פנתה אלי, לפני כמה חודשים, אמא שהתלוננה ביתה משקרת. ממש משקרת במצח נחושה. היא סיפרה לי שהיא אוסרת על ביתה, בת העשר, להתאפר. היא חושבת שזה לא בריא, שזה לא מתאים לגיל, ושיש לה עוד כמה שנים עד שתרצה לכסות את פניה באבקות למיניהן. שימו לב כמה ערכים יש כאן, ומאין נובעת ההתנגדות של האם. בקיצור: יום אחד ביתה הלכה לחברה ושם, כמה ברור, הבנות התאפרו. כשהאמא באה לאסוף את ביתה הביתה, הילדה שכחה שהיא מאופרת וכך נכנסה למכונית. האמא, באכזבה ובכעס שאלה את הילדה “את מאופרת?” והילדה ענתה לה, כמובן, “לא!”.
אם האמא לא היתה כועסת היא היתה צוחקת. הרי זה כל כך שקוף. הילדה מאופרת והיא אומרת שהיא לא. משקרת.
זה קורה המון, כמעט לכל ההורים, וכשאתם תופסים את הילד שלכם בשקר, זה טבעי להרגיש נבגדים, פגועים, כועסים ומתוסכלים. אבל האמת היא שזה נורמלי לשקר. זה אולי לא מוצדק, אבל זה נורמלי. למעשה כולנו משקרים במידה כזו או אחרת. כששוטר עוצר אותנו בשל נהיגה במהירות מופרזת, אנו ממעיטים את מה שעשינו, אם לא משקרים במצח נחושה. למה? כי אנחנו מקווים שנצליח להתחמק ממשהו, גם אם אנחנו יודעים שזה לא בסדר.
עם ילדים, לעתים קרובות שקרים מהווים תקלה טכנית: זה נובע מהיעדר מיומנות של התמודדות. זהו תפקידינו כהורים ללמד את הילדים שלנו כיצד לפתור בעיות בדרך יותר יעילה.
אז הנה כמה סיבות למה ילדים משקרים. כי אם תבינו אותם טוב יותר, תוכלו להתמודד עם השקר טוב יותר:
למה ילדים משקרים?
– על מנת ליצור זהות. אחת הדרכים בהן ילדים משתמשים בשקרים היא יצירת זהות והתחברות לילדים אחרים, גם אם הזהות הזו מזויפת. שקרים יכולים גם להיות תוצאה של לחץ חברתי. יתכן וילדכם משקר לחבריו לגבי דברים שעשה, או דברים שאבא שלו עשה, כדי לגרום לעצמו להיראות יותר מרשים.
– לעשות הפרדה מההורים. לפעמים מתבגרים משתמשים בשקרים על מנת להשאיר חלקים בחייהם מופרדים מהוריהם. לעתים הם ממציאים שקרים קטנים על דברים שלא נראים חשובים במיוחד. במקרים אחרים הם משקרים כאשר הם תופסים את חוקי הבית כקשיחים מידי. אז אם למשל יש לכם בת 16 ואתם לא מרשים לה להשתמש באיפור, אבל כל החברות שלה משתמשות באיפור, היא עלולה לשים איפור מחוץ לבית ולשקר לכם. מטרתו של השקר לגרום לכם להאמין שהיא פועלת בהתאם לחוקי הבית בעודה עושה מעשים “נורמליים” לגילה.
– לקבל תשומת לב. כאשר מדובר בילד קטן, ולשקרים שלו אין משמעות, ייתכן וזוהי דרכו לקבל מעט תשומת לב. כשילד קטן אומר “אמא, ראיתי עכשיו כדור פורח בשמים” זה שונה מאד מהילד שאומר “סיימתי את שיעורי הבית שלי”, כאשר למעשה לא סיים. ילדים צעירים ממציאים סיפורים בזמן משחק דמיוני. זה לא נחשב לשקר אלא דרך לפתח את הדמיון ולהתחיל להבין את העולם הסובב אותם.
– להימנע מפגיעה באחרים. בזמן זה או אחר, רוב האנשים לומדים איך להמעיט בדברים כדי לא לפגוע ברגשותיהם של אחרים. לילדים אין עדיין את התחכום שיש למבוגרים, לכן קל להם יותר לשקר. אנו המבוגרים לומדים כיצד להגיד דברים בצורה יותר זהירה אבל ילדים לא יודעים איך לעשות את זה, ושקר הוא הצעד הראשון לקראת זהירות זו. לעתים אנחנו מלמדים אותם כיצד לעשות זאת כשאנחנו אומרים משהו כמו “תגידי לסבתא שאת אוהבת את המתנה אפילו אם את לא אוהבת, אחרת היא תפגע”. אז למרות שיש לנו סיבה טובה ומוצדקת, אנחנו עדיין מלמדים את הילדים איך “לסובב את האמת”.
