הילד לא רוצה לחזור לבית הספר? כך תעזרו לו לקראת תחילת שנת הלימודים

הכנה טובה לא צריכה להפוך את תחילת השנה לעניין מפחיד

יש הורים שמרוב רצון להכין את הילד מתחילים לדבר איתו שוב ושוב על החזרה למסגרת. “אתה מתרגש?”, “את מפחדת?”, “מה תעשה ביום הראשון?”, “מי יהיה איתך?”, “אתה חושב שתסתדר?”. השאלות חוזרות בארוחת הערב, במכונית, אצל סבא וסבתא ובכל פעם שמישהו שואל את הילד אם הוא כבר מוכן לבית הספר.

כדאי לשים לב שגם אנחנו יכולים, מבלי להתכוון, לשדר לילד שיש כאן אירוע שצריך לדאוג ממנו במיוחד. אם הילד מעלה חשש, כמובן שחשוב לדבר עליו. אבל אם הוא נהנה מהחופש, משחק ולא נראה מוטרד, אין צורך להזכיר לו מדי יום שהחופש עוד רגע נגמר.

הכנה טובה היא הכנה רגועה. אנחנו נותנים מידע, עונים על שאלות, מאפשרים לדבר על חששות, אבל גם משדרים לילד שזה מעבר שהוא מסוגל לעבור.

לא צריך להבטיח שיהיה כיף

“יהיה לך כיף” הוא משפט שאנחנו אומרים הרבה לילדים, אבל האמת היא שאנחנו לא יודעים איך ייראה היום הראשון שלהם. יכול להיות שיהיה להם נפלא, ויכול להיות שיהיו רגעים של געגוע, בלבול, אכזבה או בדידות. ייתכן שהפרידה תהיה קשה או שהמורה לא תהיה בדיוק כפי שדמיינו.

לכן עדיף להבטיח לילד דברים שאנחנו באמת יכולים לעמוד מאחוריהם. אפשר לומר: “בהתחלה לוקח זמן להתרגל”, “לאט לאט תכיר את הילדים ואת הצוות”, “אם יהיה לך קשה, אפשר לבקש עזרה”. ובעיקר חשוב להעביר לו שאנחנו מאמינים ביכולת שלו להתמודד.

יש הבדל גדול בין לומר לילד “אין לך ממה לפחד” לבין לומר לו “אני רואה שאתה חושש, ואני מאמינה שתוכל להתמודד גם עם זה”. במשפט הראשון אנחנו מבטלים במידה מסוימת את מה שהוא מרגיש. במשפט השני אנחנו מכירים בקושי, אבל לא הופכים את הילד לחסר אונים מולו.

גם הגוף צריך לחזור לשגרה

החזרה למסגרת אינה רק עניין רגשי. במהלך החופש השעות משתנות. הילדים הולכים לישון מאוחר יותר, קמים מאוחר יותר, אוכלים בשעות אחרות ולעיתים מבלים יותר זמן מול המסכים. אי אפשר לצפות שבערב האחרון של אוגוסט נכריז ש”ממחר חוזרים לשגרה” והגוף פשוט יציית.

כדאי להתחיל כמה ימים קודם ולהחזיר בהדרגה את שעות השינה והקימה ואת שגרת הבוקר. עם ילדים צעירים אפשר אפילו לתרגל: לקום בשעה שבה יצטרכו לקום, להתלבש, לאכול ארוחת בוקר, לארגן את התיק ולצאת מהבית.

גם כאן לא צריך לעשות מזה מבצע. אנחנו פשוט מקטינים את מספר השינויים שהילד יצטרך להתמודד איתם בבת אחת. ביום הראשון יהיו מספיק דברים חדשים גם בלי שהוא יצטרך להתמודד במקביל עם עייפות גדולה ועם בוקר שנראה שונה לחלוטין מכל מה שהתרגל אליו בחופש.

