להגיד על התקופה הזו שהיא תקופה של חוסר וודאות זה לגמרי …understatement
אנחנו לא יודעים איך יראו החודשים הקרובים, השבועות, ולעיתים איך יראה מחר בבוקר.
אנחנו לא יודעים איך תיראה ההכנסה שלנו, הבריאות שלנו, חופש התנועה שלנו ועוד…
וכמו שאנחנו חווים את חוסר הוודאות של התקופה הזו, כך גם הילדים שלנו.
הם סופגים את זה דרכנו ודרך הסביבה – דרך השיחות שלנו בבית או עם אנשים אחרים (לעיתים מעל הראש שלהם), מהחדשות בטלוויזיה או ברדיו כשנוסעים ברכב, ממשפטים שילדים אחרים אומרים בגן או בבית הספר.
והם גם קולטים את זה מאיתנו בין אם נרצה או בין אם לא – ממצב הרוח שלנו, מכמה שאנחנו מוטרדים…
אז מה אפשר לעשות? איך אנחנו יכולים לעזור ולתמוך בילדים שלנו בתקופה הזו?
- קודם כל ולפני הכל – לדאוג לעצמנו עד כמה שניתן. אם אנחנו במצב נפשי לא טוב לא יהיו לנו כוחות ומשאבים להיות שם עבור הילדים שלנו. וכמו שבמצב חירום בטיסה קודם ההורים צריכים לחבוש על עצמם את מסכת החמצן ורק אחר כך לחבוש אותה לילדיהם, כך חשוב שנטפל ונדאג לעצמנו.
- לשתף לשתף לשתף – חשוב מאוד שנשוחח עם הילדים שלנו על המצב באופן רגוע ופתוח, וכמובן שבהתאם לגילם. השיתוף והשיחה חשובים מכל כך הרבה סיבות:
- המסר שאנחנו מעבירים לילדים מעצם השיחה הוא שבבית שלנו אפשר לדבר על הכל, שגם אם קשה אנחנו לא נבהלים ולא מתפרקים, ושאין נושאים שהם “טאבו”. זה מסר מאוד חזק ומעצים וכבר יוצר וודאות בתוך אי הוודאות.
- כאשר אנחנו מדברים על הדברים, גם הקשים יותר, באופן פתוח וגלוי, אנחנו בעצם מתווכים את המציאות לילדים. ללא התיווך הזה הם יכולים לפרש את המצב באופן אחר ממה שהוא וממה שהיינו רוצים. דרך שיחה ושיתוף אנחנו יכולים לצמצם את אי הוודאות שלהם.
- לשאול שאלות ולהקשיב – עוד לפני שאנחנו מדברים ומסבירים (שלא לאמר “חופרים”), אפשר לשאול אותם ולהקשיב באמת לתשובות שלהם. לשאול איך הם מרגישים לגבי המצב, מה הם חושבים, אילו רעיונות יש להם להתמודד. הרבה פעמים נופתע מהדברים החכמים שהם יגידו ומהרעיונות היצירתיים שהילדים יכולים להעלות.
- לנרמל את הרגשות – לעיתים כהורים שרוצים שהילדים ירגישו תמיד טוב, אנחנו נבהלים כשהם משתפים אותנו ברגשות קשים, של פחד, כעס או עצב. הילדים שלנו צריכים אותנו יציבים ולא מתפרקים גם כשהם חווים רגשות קשים, ובמיוחד ברגעים כאלה. כשילד משתף אותנו בפחד שלו נוכל להגיד לו שזה טבעי לפחד בכזה מצב, ושגם אתם מפחדים לעיתים. המסר שתעבירו לו הוא שפחד הוא רגש לגיטימי וטבעי, מותר לפחד וזה לגמרי בסדר, זה קורה לכולם. לפעמים רק ההכרה הזו כבר מרגיעה ועוזרת להתמודד טוב יותר עם הרגש עצמו.
אם נסמוך על הילדים שלנו שהם חזקים ויכולים להתמודד, גם במצבים מורכבים, כאלו שהחיים מזמנים לכולנו לאחרונה – הילדים שלנו ילמדו לסמוך על עצמם.
והרי זה מה שבעצם רובנו מאחלים לילדים שלנו (וגם לעצמנו) – לסמוך על עצמם!
כתבה: שחר פיין. יועצת משפחתית. מרכז מיכל דליות
