אם אתם פוחדים, אל תקראו את הכתבה הזו. אם אתם רוצים ללמד את ילדיכם, דעו שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה ואי אפשר ללמד ילד להיזהר מזרים בלי להבהיר את הסכנה,
לאורך כל ההיסטוריה המקצועית שלי, הורים שאלו אותי: “איך ללמד את הילד להיזהר ממגע אסור מבלי להפחיד אותו?” ותשובתי היא: זה לא אפשרי. אי אפשר ללמד ילד להיזהר ממשהו מבלי שהוא יבין שהמשהו הזה הוא מסוכן.
האם לא משכתם את הילד אחורנית כאשר הוא רץ לכביש, והוא כנראה נבהל? האם לא גערתם בו באופן רציני כשחצה את הכביש מבלי להסתכל? האם לא משכתם אותו כשעצר ליד שקע החשמל עם המברג של אבא?
כשמשכתם את הילד מהכביש או מהשקע, האם הוא הבין את משמעות הסכנה? ממש לא. הוא הבין שאתם נבהלתם ושאוי ואבוי לו אם יתקרב. למה? כי כך אמרתם.
לא כל זר הוא זר
סכנה היא רעיון מופשט שילד לא יכול להבין עד שהוא חווה אותו. אותו הדבר עם המונח “איש זר”. מה זה זר? מי הוא זר? הילד לא מבין למה השומר בשער בית הספר, שממנו אמא מחייכת כל בוקר, הוא לא “זר”. הוא גם לא מבין למה הבעל של השכנה, עם שמו הוא מדבר כל יום במעלית, הוא “זר”. אז מה בעצם משמעות המושג “זר” לילד?
ילדים לומדים שהם צריכים לפחד מאדם זר, אבל הם לא באמת מבינים מיהו אדם זר. הבעיה היא שאנחנו יודעים שמי שבעיקר תוקף ילדים הם לא הזרים מהרחוב, אלא דווקא אנשים קרובים – דוד, חבר של אבא, אח, סבא. כן, אלו הם המתעללים המיניים בבנים ובנות (במספרים זהים עד גיל 12). מנשקים בבולבול, נוגעים בפות, מתעסקים עם פי הטבעת. לא נעים לקרוא את זה, אבל זו המציאות.
מה לעשות? לשנות את המיתוג: גופי ברשותי
לכן, במקום לחנך את הילדים “להיזהר מזרים”, עלינו לשנות את גישת החינוך. במקום לעסוק במושג המופשט של “זר”, עלינו לחנך את הילדים על המושג “גופי ברשותי“.
ישנם שני מרכיבים עיקריים שמסייעים להורים למנוע תקיפה מינית:
- הסבר על הסכנות הממשיות – מה קורה אם הילד מתקרב לאדם או מצב מסוכן.
- הבנה של שליטה בגופו – להבין שהגוף שלהם שייך להם, ולא כל אחד יכול לגעת בו.
סכנות דיגיטליות – תוספת חשובה לחינוך ל”גופי ברשותי“
בעידן הדיגיטלי כיום, הסכנות כבר לא מוגבלות רק לעולם הפיזי. ישנו סיכון גובר ברשתות החברתיות ובאפליקציות דיגיטליות, בהם ילדים עשויים להיתקל במבוגרים שמעוניינים לנצל את תמימותם. סטטיסטיקות מראות ש- 1 מתוך 5 ילדים ברחבי העולם חווים פגיעות מיניות ברשת.
לאור זאת, חינוך לשליטה בגוף לא מתמצה רק במגע פיזי, אלא חייב לכלול גם הבנה של הסכנות ברשת. יש ללמד את הילדים מה מותר ומה אסור לשתף ברשתות החברתיות, כיצד להתנהל מול אנשים שאינם מוכרים להם בעולם הדיגיטלי, ואיך לשמור על פרטיותם.
הדרכת הילדים לשמירה על גבולותיהם לא רק במציאות הפיזית אלא גם במרחב הדיגיטלי היא הכרחית לעתיד בטוח יותר עבורם.
מה עושים כדי להגן על הילדים?
- הסבר על הסכנות בצורה ברורה:
אנחנו צריכים ללמד את הילדים שיכולים להיות אנשים רעים, כולל כאלה שהם מכירים. למשל, אם אדם מוכר מושך את הילד למקום מבודד כדי להראות לו כלבלבים או סוכריות במכונית, או אם מישהו מציע להם ללכת איתו למרתף או למחסן. חשוב להבהיר להם שייתכן שאדם שנראה נחמד יכול להיות לא נחמד. - הבנה של שליטה על הגוף:
לא אחת אנחנו משחקים עם הילדים ומדגדגים אותם. ואז, כשהם אומרים “די”, אנחנו לא תמיד עוצרים. הבעיה היא שהילד לא מבין מתי מישהו פוגע בו, וחשוב להבין את ההשפעה של לא לכבד את תחושות הילד. אם הילדים לא מבינים שהגוף שלהם שייך להם, הם עלולים לא להבין את החשיבות של לא לשתף פעולה עם מגע גופני שלא נעים להם. - הסבר על פרטיות:
אנו חייבים להסביר לילדים את ההבדל בין פרטי לציבורי. למשל, הגוף שלנו הוא פרטי, ויש מקרים בהם מגע גופני לא מתאים, כמו נשיקות או ליטופים. זה לא אומר שאנחנו לא אוהבים את הדוד או חברים אחרים, אלא חשוב שהילדים יבינו ש**”לא” זה “לא”**. - הסבר על סודיות לא בריאה:
עלינו להסביר לילדים שלפעמים מבוגר יגיד להם “אל תגידו לאמא ואבא”, או “זה סוד”. אנחנו צריכים ללמד את הילדים שהסוד הזה הוא לא טוב, ושמותר להם תמיד לספר על דברים שמפחידים אותם. - פיתוח תחושת הביטחון של הילד:
הילדים צריכים לדעת שאף פעם לא נתעצבן עליהם אם הם יספרו לנו סיפור שלא נעים להם. הם צריכים להרגיש בטוחים, בידיעה שלעולם לא יכעסו עליהם אם הם יחשפו סוד או יספרו על חוויות לא נעימות.
אל תהססו ללמד את הילדים שלכם את עקרונות גופי ברשותי. המטרה היא לא להפחיד, אלא להדריך ולסייע להם להבין את גבולות הגוף שלהם ואת הדרך להימנע מסכנות. כן, גם אם זה אומר לדבר על דברים לא נעימים. הילדים יפנימו את המסרים אם נעשה את זה בסבלנות, בצורה מתאימה לגילם, מבלי להפחיד אותם.
זיכרו – עלינו לאלץ את הילדים ללמוד לעמוד על זכויותיהם. המילים שלנו – “לא” זה “לא“ – יכולות לעשות את כל ההבדל.