– להימנע מבעיות. רוב הילדים משקרים בזמן זה או אחר על מנת להימנע מהסתבכות. למשל כאשר הם נקלעים למצב ביש כי עשו משהו שלא היו אמורים לעשות. אולי הפרו חוק כלשהו או לא עשו משהו שהיו אמורים לעשות, כמו מטלה בבית. אם אין להם דרך אחרת לצאת מזה, במקום לשאת בתוצאות, הם משקרים כדי לא להסתבך.
בגדול ילדים משקרים מכיוון שאין להם דרך אחרת להתמודד עם הבעיה או הקונפליקט. למעשה לפעמים זוהי הדרך היחידה שהם מכירים לפתור את הבעיה. אפשר לומר שזו “מיומנות הישרדותית מקולקלת”.
מתפקידינו, ההורים, לעשות הבחנה בין סוגי השקרים של הילדים ולוודא שהשקר אינו קשור להתנהגות מסוכנת או לא חוקית. וכאן נכנס העניין של “לבחור את הקרב” שלך. אם אתם שומעים את הילדה שלכם אומרת לחברה שלה שהיא לא יכולה לבוא אליה כי יש לכם אורחים, כשלמעשה זה שקר, אולי תבחרו להגיד לה משהו על זה, ואולי תבחרו להתעלם, במיוחד אם זו התנהגות יוצאת דופן אצל הילדה. אך אם היא משקרת לגבי משהו מסוכן או לא חוקי, אין ספק שעליכם להגיב.
אז תחליטו מה באמת חשוב, וקחו בחשבון את שלב ההתפתחות של ילדכם. ילד בן 4 יספר סיפורי אלף לילה ולילה כדרך להיות יצירתי ולהכניס הגיון לעולמו. גם בני ה 7-8 יעשו זאת אבל להם יש יותר חשיבה של שחור/לבן. אז אולי הם יגידו: “אני שונאת את האישה הזו” כשלמעשה הם לא אהבו משהו שאותה אישה אמרה. במקרה כזה, תוכלו להחליק את הדבר או בעדינות לתקן את הילד עם תגובה כזו “אז לא אהבת את מה שהיא אמרה אתמול?”
בדרך כלל שקרים של ילדים אינם מהווים בעיה מוסרית, לכן חשוב לא לקחת אותם באופן אישי. רוב הילדים לא משקרים כדי לפגוע בהוריהם; הם משקרים כי משהו אחר מתרחש מתחת לפני השטח. החלק החשוב הוא להתיחס להתנהגות מאחורי השקר. אם תקחו זאת אישית ותגיבו בכעס לא תצליחו להתמודד ביעילות עם המידע הספציפי שמאחורי ההתנהגות.
לדוגמה, הילד שלכם לא הכין שיעורים, אבל אמר לכם שכן הכין. כאשר אתם מגלים שהוא שיקר הוא מודה שהוא לא הכין שיעורים בגלל שרצה לשחק כדורגל עם חבריו. אם תצעקו עליו ותכעסו על הבגידה, ותגידו משהו כמו “איך אתה מעז לשקר לי”, לא תוכלו לטפל בשום דבר מעבר לזה. לא תוכלו לטפל בבעיה האמיתית והיא שהילד צריך להכין שיעורים לפני שהוא יוצא לשחק עם חברים. השורה התחתונה היא שהכעס והתסכול שלכם לגבי השקר לא יעזרו לילד שלכם לשנות את התנהגותו.
שקרים של ילדים אינם עניין של מוסר, הם עניין של חוסר מיומנות בפתרון בעיות ועניין של הימנעות מנשיאה בתוצאות. ילדים יודעים בדרך כלל מה נכון ומה לא נכון, למעשה בגלל זה הם משקרים. הם לא רוצים להסתבך בגלל מה שעשו והם משתמשים בשקרים על מנת לפתור את הבעיה. מה שזה אומר זה שהם זקוקים למיומנויות טובות יותר, ותפקידכם כהורים הוא לעזור להם לפתח את המיומנות של פתרון בעיות.
ואיך מטפלים בשקרים כרוניים או מסוכנים?
