fbpx
מיכל דליות
  • דף הבית
    • אודות
  • מיכל בדיגיטל
  • הכשרת יועצי/ות משפחה
  • הדרכת הורים
    • צוות המרכז
  • שאלות ותשובות
  • הרצאות
  • מאמרים
    • סרטונים
  • הספרים של מיכל
  • דף הבית
    • אודות
  • מיכל בדיגיטל
  • הכשרת יועצי/ות משפחה
  • הדרכת הורים
    • צוות המרכז
  • שאלות ותשובות
  • הרצאות
  • מאמרים
    • סרטונים
  • הספרים של מיכל
ניקיונות אצל הבנות
ראשי » מאמרים » ניקיונות אצל הבנות

ניקיונות אצל הבנות

24/04/2018

לאחרונה אני מוצאת עצמי מגיעה אל הבנות שלי ועושה שם ספונג’ה. אני עושה עוד כמה דברים כמו כביסה, תליית הכביסה, קיפול הכביסה, הכנסת הבגדים למגירות של הילדים, קיפול הגרביים של החתנים שלי, תיקון כפתורים במכנסי העבודה של החתן שלי, תליית הבגדים של בנותיי בארונות הבגדים שלהן, רחיצת כלים, סידור הכלים במגירות המטבח, בישולים (פשוטים, כמו שניצלים, פתיתים, מרק ירקות, קציצות במיץ עגבניות, אורז, ספגטי ברוטב בשר או ספגטי בגבינה, סלטים…), טאטוא (האחת גרה במושב  אז כל הזמן יש אבק מהשדות בתוך הבית והשנייה גרה באמסטרדם אז כל הזמן יש בבית שערות של חתול (לא ידעתם? באמסטרדם מי שאין לו חתול בבית יהיו לו עכברים בבית, כי העיר יושבת על מים, ומים זה אומר עכברים ואם רוצים להימנע מהם, מכניסים הביתה חתול), שאיבת השטיחים, שטיפת הרצפות ומיון הצעצועים. מכל מה שכתבתי עד כה, הכי אני אוהבת זה למיין את הצעצועים של הנכדים והנכדות. בטח גם שכחתי לכתוב עוד כמה דברים שאני עושה אצלן (אבק לא. אני שונאת לאבק את הבית…) אבל זה העיקרון.

​

מתברר שפתאום היום, כשכבר אין לי מזמן ילדים צעירים בבית  ואני בהחלט יכולה לפנק עצמי בכך שאקח עזרה לעבודות הבית או שאשב בבית בנותיי רגל על רגל ואשתעשע עם הנכדים – מתברר שאני חוזרת עשרים שנה אחורנית ועושה ספונג’ה בטירוף.

​

יכול להיות שאני חוצה כאן איזה גבול? איזה גבול בעצם? שלי? שלהן? של החתנים שלי? אני חושבת שאני עושה כאן שני דברים: האחד עבור עצמי והשני עבור בנותיי. האחד, עבור עצמי, בעקבות מה שלא היה לי: לי לא הייתה אמא שעזרה לי בעבודות הבית. היא לא אהבה זאת. הייתה מוכנה לקנות לנו דברים, הייתה מוכנה לשמור (מידי פעם, לא יותר מידי) על הנכדים, הייתה מוכנה להגיע (לעיתים רחוקות) לעשות בייבי סיטר אבל לא עזרה לי בניקיונות, בבישולים ובטיפול בילדים. והרי להיות אישה צעירה זו עיקר העבודה, לא? ניקיונות, בישולים וטיפול בילדים. אז מכיוון שלי לא הייתה עזרה כזו ואני יודעת עד כמה עזרה דווקא בדברים האלה חשובה כל כך – אני עושה זאת לבנותיי. תראו עד כמה המודל של ההורים משמש אותנו: או שנעשה אותו דבר, או שנעשה הפוך מהורינו. והדבר השני, או הסיבה השנייה שבגללה אני עושה זאת, היא עבור בנותיי. זה כדי להקל עליהן. זה כדי לאפשר להן, אחת לכמה זמן, להיות עם ראש נקי ולשחק עם הילדים שלהן כשהן יודעות שעבודות הבית תתבצענה, וגם תתבצענה מצוין, כי לנקות בית ולסדר ארונות ואפילו לבשל – אני יודעת מצוין.

​

ואולי אני מפנקת אותן? אולי. אז אני מודה שזה כיף גדול. בילדות פינקתי אותן בדברים אחרים, כמו עוד בגד, עוד ממתק, להישאר ערות עוד חצי שעה, לסחוב אותן על הידיים אפילו שיכלו ללכת לבד, להלביש אותן כשהן היו עייפות או סתם כי בא להן להתפנק ועוד פינוקים שונים ומשונים. עם הזמן, ככל שהן הלכו ובגרו, כך הלכו ופחתו האפשרויות שלי לפנק אותן: הן כבר עבדו והרוויחו את הכסף שלהן (כל אחד מילדיי עבד כבר מגיל 16) וקנו איתו פינוקים לעצמן, הן כבר נהגו ברכב המשפחתי, הן הלכו לסרטים שהן רצו והן כבר לא ביקשו על הידיים, אז כנראה שכאן, לעשות עבורן את הדברים הקטנים האלה שלא עולים לי ביוקר אבל גורמים לאושר גדול – כאן מצאתי את הדרך שלי לפנק גם נשים בשנות השלושים שלהן.

