו בשנה-שנתיים האחרונות, חזרה להרטבת לילה אפילו אצל ילדים בגילאי בית הספר היסודי.
פחדים אצל ילדים בגילאי בית הספר היסודי
בגילאי בית הספר היסודי, הפחדים מופיעים בצורה שונה. הם מתבטאים בחוסר סבלנות ועצבנות, התקפי זעם, חוסר עניין בתחומי עניין שפעם היו חשובים לילדים, והתמכרות למסכים. המסכים מספקים תחושה של מציאות חלופית ואטרקטיבית למציאות הקודרת, מהווים את השדה החברתי ולוכדים את הילדים. פחדים כלליים כוללים פחד שיפרצו הביתה, פחד להיות לבד, פחד ממוות ועוד. חששות אלו צפות עכשיו כי בתקופה זו החוסן הנפשי אינו כהרגלו והמלחמה היא קרקע לדברים שקודם הילד הצליח להדחיק. כשהילד נמצא במצב נפשי רגיש יותר, הדברים הללו עולים. בנוסף, לילדים הגדולים העצמאיים יותר חסרים משאבי התמיכה והתמודדות כמו פגישות עם חברים, חוגים ותחביבים שונים מחוץ לבית, חוסר יכולת לצאת להתאוורר ולבלות.
אסטרטגיות להתמודדות עם פחדים אצל ילדים במלחמה
אז מה עושים? החזירו וודאות לילדים כפי יכולתכם. תנו לילדים שליטה על כמה שיותר דברים בחייהם. שליטה מרגיעה חוסר אונים ודאגנות. תנו להם לבחור בכל הזדמנות שניתן. היו אופטימיים ושדרו אופטימיות. חברו אותם לכך ש”תקופות קשות עוברות”. לילדים אין פרספקטיבה ארוכה על החיים והם מתקשים להסתכל על זה כזמני ויעבור. כאן ההשקפה שלכם יכולה להיות משמעותית. ספרו להם בעדינות ובהתאם לגיל על אירועים לא קלים קטנים שעברתם ואיך בסוף התגברתם והתמודדתם והתקופה עברה. שוחחו איתם על התחושות והמצב והיו אוטנטיים. “נכון, אף אחד לא באמת יודע מתי כל זה ייגמר, מתי יהיה בטוח לגמרי להסתובב ולטייל, אבל אנחנו כן יודעים שאנחנו משפחה חזקה שיודעת להתמודד עם מצבים שונים ואנחנו יודעים שכולנו ביחד נתגבר!”
היו סבלניים והתחשבו בצרכים
היו סבלניים והיו נכונים להתגמש בתחומים שבדרך כלל לא נדרשתם בהם. שבו לידם יותר לפני השינה אם זה לא משבש את השינה שלכם, הרשו להם להגיע למיטתכם לפעמים בלילה, השאירו אור קטן ליד החדר אם זה מקל על הילד וכדומה. על הנושאים שקשורים בצרכים ואכילה: התעלמו לחלוטין, אל תדברו על זה, היו קונקרטיים והשאירו להם את ניהול העניין. אם צריך סיוע בהחלפת הבגדים עשו כך, אם הילד לא מעוניין לאכול כל כך, אל תדברו על זה והיו ערניים לתופעה בהמשך. השאירו להם את השליטה ושדרו להם שאתם סומכים עליהם ויודעים שהם יחזרו לשלוט בצרכים. עודדו אותם על מאמץ, השקעה וכוונה. ספרו להם על הצלחות ורגעי התגברות שלהם בעבר. חבקו אותם הרבה, מגע גופני וקשר עין חשובים מאוד. נסו ליצור עם הילדים “זמן לבד” של כמה דקות מוגדרות רק אתם והילד/ה. זה יכול להיות עשר דקות שאתם מתמקדים רק בילד/ה, לא חייבים לעשות משהו מיוחד אלא לשבת רק שניכם, להכין ארוחה, לשתות משהו טעים ולשוחח. אמרו לילד שזה זמן שאתם רוצים להיות אתו לבד, רק שניכם יחד. עשו מזה עניין!
התנהגויות הדורשות ליווי וטיפול נפשי
היו ערניים לבריאות הנפש של הילדים וגם שלכם ההורים
היו ערניים להתנהגויות מתמשכות או קיצוניות של הילדים אשר מתחילות להפריע לאיכות חייהם: אם הילד שלכם שוטף 30 פעם ביום ידיים, מסתגר שעות, לא ישן בלילה, לא אוכל מספיק בצורה משמעותית, אפתי, עצבני מאוד, לא מגלה עניין בשום דבר, לא מעוניין לפגוש חברים בכלל ועוד – אלו סימנים למצב רגשי הדורש ליווי וטיפול נפשי לילד. שימרו על עצמכם! אנחנו עדיין במרתון למרחקים ארוכים, השגרה הנורמטיבית באמת עוד לא חזרה לחיינו ואנחנו ההורים גם מלאים בדאגות רבות. דאגו גם לבריאות הנפש שלכם: נסו לצאת ולהתאוורר, לעשות ספורט, לקחת ‘הפסקות קטנות לנשימה במהלך היום כשצריך’, לפנק את עצמכם בדברים קטנים בהתאם ליכולת, לשוחח ולשתף את בן/בת הזוג, חברה טובה במה שעובר עליכם ובקשיים שלכם. חפשו דרכים להתאוורר. המטרה היא כפולה. גם כי אתם חשובים וגם כי הילדים שלכם מרגישים אתכם: הילדים הם סנסורים רגישים לכל התחושות שלכם ומהן הם מושפעים. אם ההורים בפחד, בדכדוך, הילדים מרגישים את זה. המשפחה היא מערכת שכולם משפיעים על כולם. כשאתם מתחזקים זה עוזר גם להם.
