למה כדאי להשאיר את הטלפון בכיס במסיבת הסיום של הילדים
מסיבת הסיום של הילדים היא לא סטורי – תשאירו את הטלפון בכיס
בקרוב נוזמן למסיבת סיום בגן או בבית הספר. המורה, הילדים והילדות מתכוננים לאירוע הזה במשך זמן רב: עושים חזרות, לומדים בעל פה קטעים ושירים, מקשטים את הכיתה. הילדים מתלבשים בבגדים חגיגיים, מתרגשים, מחכים ליום הגדול. ואנחנו, ההורים, מגיעים במיוחד – לפעמים אפילו על חשבון יום עבודה – רק כדי להתרגש יחד איתם.
אבל אז, מהר מאוד, הופכת מסיבת סוף השנה למסיבת עיתונאים. המורה או הגננת נאלצת להתמודד עם הבזקי מצלמות, עם הורים כורעים בתנוחות מוזרות על הרצפה, רק כדי לתפוס את הפריים המושלם של הילד או הילדה מדקלמים, שרים או רוקדים. נדמה שהמטרה כבר אינה להיות שם, אלא להנציח. שיהיה לנו תיעוד. שלא נפספס.
לא כל רגע חייב להפוך לסרטון
אז הרשו לי לשבור את המיתוס – לא כל רגע צריך להנציח. יש רגעים שלא נעלמים גם בלי צילום. הם נשארים איתנו. אולי משתנים, אולי מיטשטשים, אבל תמיד נוכחים – בלב, בזיכרון, בתחושת ההתרגשות שעולה בנו בכל פעם שאנחנו נזכרים בהם.
והילד או הילדה שלנו? הם לא מחפשים את התיעוד. הם מחפשים אותנו. את המבט, את הנוכחות, את התחושה שאנחנו שם איתם. כשהעיניים שלהם סורקות את הקהל – הן צריכות לפגוש את המבט שלנו, לא את הצד האחורי של הטלפון.
על צילום מיידי ועל קסם שמתפוגג מהר מדי
וכמה מילים על צילום ילדים בטלפון החכם: הצילום המיידי אמנם נוח, אבל הוא גם שובר את הקסם. במקום לאפשר לילד להישאר עוד קצת בתוך הרגע – אנחנו מחזירים אותו מיד למציאות, מראים לו את הסרטון, מנתחים את הביצוע. הפנטזיה נגמרת מהר מדי. ומה שנשאר, לפעמים, זה רק קובץ.
אני מעודדת אתכם להימנע מצילום יתר של הילד והילדה, ולבחור – גם אם רק הפעם – להיות. להרגיש. להתרגש באמת.
ואם בכל זאת חשוב לכם שיהיה תיעוד? אפשר לבקש מהגננת, ואולי אפילו על חשבון ועד ההורים, להזמין צלם מקצועי שיתעד את כל הילדים. כך תוכלו להניח את הטלפון בצד, להישען לאחור, ולפגוש את הילד שלכם ברגע שבו הוא כל כך זקוק שתראו אותו באמת.
כי הזיכרונות הכי חזקים – לא נשמרים בגלריית התמונות, אלא בלב.
אולם מהר מאוד הופכת מסיבת סוף שנה למסיבת עיתונאים. המורה או הגגנת נאלצת להתמודד עם הבזקי מצלמות והורים בתנוחות מוזרות על הרצפה. המטרה – הנצחת הרגע! שנזכור תמיד את החמודה או החמוד מדקלמים ושרים או רוקדים עם חבר או חברה.
אז הרשו לי לשבור את המיתוס – יש רגעים שלא צריך להנציח! הרגעים הללו לא נעלמים, הם נשארים איתנו, אולי משתנים או מטשטשים, אבל הם תמיד איתנו. בלב ובזכרון.
אז מה צריך לעשות באותו הרגע? להיות! יש רגעים שרק צריך להיות בהם. הילד שכל כך חיכה וציפה למסיבה צריך לדעת ולראות שאנחנו רואים אותו וחווים יחד איתו את הרגע. לא מעניין אותו הסרטון או הצילום. הוא צריך לראות אותנו ולדעת שראינו אותו. כשהוא ירים את ראשו ויחפש את מבטנו – הוא לא אמור לראות את הצד השני של הטלפון שלנו.
וכמה מילים על צילום ילדים בטלפון החכם. הצילום בטלפון החכם מאפשר התבוננות מיידית בתוצר (בדומה למצלמה דיגיטאלית). זאת אומרת, תוך כמה דקות ואפילו שניות מהרגע בו הילדה שחקה או רקדה ניתן להראות לה את עצמה. כך, הילד לא מספיק להנות מחווית הארוע ומהאפשרות להתענג על התחושה האופורית שהיתה לו בזמן שהופיע ורקד. במילים אחרות, הפנטזיה נגמרת מהר והילד חווה באופן כמעט מיידי את המציאות.
אני מעודדת אתכם להמנע מצילום יתר של הילד והילדה, ולאפשר לכם ולהם לחוות את הרגע יחד ולנצור את הזכרון בלבבכם.
נ.ב. אפשר לבקש מהגננת, ואפילו אולי על חשבון וועד ההורים, להביא צלם מקצועי שיצלם את כל האפרוחים ברגעים היפים שלהם.
אם הקריאה העלתה אצלכם שאלות או נגעה בנקודה שמעסיקה אתכם, אפשר להעמיק ולקבל ליווי מקצועי אישי במסגרת הדרכת הורים.
אולי יעניין אותך גם
נמאס לי מהגוף שלי!
על דימוי גוף ודימוי עצמי אצל ילדים את שיחת ההיכרות שלנו, גילי פתחה בשאלה, שהיה בה המון כאב: “מה לא
איך להתמודד עם ילד מתחצף ומקלל?
איך להתמודד עם חוצפה של ילדים למרות שהיום אני כבר סבתא ומוכנה “לספוג” מנכדיי יותר מאשר הייתי מוכנה לקבל מילדיי,
מיניות בעידן הדיגיטלי: איך לדבר עם מתבגרים על מיניות בצורה פתוחה ובריאה
לא מדברים על מיניות. ובמיוחד לא מדברים על מיניות עם הילדים המתבגרים שלנו. וזו טעות קשה! ביצר המיני טמון מקור
