אתמול שוחחתי עם גבר צעיר באמצע שנות השלושים שלו, אב לשני בנים, בן שבע ובן חמש, ששאל אותי האם לקחת את בנו הצעיר לבית קברות. בקשתי קצת פרטים והוא סיפר לי שאביו נפטר לפני כעשר שנים (כך שבניו לא הכירו את סבא בכלל) ומידי כמה חודשים הוא עולה לקברו בבית העלמין, יושב שם ומדבר אליו. במאמר מוסגר אגיד, שאני חושבת שזה פתרון מצוין המחליף לעיתים את ההליכה לפסיכולוג: קצת מדברים, מוציאים החוצה מחשבות הכלואות בראש ושמים אותן במילים. שומעים את עצמנו, שואלים את עצמנו, נותנים לעצמנו תשובות וזה מרגיע ולפעמים גם מספק. אז אותו אבא צעיר, כאשר בנו שאל אותו פעם לאן הוא הולך, אמר לו את האמת: “אני הולך לבית קברות לדבר עם אבא שלי”. בפעם האחרונה שזה קרה הילד בן החמש שאל אותו “אבא, אתה עולה לשמים או שסבא יורד אליך?”. כן, כן. תקראו את המשפט הזה שוב: “אתה עולה לשמים או שסבא יורד אליך”. הרי הילד יודע, כי נאמר לו, שסבא בשמיים אז ההיגיון אומר שאם אבא מדבר עם סבא הם ודאי נפגשים ואם הם נפגשים אזי זה כאן, וסבא יורד, או שזה שם ואבא עולה לשם.
מזה כמה שנים שאני מרצה ברחבי הארץ. אני מגיעה לירוחם, לכרמיאל, ליתיר ולמעלה אדומים…. אני מגיעה לכל מקום. לכל מקום בו יש הורים שרוצים ללמוד ממני – אגיע. ובתום ההרצאות שלי ניגשים אלי אנשים ומשתפים אותי בכל מיני קשיים, בעיות, צרות, שמחות ואימרות זהב של ילדיהם. אני חייבת לספר לכם כמה דוגמאות: אמא לבן שלוש ניגשת אליו לספר לו שהיא בהריון ועוד מעט יהיה לו אח קטן ועכשיו הוא בבטן שלה. שאל אותה בנה בן השלוש עם עיניים פקוחות בחצי בהלה “מה? בלעת אותו?”. נכדתי המתוקה, גם היא בת שלוש, התעוררה לילה אחד בשעה 11, ירדה ממיטתה כדי ללכת לשירותים וחצי מנומנמת היא ראתה את אמא שלה יושבת ושואבת חלב משדיה (היתה שם תינוקת בת חודשיים). הסתכלה הקטנה על אמה ושאלה אותה “אמא, את מכניסה לציצי חלב שיהיה לך להניק את התינוקת?”. נכד אחר שאל פעם את אימו איך זה שיש לסבא כריש בדם (קריש) ואיך הוא הצליח להכנס אליו לגוף. ילדה בת ארבע כעסה על אמא שלה ששיקרה אותה כאשר זירזה אותה לחזור הביתה מהגן כי יש לה הרבה עבודה כי “הבית על גלגלים” והיא, הילדה, כל היום התכופפה וחיפשה ולא ראתה גלגלים מתחת לבית. ילד בן חמש שלקחו אותו לבית קברות כי סבא מת וכאן הוא קבור, שאל איך סבא מצליח לנשום מתחת לאבן. המקרים האלה רבים ולדעתי כל אחד מכם יכול לספר לי על משפטים כאלה של הילדים, אני רוצה היום לשפוך על זה אור. אני רוצה להסביר לאב היתום ולאם שבהריון מאין באות השאלות התמימות האלה של ילדיהם.
