“הצילו! הילד שלי מסריח!”
“אני לא יכולה יותר! הילד שלי ממש מסריח ולא מוכן להתקלח! כל ערב אותו סיפור של מריבה על המקלחת!”. כל מי שעוסק בהדרכת הורים שומע לעתים קרובות תלונות של הורים על ילדים שלא מוכנים להתקלח או לצחצח שיניים במשך ימים ולעתים שבועות רצופים. אולי יש לכם ילד או ילדה המסרבים לשטוף פנים בבוקר, או נער מתבגר שמסרב להשתמש בדיאודורנט. אולי הבת שלכם לובשת את אותם בגדים כל יום ולא חופפת את השיער. אולי כל ערב יש מלחמות על מתי יכנסו למקלחת. אם זה נשמע לכם מוכר, דעו שאתם לא לבד.
מאד מתסכל להתמודד עם ילדים שמסרבים לטפח את עצמם, והרבה הורים מרגישים שזה משקף את כישורי ההורות שלהם. הם מגיבים בצורה טבעית ואומרים דברים כמו “הוא עושה לי בושות!” או “אני לא יכולה לתת לה לצאת כך מהבית” או “נמאס לי לריב על זה כל ערב”.
מצד שני, זה גם נורמלי מצידם לרצות לקבוע על גורלם וגם עלינו באותה הזדמנות, וגם לעבור דרך שלבים בהם שמירה על היגיינה אישית היא מעמסה ואתגר, במיוחד בתחילת גיל ההתבגרות. אז מה אנחנו, ההורים, יכולים לעשות? להלן כמה רעיונות.
האם זה נורמלי?
חשוב לציין שישנם מקרים בהם הסירוב להתקלח או לצחצח שיניים יכול להיות סימפטום לדיכאון, טראומה או בעיה נפשית כלשהי. אם חוסר ההיגיינה של הילד או הילדה שלכם הופיע יחד עם שינוי התנהגותי פתאומי, ירידה בלימודים, בעיות חברתיות או בעיות תיפקוד כללי, או אם אתם חושבים שחוסר ההיגיינה שלהם מהווה סיכון בריאותי, ההמלצה היא להתייעץ עם רופא משפחה או גורם מקצועי אחר על מנת לשלול בעיה נפשית כלשהי. טור זה שלי מיועד להורים לילדים שפשוט מסרבים לשתף איתם פעולה.
אצל הרוב המכריע של הילדים, הסירוב להתקלח או לצחצח שיניים נובע מדבר אחד: פשוט לא בא להם. הרבה מאד ילדים מביעים התנגדות לפעילויות טיפוח עצמי, מידי פעם. הרבה פעמים זה קורה כי פשוט יותר כיף לעשות משהו אחר, כמו לגלוש ביוטיוב, לשחק כדורגל בחוץ או לצפות בתכנית טלוויזיה אהובה. לפעמים ילדים כל כך מעורבים ומרוכזים במה שהם עושים, שהם לא רוצים לשמוע משום דבר אחר. חישבו על זה כך: אם אתם עומדים בפני הבחירה בין לעשות משהו מהנה לבין לעשות משהו שנתפס בעיניכם כמטלה משעממת, במה תבחרו? רוב הילדים יבחרו במה שנתפס כיותר מהנה ומבדר. נכון, אנו המבוגרים תרגלנו במשך שנים להכריח את עצמנו לבצע מטלות משעממות, והילדים שלנו עדיין בתהליך הלמידה הזו.
בדרך כלל הסירוב לשמור על היגיינה נובע ממאבק כוח גדול ומתמשך, מאבק בו הילד לא רק שאין לו מוטיבציה להתקלח אלא שיש לו מוטיבציה מיוחדת להתנגד לכם וללחוץ לכם על הכפתורים הרגישים שלכם באופן כללי. אם אתם מתרגזים מאד על הילד כאשר הוא מסרב לבצע פעילויות הקשורות להיגיינה, קחו זאת כסימן לכך שאתם נמצאים איתו במאבק כוח גדול. אם זה המצב, ככל שתנסו לשלוט יותר בילד ולהכריח אותו לעשות את מה שאתם רוצים, כך הוא ידחוף בחזרה ויסרב.
אז יש לי כמובן כמה עצות/רעיונות:
דברו עם הילד. כמו תמיד, ולא משנה איך אתם מסבירים את התנהגות הילד, ההמלצה הראשונה היא לקחת בחשבון את נקודת מבטו של הילד. היא יכולה להיות שונה מאד משלכם והיא חלק מהמפתח למציאת פתרון לבעיה. הזמינו את הילד או הילדה לשיחה בזמן שקט ורגוע ושאלו “מה הסיבה לכך שאתה לא רוצה להתקלח? מה אתה לא אוהב בזה?”. זכרו שלעתים קרובות ילדים מתנהגים בצורה “שלילית” פשוט מכיוון שחסרות להם מיומנויות יעילות יותר של פתרון בעיות, אז המטרה בשיחה היא לזהות איזו בעיה הילד מנסה לפתור בכך שהוא לא מתקלח או מצחצח שיניים. דברו עם הילד על כך, ועזרו לו לחשוב על פתרונות אחרים על מנת שיוכל לטפל בעצמו בצורה בריאה (למשל אם המקלחת משעממת, אולי אפשר לנגן מוסיקה שהוא אוהב בחדר המקלחת, או אם הוא עסוק בדברים כיפים אפשר אולי להוסיף עשר דקות לשעת כיבוי האורות, וכד’).
