על דימוי גוף ודימוי עצמי אצל ילדים
את שיחת ההיכרות שלנו, גילי פתחה בשאלה, שהיה בה המון כאב: “מה לא עשיתי?”
הקורונה הייתה כאן חודשים ארוכים. באותו קיץ היא פגשה את החום והלחות הכבדים. גילי, שרצתה להפוך את היאוש ליותר נוח, קנתה בריכה מתנפחת למרפסת.
אבל ליאור, הבן שלה, לא מוכן להוריד את החולצה הארוכה – גם כשחם. הוא רק בן תשע, אבל מסרב להחליף בגדים ליד אחיו התאום. הוא גם ביקש מאבא להסיר את המראה מהארון. בזמן הארוחות, הוא בוחר לשבת על כיסא נמוך כדי שלא יראו אותו.
המשפחה כבר צוחקת שליאור נשאר בחדר ורק הראש שלו הגיע לאכול.
מה הילד מבין כשהוא שומע אותנו מדברים על הגוף שלנו?
אנחנו רואים את עצמנו דרך המון עיניים: דרך הסביבה, דרך חוויות שחלחלו אלינו, דרך דפוסי חשיבה שירשנו, דרך דעתם של ההורים, ואחר כך של הגננת, של המורה ושל קבוצת השווים.
ליאור שומע את אמא אומרת בכל בוקר: “הייתי ילדה טובה, ירדתי 300 גרם!” או “נמאס לי מעצמי, אני מתאמצת וכלום לא זז!” מצב הרוח שלה תלוי במספר שעל המשקל. הוא רואה אותה עומדת מול המראה, לוחצת את הבטן ואומרת: “איזה גועל, נהייתי פרה.” והיא בכלל יפה, חכמה ומצחיקה בעיניו.
אז מה הוא לומד? שהחוץ חשוב מהפנים. שאם היא מתביישת בעצמה, גם הוא צריך. ואם ככה נראה “גועל”, אולי גם הוא צריך להיעלם. וכך, לאט ובשקט, נוצר דימוי גוף שלילי.
כשאנחנו עוזרים לילדים לבנות דימוי עצמי בריא – ה”אני” שלהם הופך להיות רחב: הם לא רק גוף. הם גם חכמים, יצירתיים, מצחיקים, טובים. ואם קורה להם כישלון, הוא נשאר כישלון – ולא הופך אותם לכישלון. זה ההבדל.
אז מה עושים?
הימנעו מהשוואות
לא לאחרים, לא לדוגמניות, לא לאח או אחות. ההשוואה היחידה שתקפה היא לעצמנו. לליאור אפשר לומר: “לא יאמן, אתה זוכר שלפני שבוע עוד לא הצלחת לקלוע לסל? תראה איך התקדמת.”
כשההשוואה היא לעצמנו בלבד – למי שאנחנו מכירים ושולטים בו הכי טוב – מתפתחת מוטיבציה פנימית חזקה ותחושת ביטחון והישגיות עם כל שלב שאנו עוברים. הרי תמיד נהיה טובים יותר ממה שהיינו קודם…
שמשו דוגמה אישית
אתם המבוגר האחראי. זכרו את ההשפעה שיש למילים, למעשים ולפרשנות שלכם. כשגילי תגיד: “נכון, אני מאוכזבת מהמשקל, אבל אני מרוצה שהתמדתי – שום דבר לא ישבור אותי”, ליאור ילמד על התמדה, ביטחון, ונחישות.
דוגמה אישית היא גם המודל לאכילה בריאה והנאה מהאוכל, ומנגד – ויתור על ייסורי מצפון וביקורת עצמית קשה (“למה אכלתי את זה…”). אני שלם – למרות שאינני מושלם.
תווכו להם את המציאות
תוך כדי צפייה משותפת בתכניות טלוויזיה, פרסומות, כרזות ברחוב, שלטי חוצות. מכל עבר מציצות אלינו דמויות מושלמות עם חיים מושלמים. דברו איתם על המשמעות של ריטוש תמונה, כיצד נראים “כוכבים” בחיי היום-יום, וכיצד עולם הפרסום מעוות את המציאות כדי למכור מוצרים. האם באמת כל משתתפי “הישרדות” הם באותו גובה, משקל וצבע עור כפי שהם נראים בכרזת הפרסומת? האם לדוגמנית שבתמונה אין “בטן” אחרי ארוחה?
ככל שהעניין ידובר – כך תעזרו להם לפתח ראייה ביקורתית וריאלית יותר, ולהפנים שבחיים האמיתיים יש מקום לכולם. זה לגיטימי ואף רצוי!
שמרו על גישה חיובית
הילדים שאתם מגדלים בבית רואים, מרגישים ושומעים הכל. הרכילות על השכנה שרזתה, ההערות הסקסיסטיות על המלצרית שעברה ליד השולחן, הבדיחה הארסית על השכן שירד איתנו במעלית – כל אלה מחלחלים לתודעת הילד. לצד ההבנה שכדי לקבל אהבה, יחס וכבוד – צריך להתאים למאגר נתונים צר וקשוח. הדרך מכאן לדימוי גוף נמוך והערכה עצמית ירודה – קצרה ומסוכנת.
ולבסוף, הקשיבו
הקשבה אמיתית, כזו שאינה מבטלת או מזלזלת בתחושותיהם. לפעמים עצם הנוכחות השקטה והמכילה שלנו, היכולת שלנו לשאת את כובד הרגש שלהם – משחררת צפירת הרגעה: אם ההורים שלי לא נבהלים מעוצמת הרגשות שלי – אולי גם אני לא חייב.
וכשהילד ייצא לעולם כשעל גבו תרמיל מלא בחוויות שצבר – הכלים שציידנו אותו יסייעו לו לבנות דימוי עצמי חיובי ובריא, חשיבה גמישה, יצירתיות, ביטחון ואמונה ביכולות, ויכולת התמדה – גם מול קשיים.
האחריות שלנו – למלא את התרמיל. את הדרך – הם כבר יעשו בעצמם.
מרגישים לא בטוחים איך לדבר עם הילד על דימוי גוף וביטחון עצמי? הדרכת הורים יכולה לעזור לעשות סדר ולהגיב נכון.