​

בהתחלה הבנות שלי ניסו למנוע זאת ממני. בחיי. “לא, לא נעים לי” הן אמרו “את כאן כדי לנוח וליהנות ולא כדי לעבוד” הן הוסיפו ” מספיק כבר עשית את זה” וכולי  וכדומה, אבל איתי קשה להתווכח ובדרך כלל אני גם מנצחת ולכן עשיתי את מה שנראה לי נכון וה”לא נעים לי” מת. נכון שזה לא בדיוק מה שעושות כל החמות והסבתות, נכון שזה לא מסר שאני מעבירה כאן שכך יש לעשות, אבל לאורך החיים אני נתקלת שוב ושוב בצורך לקבל החלטות על פי הגישה של האם אני רוצה לצאת צודקת או רוצה לצאת חכמה. ולעשות ספונג’ה אצל הבנות שלי זה להיות מאד חכמה. הן צריכות, אני יכולה לספק, אז אני אתן.

​

לו הייתי חולה, לו הייתי חלשה, לו הייתי מפונקת, לו הייתי הכי נזהרת בעולם על הציפורניים שלי, לו התביישתי להסתובב ליד החתנים שלי במכנסיים ישנות עד הברכיים  – כנראה שלא הייתי עושה זאת. אבל אני לא חולה ולא חלשה, לא מפונקת וכן מוכנה, מידי פעם, להקריב את הציפורניים שלי ובוודאי לא חוששת להסתובב ליד החתנים שלי במכנסיים ישנות ולא מחמיאות במיוחד, לכן אני עושה את מה שאני חושבת שחשוב ונכון שאעשה: ספונג’ה. אני גם יודעת שאני עושה דבר נכון וחשוב לאותו רגע ואני גם מרגישה מאד טוב עם עצמי באותם רגעים. אז למה שאוותר על זה? לדעתי זו אחת החוזקות שלי: היכולת לתת מעצמי, מכוחותיי האישיים, מהזמן שלי ומהרצון שלי.

אל תשכחו שהבית אמור להיות מספיק נקי כדי להיות בריאים בו ומספיק מלוכלך כדי להיות מאושרים בו.

​

ועוד מילה קטנה: אם אתם כבר עושות ועושים משהו שחשוב לכם וגורם הנאה לכם וגם לאחרים, אל תחכו לתשבחות ואל תצפו למחמאות. הרי לא למען זאת עשיתם זאת. חיוך, נשיקה של בת, תודה של חתן, זה כל מה שצריך ולא יותר.

עקבו אחרינו
  • Facebook
מאמרים אחרונים
ילד של אבא או ילד שהוא אבא ?

ילד של אבא או ילד שהוא אבא ?

אבא שלו חלה בקורונה והוא מאושפז כבר חודש בבית החולים. יותם בן ה-10 נשאר לבד בבית עם
סגור לתגובות על ילד של אבא או ילד שהוא אבא ? קרא עוד ←
כל הכבוד, יא מלך !

כל הכבוד, יא מלך !

לפעמים, כשאני מסיימת ביקור תצפית בבית המשפחה, ההורים נפרדים ממני בדלת בחצי התנצלות: “חוק מרפי, דווקא עכשיו
סגור לתגובות על כל הכבוד, יא מלך ! קרא עוד ←
לפעמים כדאי פשוט להקשיב לאינטואיציה שלכם!

לפעמים כדאי פשוט להקשיב לאינטואיציה שלכם!

בתוך שלל הסיטואציות המורכבות שלנו עם הילדים יש רגעים של חוסר אונים . של תהייה מה נכון
סגור לתגובות על לפעמים כדאי פשוט להקשיב לאינטואיציה שלכם! קרא עוד ←
“איך אני אדע מתי זה נכון להגיד לילד שלי לא?” או – מתי לשים גבול?

“איך אני אדע מתי זה נכון להגיד לילד שלי לא?” או – מתי לשים גבול?

נושא לא פשוט. הורים רבים אומרים לי “בסדר, אני יודע שצריך לשים גבול. אבל אני לא יודע
סגור לתגובות על “איך אני אדע מתי זה נכון להגיד לילד שלי לא?” או – מתי לשים גבול? קרא עוד ←
חרדות אצל ילדים בתקופה נוכחית

חרדות אצל ילדים בתקופה נוכחית

כבר 8 חודשים שאנחנו בתוך תקופת הקורונה, תקופה ששינתה את מציאות חיינו בצורה דרמטית. ההשפעות של הקורונה
סגור לתגובות על חרדות אצל ילדים בתקופה נוכחית קרא עוד ←
אודות מיכל דליות

מרכז מיכל דליות קיים ופועל בשלושה תחומים עיקריים: הכשרת יועצים משפחתיים, ייעוץ והדרכה להורים בכל הקשור בקשיים ובעיות במערכות יחסים משפחתיות, הרצאות לחברות, ארגונים, גופים וכיו”ב.

עמודים חשובים
  • המסלול להכשרת יועצי/ות משפחה
  • הספרים של מיכל
  • לוח הרצאות
    • הרצאות
  • הדרכת הורים
  • מאמרים
  • מדיניות פרטיות
מאמרים אחרונים
  • ילד של אבא או ילד שהוא אבא ?
  • כל הכבוד, יא מלך !
  • לפעמים כדאי פשוט להקשיב לאינטואיציה שלכם!
  • “איך אני אדע מתי זה נכון להגיד לילד שלי לא?” או – מתי לשים גבול?
  • חרדות אצל ילדים בתקופה נוכחית
הירשמו לקבוצות ההורים הדיגיטליות !
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס
Facebook