אם אתם מרגישים שהשקרים של הילד מוגזמים, כרוניים ואפילו מסוכנים, יש צורך לעשות איתו שיחה רצינית ומובנית (שיחת “התערבות”). שיחה כזו תיידע את הילד לגבי מה אתם רואים ותתן לכם הזדמנות להביע את הדאגה שלכם. הנה כמה טיפים לגבי שיחת ההתערבות:
– תכננו את השיחה מראש. חישבו מה אתם עומדים להגיד לילד. עשו זאת עם בן/בת הזוג, ואם אתם הורה יחידני, בקשו מקרוב משפחה או חבר מבוגר שישתתף בשיחה. החליטו והשתדלו לא להגיב בצורה רגשית (בכי, כעס, מניפולציה רגשית, וכד’). חישבו על אילו התנהגויות של הילד אתם רוצים לדבר ובאילו תוצאות תנקטו אם התנהגותו לא תשתפר.
– אל תטיפו ואל תתנו הרצאות. כאשר אתם תופסים את הילד בשקר, זכרו שלא יעזור להטיף ולהרצות, כי הילד פשוט מתנתק ומפסיק להקשיב, במיוחד לדברים ששמע איספור פעמים בעבר. הגידו בצורה רגועה ותמציתית משהו כמו: “אם תמשיך לשקר בנושא הלימודים, אלו יהיו התוצאות…” או “ברור לי שלא עשית XX. וזו התוצאה…” זכרו. התוצאה חייבת להיות משהו שאתם יכולים לקיים ולהתמיד בה, ומשהו שקשור להתנהגות.
– היו ישירים וספציפיים ואל תסבכו את המסר. התמקדו בהתנהגות, והגידו לו שאתם רוצים לדעת מה קרה שגרם לו להחליט שהוא צריך לשקר לכם בנושא. זכרו כי אינכם מחפשים תירוץ לשקר אלא באמת לזהות את הבעיה בה הילד נתקל ואשר החליט לפתור בעזרת שקר.
– השאירו את הדלת פתוחה. ייתכן והילד לא ירצה לדבר איתכם על הבעיה שלו בפעם הראשונה שתעלו את הנושא, אבל אם תישארו נייטרליים ופתוחים ותמנעו מלתקוף אותו, תוכלו ליצור אוירה בטוחה ולהשאיר דלת פתוחה על מנת שהילד יוכל לספר לכם את האמת, אם בשיחה הראשונה ואם בהמשך.
– כאשר תופסים ילד משקר, בכל מקרה מומלץ לא להגיב על המקום. קחו זמן להירגע, דברו עם בן או בת הזוג שלכם או חבר טוב, תנו לעצמכם זמן לחשוב והחליטו על התגובה הרצויה. רוב הסיכויים שאם תגיבו מייד, תהיו בלתי אפקטיביים.
– כאשר אתם מדברים עם הילד על הנושא, הימנעו מויכוחים בנושא השקר. אימרו בפשטות מה ראיתם, או מה אתם יודעים (בהתבסס על עובדות) או מה מובן מאליו. במיוחד אם אינכם יודעים את הסיבה מאחורי השקר, ואתם רוצים שהילד יספר לכם בכנות.
זכרו שרוב הילדים לא ימשיכו לשקר לנצח. למעשה ישנו אחוז מאד קטן של ילדים שהופכים לשקרנים כרוניים. במקרים כאלה מדובר במצבים שקשה להורים להתמודד איתם לבד והדורשים התערבות מקצועית. ברוב המקרים יש לילד סיבה “טובה” (מבחינתו) לשקר, גם אם הסיבה ניראית לנו שגויה ולא מוצדקת.
אם לא תקחו את השקרים באופן אישי ותזכרו שהילד פשוט פותר בעיה בצורה לא יעילה, תוכלו בהדרגה ללמד אותו איך להתמודד עם בעיות בצורה יותר ישירה עד שהוא ילמדו לעשות זאת ללא שקרים.
ומה יכולה היתה לעשות האמא עם בת התשע המאופרת? להגיד לה “אני רואה שאת מאופרת ואת יודעת שאני לא מסכימה לזה. כשנבוא הביתה תורידי זאת מיד עם מגבון. אם בפעם הבאה כשתהיי אצלה אראה שאריות של איפור, לא אסכים שתלכי אליה לתקופה ארוכה”. לא היה כאן כעס, לא היתה שאלה שגרמה לילדה לשקר, והיתה תגובה עניינית, תקיפה והגיונית.
