משחר ההיסטוריה, מימי קין והבל ועד סיפור יוסף ואחיו, היחסים בין אחים רצופים מתח ורגשות מעורבים. תחרותיות היא חלק בלתי נפרד מהחיים במשפחה, ולעיתים קרובות נראה שאין מנוס ממנה. אך מה חלקם של ההורים בעידוד או ריסון התחרותיות הזו?
התחרותיות מתחילה בבית
תחרותיות בין ילדים מתעוררת בגיל חמש-שש, כשהילד מתחיל לבחון את יכולותיו ביחס לאחרים. מי רץ מהר יותר? מי מקבל יותר מחמאות? למי יש צעצועים טובים יותר? ההורים, אפילו בלי לשים לב, מתגמלים ומעודדים תחרות כזו. “מי יגיע ראשון לדלת?” או “מי עוזר לאמא הכי הרבה?” – אלו אמירות שנשמעות תמימות, אך הן שותלות את זרע ההשוואה בין האחים.
תחרותיות בריאה באה ממקום יצירתי ומעודדת התפתחות, אך תחרות בעייתית נובעת מחרדה ומתחושה של צורך בלתי פוסק להוכיח את הערך העצמי. הקשר בין האחים מאפשר מצד אחד הכרות עמוקה ואהבה, ומצד שני יוצר גם קנאה. לעיתים התחושות הקשות מתעצמות כשאחד האחים מאפיל בכישרונותיו על אחיו האחרים.
כשהתחרותיות של ההורים מחלחלת לילדים
לרוב ההורים יש שאיפות לילדיהם. אנחנו רוצים שהם יצליחו, שיתקדמו ושיגיעו רחוק, אבל לעיתים הציפיות הללו מובילות אותנו לשים דגש יתר על תחרות. בעולם שבו יוקרה, הישגיות, קריירה ומעמד חברתי נחשבים להצלחה, אנחנו – כהורים – מתקשים לשחרר מהתפיסה שתחרות היא המפתח לקידום.
כשיש תחרותיות בין ההורים עצמם, בין אם זה בקטעים של “מי עובד קשה יותר”, “מי מחנך טוב יותר”, או אפילו מי מבין יותר בצרכי הילדים, המסר הזה מחלחל גם לילדים. כשהם רואים שהוריהם מתחרים זה בזה או באחרים, הם מבינים שזהו הערך המרכזי שעליו נשפטים – והם מחקים את ההתנהגות הזו מול אחיהם וחבריהם.
הנזק שבהשוואה בין אחים
השוואות בין ילדים הן אחת הדרכים המרכזיות שבהן הורים מזינים תחרותיות. כשילד שומע “למה אתה לא יכוך לשבת/ללמוד/להתאפק/לשתף פעולה כמו אחיך”, הוא לא רק מרגיש נחות, אלא גם מתחיל לפתח כעס כלפי אחיו, מה שעלול להפוך ליריבות מתמשכת. מנגד, הילד המקבל מחמאות ונתפס כ”המועדף” מרגיש לעיתים קרובות לחץ להמשיך להיות מוצלח ונהדר, מה שמייצר חרדה ופחד מכישלון.
ההשוואה יוצרת מעגל של תסכול: הילד שמפסיד מתרגל לראות עצמו ככישלון, והילד המנצח מרגיש שצריך לשמור על מעמדו בכל מחיר. כך התחרות אינה הופכת למנוף לצמיחה, אלא למקור ללחץ ופחד.
הורים צריכים לתת לילדיהם כלים אחרים. ללמד אותם שכל אחד הוא שונה, שלכל אחד יש משהו אחר להציע ושהגלגל יכול להתהפך. היום אתה טוב יותר במשהו או שיש לך משהו שאין לאחר, ומחר זה יכול להשתנות. ההשוואות והתחרותיות באות ממקום מאוד צר, כי בצמרת יש מקום רק לאחד, ולכן תפקידנו להראות לילדים שיש מקום לכולם.
איך אפשר לעודד תחרותיות בריאה?
התפקיד של ההורים הוא לא למנוע כל תחרותיות, אלא לעצב אותה כך שתהיה כלי לצמיחה ולא למאבק. הנה כמה עקרונות חשובים:
- לא להשוות בין אחים – לכל ילד יש כישורים ויכולות משלו. עדיף להדגיש את החוזקות האישיות של כל ילד במקום להציב אותם אחד מול השני.
- לעודד שיתוף פעולה – ליצור הזדמנויות שבהן הילדים עובדים יחד, כמו משחקי צוות או מטלות משותפות, ולשבח את שיתוף הפעולה במקום את הניצחון.
- לחזק תהליך ולא תוצאה – במקום לשבח הישגים בלבד (“כל הכבוד שקיבלת 100!”), להחמיא על המאמץ וההשקעה (“ראיתי שהתאמצת מאוד ולמדת ברצינות, זה מה שחשוב!”).
- להיות מודעים לדוגמא האישית – ילדים מחקים את ההורים. אם נימנע מתחרותיות מיותרת ונלמד לפרגן ולפרוש תחרות בריאה – כך גם הם ינהגו.
הורים הם חלק בלתי נפרד מהאופן שבו ילדים חווים תחרות. בין אם במודע ובין אם לא, המסרים שאנחנו מעבירים דרך הדינמיקה המשפחתית משפיעים על האופן שבו הילדים שלנו מתמודדים עם הישגיות, תחרות והערכה עצמית. אם נדע להוביל אותם בדרך שמעודדת צמיחה, שיתוף פעולה וראייה רחבה של הצלחה, נוכל לעזור להם לבנות ביטחון עצמי ללא תלות בהשוואות לאחרים
