סבתא יודעת הכי טוב? על חינוך, מעורבות ומתח במשפחה
ממש אתמול פנו אלי ברחוב שתי נשים – האחת בשלהי שנות החמישים, והשנייה בתחילת שנות השלושים. הן חייכו אלי ושאלו בהתלבטות: “האם לאמא שלי מותר להתערב בחינוך ילדיי?” או מנקודת המבט השנייה: “האם אסור לי להעיר לבת שלי על הדרך שבה היא מגדלת את הילדים שלה?”.
זו פנייה שאני כבר רגילה אליה. אני יודעת שכשרואים אותי, קופצות בראש המון שאלות, כי אין מי שאין לו קונפליקטים ביחסי אנוש, ובדרך כלל מניחים (ובצדק…) שאולי יש לי פתרון יצירתי.
זוג הנשים החביבות האלו, כך הסתבר, הן אם ובתה. הן רצו לשמוע את דעתי על חילוקי דעות רציניים מאוד שיש ביניהן: האם לאמא מותר להתערב בחינוך נכדיה, או האם זו זכותה וחובתה להעיר לבתה כשהיא רואה לדעתה טעות בגידול הילדים? שאלת מיליון הדולר!
האם זה באמת עניין של “מותר” או “אסור“?
מותר ואסור אלו מילים שמתאימות לעולם החוקי והמוסרי – אסור לחנות בתחנת אוטובוס, אסור להשליך פסולת ברחוב. אבל כשמדובר בדינמיקה משפחתית, זה פחות עניין של מה מותר ומה אסור, ויותר שאלה של מה המחיר של כל אמירה.
האם מותר לסבתא לומר לבתה שהיא טועה? כמובן. אך האם זה בהכרח יועיל? לא בטוח. כמו בכל מערכת יחסים, צריך לשקול לא רק את זכות הדיבור, אלא גם את ההשפעה שלה על הקרבה, האמון והכבוד ההדדי.
כללי הזהב לסבתא שרוצה להישאר קרובה ולא מתערבת
- אל תסתרי את ההורים מול הילדים – ילדים זקוקים לסמכות הורית ברורה. אם יש לך הערה על דרך החינוך, עדיף לשוחח על כך עם ההורים בפרטיות. למשל, אם את חושבת שהנכד שלך צופה יותר מדי במסכים, אל תאמרי מולו: “למה את נותנת לו לראות כל כך הרבה טלוויזיה?”. במקום זאת, תוכלי לשוחח על כך עם ההורים באופן רגוע מאוחר יותר.
- תפנקי, אבל בגבול ההיגיון – זה כיף להיות סבתא מפנקת, אבל כשזה בא על חשבון הסמכות ההורית, זה יוצר בלבול ומתח. לדוגמה, אם ההורים מבקשים לא לתת ממתקים לפני השינה, אין זה הוגן להתעלם ולתת לילד גלידה “כי סבתא מרשה”.
- חוקי הבית שלך מול חוקי הבית שלהם – בבית שלך את יכולה להחליט אם מותר לאכול בסלון, אבל בבית שלהם – החוקים שלהם שולטים, ואת צריכה לכבד אותם. אם הנכדים רגילים לאכול ליד השולחן בביתם, אל תעודדי אותם לאכול מול הטלוויזיה רק כי “ככה זה אצל סבתא”.
- את לא האמא – גם אם את מגדלת את הנכדים מספר פעמים בשבוע, את עדיין הסבתא, והחלטות החינוך הן של ההורים. גם אם את מרגישה שההורים עושים טעות, כמו ויתור על גבולות בשעת השינה, האחריות היא שלהם.
- מותר לך לומר “לא“ – עזרה עם הנכדים היא מבורכת, אבל היא לא צריכה לבוא על חשבון הגבולות שלך ושל הזמן שלך. אם את עייפה או יש לך תוכניות אחרות, אל תחששי לומר “היום לא מסתדר לי לקחת את הילדים”.
- אל תיכנסי לתחרות עם הסבתא השנייה – לכל סבתא יש את הדרך שלה, וזה לא תחרות מי “סבתא טובה יותר”. אם הסבתא השנייה מבשלת יותר, קונה מתנות או נמצאת יותר עם הנכדים, זה לא אומר שאת צריכה “להוכיח” שאת טובה יותר בדרכך.
סיפור מהחיים – כשהסבתא יודעת לשתוק
לפני כמה שנים, ביקרתי את אחד מילדיי וראיתי כיצד הוא כועס על בנו. הנכד הקטן שלי רץ אלי בבכי והתלונן: “סבתא, אבא כעס עלי!”. חיבקתי אותו, הרגעתי אותו ואמרתי בעדינות: “כדאי שתחשוב מה תוכל לעשות בפעם הבאה כדי שאבא לא יכעס”. לא נקטתי עמדה, לא הגנתי עליו ולא אמרתי מילה על ההתנהלות של בני כהורה. השארתי לו את הסמכות לחנך את בנו – כי זה התפקיד שלו, לא שלי.
לסבתות יש כוח אחר – כוח של אהבה
מעבר לכללים, לסבתות יש תפקיד משמעותי אחר במשפחה – להיות העוגן הרגשי, המקום שבו הנכדים מרגישים בטוחים ואהובים ללא תנאים. סבתות הן לא רק דמויות שמביאות מתנות או מבשלות אוכל טעים, אלא גם מקור של חום, חכמה וניסיון חיים. כשהסבתא רואה את תפקידה כמי שמחזקת את המשפחה ולא כמי שמנהלת אותה – כולם מרוויחים.
סבתות יקרות, אתן כבר גידלתן את הילדים שלכן ועשיתן את עבודתכן. עכשיו תורן ליהנות מהנכדים, להעניק להם אהבה ולתת להורים את המרחב שלהם, לא על חשבון סמכות הוריהם ולא בפריצת גבולות שהוריהם שמו להם. וכשאתן חושבות שאתן יודעות טוב יותר ואם יש לכן מה לומר, עשו זאת ברגישות, בכבוד ובזמן הנכון. ובעיקר – זכרו שהיחסים חשובים יותר מכל עצה. כי בעוד שנים, מה שהנכדים יזכרו זה לא אם נתתן להם עצות, אלא אם נתתן להם אהבה.
אם אתם מחפשים כלים נוספים למציאת האיזון הנכון ולשמירה על יחסים טובים במשפחה, צרו איתנו קשר ללפרטים על הדרכת סבים וסבתות.