אם הילד או הילדה נמצאים בשלב כלשהו של גיל ההתבגרות, אפשר להסביר לו או לה על השינויים הגופניים המאפיינים את גיל ההתבגרות, למשל עור ושיער שמנוניים יותר ובלוטות זיעה יותר פעילות באזור בית השחי, ומדוע היגיינה אישית כה חשובה. ייתכן ותרצו לקרוא קצת על הנושא באינטרנט לפני השיחה.
היו עדינים ואוהבים. תמיד כדאי להיות עדינים ואוהבים עם ילדים, ובמיוחד כאשר מדברים על נושאים רגישים כגון היגיינה אישית. רוב הילדים רגישים ומתביישים לדבר על נושא זה עם ההורים, לכן רצוי לבוא ממקום מאד אמפתי.
התמקדו במה שנמצא בתחום שליטתכם ותנו דוגמה אישית. אל תנסו להפעיל כוח פיזי ולהכריח את הילד להכנס למקלחת או לצחצח שיניים, ואל תנסו להשתמש בטקטיקות של בושה בכך שתגידו לו שהוא מסריח או מגעיל, שאינכם רוצים להיות בסביבתו, או שאנשים אחרים לא יאהבו אותו וכד’. בסופו של דבר אינכם יכולים להכריח מישהו לעשות משהו שאינו רוצה לעשות. הרבה יותר אפקטיבי להתמקד במה יכול להניע את ילדכם וכיצד לגרום לו לקחת אחריות על הרגלי היגיינה בריאים יותר. גם כאן אפשר להשתמש בדוגמה אישית בכך שתכריזו בקול כמה נעים לכם להיות נקיים אחרי מקלחת, או שתביעו הערכה לריח טוב של ההורה השני וכד’.
השתמשו בתוצאות הגיוניות וחיזוקים חיוביים. עם ילדים קטנים שמשכיבים אותם לישון בטקס שינה הכולל סיפור, תפילה, שיחה וכד’ – אם ביקשתם מהילד להכנס להתקלח והוא מתמהמה ומבזבז זמן, לא ישאר זמן לטקס השינה האהוב. עם ילדים אחרים ניתן לעשות טבלה ובה מסמנים כל יום שהילד התקלח, חפף שיער וצחצח שיניים. בכל שבוע שבה הטבלה מלאה כראוי אפשר לתת מתנה קטנה וסמלית. אך זכרו: מילה טובה וחיזוק חיובי ספציפי מצד ההורים שווה לילד הרבה יותר ממתנה שקונים בחנות. תעזרו לילד להתחבר להנעה הפנימית שלו בכך שתשאלו “נכון שכיף להיות אחרי מקלחת, כשכל הגוף נקי ומריח טוב?” או “איזה כיף ללבוש בגדים נקיים, ללכת לבית הספר עם ריח טוב ולהיראות טוב”.
תנו לתוצאות טבעיות לעשות את העבודה. כמו במקרים אחרים, גם כאן אין להמעיט בערך האפקטיביות של תוצאות טבעיות, כלומר: מה יקרה אם לא יתקלח. ילדים יכולים להיות ישירים ביותר ורבים לא יהססו להגיד לילד שלכם שיש לו ריח רע מהפה או שיער מלוכלך. לעתים, חברה של ילד מתבגר תעשה את העבודה או מורה השולחת מכתב להורים (אם אתם חוששים שהמורה תחשוב שאתם הורים מזניחים, תוכלו לשתף את המורה בבעיה ולהגיד לה שאתם רוצים להמנע מהחרפת היחסים וממאבקי כוח עם הילד ורוצים לאפשר לו ללמוד בעצמו את תוצאות בחירותיו). המריבות שלכם איתו נועדו בכדי למנוע ממנו את הכאב ו/או העלבון שיחוש כאשר יעירו לו, אבל מה לעשות, ורק כך ילמד. כל אלו תוצאות טבעיות שעל הילד לשאת אם הוא בוחר לא להתקלח, והן מתרחשות בלי התערבות מצד ההורים. האם אתם רוצים שמישהו יגיד לילד שלכם שהוא מסריח? סביר להניח שלא. האם זה משקף את כישורי ההורות שלכם? זה אולי מרגיש כך אך התשובה היא לא! כל עוד אתם עושים את המוטל עליכם בצורה יעילה, ומספקים לילד את ההזדמנויות לתרגל היגיינה בריאה, ואת הכלים, הידע והמיומנויות הנדרשים. לעתים זה כל מה שאפשר לעשות.
השורה התחתונה היא שילדים תמיד יעשו את הבחירות האישיות שלהם. כל עוד אתם עוזרים לילדים לפתור בעיות, משתמשים בחיזוקים חיוביים ותוצאות הגיוניות וטבעיות על מנת להניע אותם וללמד אותם לקחת אחריות, ומספקים להם את הכלים הנדרשים על מנת לטפל בעצמם, זה כנראה הטוב ביותר שתוכלו לעשות בשלב זה.