עלה בדעתכם שלילדים יש מוח מאד קטן? ראו את גודל הילדים, ראו את גודל הגולגולת שלהם ואני מניחה שתסכימו איתי שהמוח שלהם קטן מאשר שלכם. מוח קטן מסוגל לחשוב בצורה מוגבלת מאד. מוח קטן לא מסוגל לחשוב כמותכם. במוח הגדול והמושלם שלכם יש מספיק חיבורים חשמליים ונוירוטרנסמיטרים ובשלות של כל חלקיו כדי שתוכלו לחשוב מופשט, כדי שתוכלו לעשות שימוש בחוויות רבות השנים שלכם, בידע שלכם, בנסיון שלכם ושל אחרים, כדי להבין דברים. ההבנה הזו שלי, שלנו, שלכם, היא יכולת חשיבה מופשטת. ילד קטן לא יכול לחשוב מופשט. כשאמרו לנכדה שלי שהתינוקת שלה שותה חלב מהציצי של אמא היא הבינה מצוין מה שאמרו לה: היא יודעת שחלב יש בקרטון במקרר והיא מבינה שאם נותנים לקטנה חלב הרי מכניסים אותו קודם לציצי ואז נותנים לה לשתות אותו. ואם לאמא יש תינוק בבטן גם את זה מבינים מצוין: הרי איך נכנסים דברים לבטן? בולעים אותם, נכון? אז אמא כנראה בלעה תינוק… המחשבה שלכם שהילדים מבינים למה התכוונתם היא אם כל טעות !! הם הבינו אתכם ביכולת החשיבה שלהם. לפעמים זה כאילו שאנחנו והילדים מדברים בשפות שונות. ההבנה שלהם תגיע מתוך החוויה, מתוך ההסבר, מתוך נסיון השנים והידע שהם ירכשו.
אז מה עונים לילד ששואל אם אבא עולה לשמיים? אני רוצה לספר לכם שני סיפורים על מות סבתות: לפני כמה שנים נקראה חברתי הפסיכולוגית לגן עירוני לטפל בילד בן חמש וחצי בגלל פחד לא ברור שהוא הפגין כלפי מטוסים ורעש של מטוסים. כשהילד היה שומע מטוס הוא פשוט נתקף רעד ובכי בלתי נשלט. הוריו לא יכלו לחבר את המצב שלו לשום חוויה: אף אחד לא טס, הוא לא היה בשדה תעופה, הוא לא ראה סרט עם מטוסים…. כלום. כאשר ערבו את הצוות הפסיכולוגי המקצועי שיודע לדובב ילדים, הילד סיפר שכל פעם שמטוס עובר בשמים הוא פוחד שהוא יפגע בסבתא. הבנתם? סבתא מתה ואמרו לו שהיא בשמיים ולכן הוא פוחד שהיא תיפגע. הסיפור השני הוא של אחת המשפחות בהן צילמתי פרק של סופרנני. הורים צעירים ומתוקים עם שני בנים, כשהבן בן הארבע היה מחובר מאד לסבתא שלו שנפטרה חצי שנה קודם. נאמר לילד שסבתא בשמים ומאז הוא היה עסוק בבניית מגדלים גבוהים מקוביות כדי ש”אוכל להיות גבוה ולהגיע לסבתא”. סיפורים כואבים. אבל אל תכנסו ללחץ. זה לא קורה לכל הילדים שאומרים להם את המשפט הזה ובכל זאת – תחשבו ותבינו מאיפה זה בא.
לילדים אומרים את האמת !! נקודה !! ואת האמת אפשר להגיד בהרבה צורות: סבא מת ולא נראה אותו יותר. הוא בארץ המתים. אנחנו לא יודעים איפה זה. הגוף שלו נשאר כאן אבל בלי הנשמה. מה זו נשמה? תסבירו כמיטב יכולתכם. איפה הנשמה? אנחנו לא יודעים. סבא נשאר בזכרון שלנו ובלב שלנו ובגלל זה אנחנו עושים כאילו אנחנו מדברים איתו. הוא לא באמת כאן. הוא רק בדמיון שלי. אנחנו מתגעגעים למי שמת ולא נראה אותו יותר לעולמים.
זה סיפור לא פשוט למי שחושב שתפקידו לחסוך מהילדים את אמת החיים וזה הופך להיות סיפור בלתי אפשרי למי שעושה זאת ואז מסתבך בגלל שאלות הילדים הנובעות מיכולת החשיבה המוגבלת והתמימה שלהם.
פשטו את העניינים וספרו את האמת כך שתתאים לגיל הילד שלכם. בהצלחה.
