איך לדבר עם מתבגרים על אכילה, השמנה ודימוי עצמי
לא פעם אני פוגשת הורים מודאגים, שמספרים על ילדה בת 10 או 12, בוגרת וחכמה, שעומדת מול המראה ושואלת בשקט:
“אמא, נכון שאני שמנה?”
הורים יקרים, זו לא רק שאלה על גוף. זו שאלה על דימוי עצמי, על תחושת שייכות, על ביטחון.
והתגובה שלנו – היא לא רק תשובה, אלא מראה שהילדה תלמד דרכה איך להתייחס לעצמה בעתיד.
למה דווקא עכשיו?
בגיל ההתבגרות, הגוף משתנה ומהר.
יש קפיצות גדילה, הצטברות שומן, חידוד קווי מתאר – וכל אלה, יחד עם התעוררות מינית, הופכים את הגוף לנושא מרכזי.
פתאום, כאילו תוך יום, המתבגרים מודעים לעצמם באופן שלא היה קודם. הם בוחנים את עצמם, משווים, שואלים, דואגים.
וזה לא נגמר שם – כי כל העולם סביבם עוסק בגוף. בפרט הרשתות החברתיות.
ואיך משפיעות הרשתות על הילדים שלנו?
ילדים וילדות חיים היום בעולם שבו הגוף תמיד נראה “מושלם “: תמונות מסוננות, מעובדות, מתוזמנות. השוואות אינסופיות לבני ובנות גילם וגם למבוגרים.
סרטוני “לפני ואחרי”, “אתגרים”, ומתכונים לקוביות בבטן או ירידה מהירה במשקל.
כשהם רואים את זה יום אחרי יום – הם מפנימים את הרעיון שכך צריך להיראות. ואם אני לא נראה/ת ככה – אני לא מספיק. לא מספיק יפה, לא מספיק מושך, לא חלק מהקבוצה.
ומה קורה כשמשפיענים מציעים פתרונות?
הרשת מלאה במשפיענים ויועצים של תזונה, יופי, כושר ובריאות , שמוכרים לנוער תוכניות דיאטה, מוצרים “בריאים”, תוספים, ניתוחים, סרטוני מוטיבציה קיצוניים ועוד.
חלקם אולי עושים זאת באהבה ובכנות, אבל רבים מהם דואגים יותר לכיסם מאשר לרווחה הנפשית של הילד או הילדה.
והילדים? אין להם כלים להבחין מתי עצה היא מקצועית, מתי היא שיווקית, ומתי היא פשוט מסוכנת.
לכן המעורבות ההורית חשובה כל כך.
אתם המבוגר האחראי. אתם אלה שצריכים לתווך, לשאול, להכיר את העולם שבו הילדים שלכם גולשים ולפעמים גם לעצור, להאיר, ולהכווין למקורות אמינים יותר.
אז מה אומרים כששואלים “האם אני שמן/ה?”
קודם כל – לא שוללים.
אם הם שואלים – זה חשוב להם.
תשובה כמו “מה פתאום” או “אל תגיד/י שטויות” רק תחסום את השיחה.
במקום זה, שאלו:
“מה את/ה מרגיש/ה כשאת/ה מסתכל/ת על עצמך?”
“מה קשה לך?”
ואז אמרו:
“הגוף שלך באמת משתנה – וזה טבעי.
אבל מה שאני רואה כשאני מסתכל/ת עליך, זה ילד/ה חכם/ה, עדין/ה, חזק/ה, מצחיק/ה, אהוב/ה.
ואם מתישהו תבחר/י לשנות – אני פה. נברר, נבדוק, נלך יחד.”
ומה אם אתם כהורים מודאגים?
לפעמים לא הילד שואל – אלא אתם שמים לב.
אכילה רגשית, חוסר תנועה, עלייה משמעותית במשקל – ואתם דואגים.
במקום להעיר, ללחוץ או לנסות לשלוט – שבו לדבר בגובה העיניים:
“שמתי לב שלפעמים את/ה מרגיש/ה לא נוח. קורה לך שאת/ה מסתכל/ת על עצמך וחושב/ת משהו לא טוב? בוא/י נדבר על זה.”
בלי הצעות לדיאטה. בלי ‘טיפים’. רק נוכחות. הקשבה. פתיחות.
זה ממש לא רק בנות!
חשוב להבין שגם בנים מתמודדים עם דימוי גוף שלילי – גם אם הם פחות מדברים על זה.
בנות אולי שואפות לרזון, אבל הרבה בנים מרגישים שעליהם להיות שריריים, גבריים, “מושכים” – והם סופגים את זה מהרשת, מהחברים, מהתרבות.
לפעמים הם מרגישים רזים מדי, שמנים מדי, נמוכים מדי – ופשוט לא מתאימים.
אבל בניגוד לבנות, הם כמעט לא מדברים על זה ולכן – הכאב שלהם נשאר בפנים.
דווקא בגלל זה – חשוב לתת גם להם לגיטימציה. לשאול, לחזק, ולאפשר מקום לדיבור גם כשזה קשה.
ומה אם יש צורך רפואי אמיתי?
אם יש אבחנה רפואית: סוכרת, כולסטרול גבוה, עודף משקל מסוכן – זה בהחלט מחייב התערבות.
אבל גם כאן – הדרך קובעת הכול.
” אני דואג/ת ויודעת שזקוקה להכוונה כדי לעזור לך, והרופא יוכל לעשות זאת בצורה הכי טובה ובריאה שאפשר. בוא/י נבדוק יחד עם מישהו שמתמחה בילדים ובנוער איך לעשות את זה בדרך שמתאימה בדיוק לך.”
לא כל תפריט שמתאים למבוגר, מתאים לילד.
ולא כל ייעוץ שראיתם ברשת – הוא ייעוץ נכון.
כאן בדיוק נכנס תפקידכם כהורים:
לא לאבחן, לא להחליף דיאטנית – אלא ללוות, לברר, ולבחור את הדרך הנכונה יחד עם אנשי מקצוע.
לסיכום
גוף בריא זה חשוב.
אבל נפש בריאה חשובה לא פחות.
הילד או הילדה שלכם צריכים לדעת:
שהם אהובים.
שהגוף שלהם הוא טוב, גם כשהוא משתנה.
ושאתם, ההורים, לא שופטים אותם, אלא רואים אותם.
וכשהם ידעו את זה – הם יוכלו לגדול להיות מי שהם.
לא מתוך פחד, אלא מתוך חיבור אמיתי לעצמם.
לא תמיד קל לדעת מה לומר ואיך להגיב. הדרכת הורים למתבגרים יכולה לעזור לכם להבין את הילדים שלכם יותר טוב – ולבנות תקשורת טובה ובטוחה בבית