מותר לילד לא לרצות, ועדיין הולכים

הקשבה לרגש של הילד אינה אומרת שהרגש מנהל את המשפחה. זהו חלק חשוב מאוד מהתפקיד ההורי.

אם ילד אומר “אני לא רוצה ללכת”, מותר לנו להבין אותו. אפשר לומר: “אני יודעת שלא מתחשק לך”, “אני מבינה שאתה חושש” או “אני רואה שקשה לך לחשוב על החזרה”. ובאותה נשימה אפשר להיות ברורים: שנת הלימודים מתחילה ואנחנו הולכים למסגרת.

אנחנו לא צריכים לכעוס על הילד על כך שהוא לא רוצה, אבל גם לא להפוך כל חשש לשאלה האם נכון לשלוח אותו לבית הספר. ילד יכול לפחד וללכת. הוא יכול להתגעגע וללכת. הוא יכול לכעוס על כך שהחופש נגמר וללכת.

דווקא העמדה השקטה והבטוחה של ההורה עוזרת לו. הילד רואה שיש לידו מבוגר שלא נבהל מהרגשות שלו, אבל גם לא מאבד את הכיוון בגללם.

כמובן, אם אנחנו רואים שהחשש חריג בעוצמתו, אם הילד מתאר מצוקה חברתית משמעותית, פגיעה, חרם, פחד מאדם מסוים או קושי שנמשך ואינו משתפר, לא מסתפקים באמירה ש”כולם צריכים לחזור”. במקרים כאלה חשוב לברר, לשתף את הצוות ולתת לילד את העזרה שהוא צריך.

כשהם חוזרים הביתה, תנו להם לנחות

גם כשיום לימודים עובר בסדר גמור, הוא דורש מהילד הרבה מאוד כוחות. בתחילת השנה הילדים צריכים להכיר אנשים, להבין כללים, לזכור איפה הדברים נמצאים, להסתגל מחדש לישיבה בכיתה, לרעש, לדרישות ולחיים בתוך קבוצה, לעיתים זרה לגמרי.

לכן יש ילדים שמצליחים להחזיק את עצמם במשך כל היום, ודווקא כשהם חוזרים הביתה הם עצבניים, בוכים, מתפרצים או רוצים שיניחו להם. הבית הוא המקום הבטוח, ושם יוצאת לפעמים כל העייפות שנאספה במשך היום.

בימים הראשונים כדאי, ככל האפשר, להשאיר מעט אוויר אחר הצהריים. לא למהר למלא כל יום בחוגים, סידורים ודרישות, ולא בהכרח לקבל את הילד בדלת עם סדרת שאלות על כל מה שעבר עליו. לפעמים הוא זקוק קודם לאוכל, למנוחה, למשחק או פשוט לזמן שבו אף אחד לא מבקש ממנו דבר. אחר כך, כשהוא יהיה פנוי, גם השיחה תוכל להגיע.

לא צריך שהפחד ייעלם כדי להתחיל

כולנו היינו שמחים לראות את הילדים נכנסים למסגרת ביום הראשון בחיוך גדול, מנופפים לנו לשלום ורצים בשמחה אל החברים. יש ילדים שכך יהיה אצלם, ויש ילדים שיזדקקו ליותר זמן.

זה לא אומר שמשהו לא בסדר.

המטרה שלנו לקראת תחילת השנה אינה לגדל ילד שלא חושש משינויים ולא מתגעגע. המטרה היא לעזור לו להתכונן, להפוך חלק מהלא מוכר למוכר, להקשיב לו כשהוא מספר שקשה לו, ובאותו זמן להישאר ההורים שמובילים אותו בביטחון.

לפעמים הדבר המרגיע ביותר שילד יכול לשמוע הוא לא “אין לך ממה לפחד”, אלא משהו פשוט הרבה יותר: “אני יודעת שזה לא קל לך. אני מאמינה בך, ואני כאן.”