הרצון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. ואם אתם פוחדים, אל תקראו את הכתבה הזו
לאורך כל ההיסטוריה המקצועית שלי הורים שאלו אותי “איך ללמד את הילד להישמר מזרים מבלי להפחיד אותו?” ותשובתי היא שזה לא אפשרי. אי אפשר ללמד ילד להיזהר ממשהו מבלי שהוא יבין שהמשהו הזה הוא מסוכן.
האם לא משכתם אותה אחורנית כאשר היא רצה לכביש, והיא כנראה נבהלה?
האם לא גערתם בו באופן רציני ומשכתם אותו כאשר הוא התקרב לשקע החשמל עם המברג של אבא?
וכשמשכתם אותה מהכביש ואותו מהשקע או מהמגהץ או מהצוק – האם הם הבינו את משמעות הסכנה? ממש לא! הם הבינו שאתם נבהלתם ושאוי ואבוי להם אם הם יתקרבו. למה? כי כך אמרתם.
סכנה היא רעיון מופשט שילד לא יכול להבין אלא אם הוא חווה אותו, ואיש זר הוא רעיון מופשט גם כן. מה זה זר? מי הוא זר? האם השומר בשער בית הספר, זה שאני רואה כל בוקר ואמא מחייכת אליו הוא זר? לילדים נראה שלא. האם הבעל של השכנה, זה שאני יורדת איתו במעלית כל יום ושאמא מדברת איתו בלבביות הוא זר? לילדים נראה שלא.
ילדים יודעים שהם צריכים לפחד מאדם זר כי אמרתם להם, אבל הם לא בדיוק יודעים מיהו אדם זר. ועוד יותר: אנחנו יודעים שמי שבעיקר תוקף ילדים הם לא הזרים אלא דווקא אנשים קרובים: דוד, חבר של, אבא, סבא, אח…. כן, כן, אלו הם התוקפים בנים ובנות (במספרים זהים עד גיל 12) ומתעללים בהם מינית. מנשקים בבולבול, נוגעים בפות, מתעסקים עם פי הטבעת…. לא נעים לכם לקרוא את זה, אבל זו המציאות.
אז מכיון שקשה ללמד ילד שהאיש שהוא מכיר הוא זר (הרי הוא מכיר אותו!!), ומכיון שאתם ואני יודעים היטב שהמתעללים מינית בילדים הם לא אנשים זרים מהרחוב (אלא אנשים מוכרים) – בואו נשנה את תפיסתנו והחינוך “להיזהר מזרים” צריך לשנות מיתוג ולהיות החינוך ל”גופי ברשותי”.
שני דברים עיקריים צריכים להתרחש כדי שבננו או ביתנו יצמצמו את הסכנה שלהם להיות מותקפים מינית: 1. הסבר על הסכנות שצפויות להם 2. הבנה של שליטה בגופם.
צריך לתת לילדים דוגמאות של אנשים רעים. צריך להגיד להם שלפעמים גם אנשים מוכרים הם לא נחמדים. למשל אם מושכים אותם כדי להראות להם כלבלבים או סוכריות שמוחבאות בתוך המכונית שלהם. או אם מבקשים מהם לרדת למרתף/למחסן/למקלט או לראות משהו מאחורי הבלונים של הגז בבניין. צריך ללמד אותם לחשוד. ילדים הם תמימים ולא מבינים חכמות או רמזים או חצאי דברים: הם כן ילכו עם אנשים (מוכרים וגם זרים) אלא אם כן אמרתי להם מראש למה ולאן לא ללכת: כי יש אנשים רעים ולא נחמדים שיכולים לעשות לך דברים לא נעימים. איזה? לגעת לך בגוף, לקחת ממך כסף, לשקר אותך, להרביץ לך…. יקיריי, אם לא תפחידו אותם הם לא יפחדו ולכן הם כן ירדו איתם למחסן או יכנסו למכונית שלהם!
ובקשר לשליטה על גופם: אני יודעת שהורים רבים מטשטשים את העניין הזה אצל ילדיהם וזה כה חבל וכה מסוכן. לעיתים אתם משחקים עם הבנות והבנים שלכןם ומדגדגים אותן במרץ. הקטנים צוחקים מאד ואז, ברגע מסוים, הם אומרים לכןם “די, די”. האם אתם מפסיקים? רוב האבות שאני מכירה לא מפסיקים. יש לזה מסר עוצמתי מאד: אני/המבוגר שולט בגוף שלך. ומי מכןם לא אמר לביתו או לבנו “זה לא יפה חמודי, זה הדוד שלך, תני/ן לו נשיקה” כשהקטנה או הקטן נרתעו ולא רצו לתת נשיקה כשביקשו מהם. יש לזה מסר עוצמתי מאד: תן, גם אם אתה לא רוצה ולא נעים לך. מה יקרה אם יבוא איזה דוד וירצה לתת לו נשיקה בבולבול? ואם הוא יבקש ממנה רק להראות לו את הפושפוש שלה? הרי אמא אמרה שזה לא יפה לא לתת אם מבקשים, נכון ?!
אז מה לעשות?
להסביר לילדים שיש אנשים רעים בכל מקום.
להסביר את ההבדל בין פרטי לציבורי.
להסביר את ההבדל בין להיות טוב (לעזור עם סלים) לבין לשמור על פרטיות (לא להכניס הביתה).
ללמד אותם מה מחשיד: מבוגר שמבקש ממך לשמור על סוד. מבוגר שרוצה שתתרחק ממקום שיש בו אנשים אחרים.
שהילדים יידעו שאף פעם לא תכעסו על סיפור שהם יספרו לכם.
להסביר להם שעדיף שמישהו יפגע מהם (כי הם לא עלו איתו לדירתו) מאשר שהם ייפגעו.
אם אתם דתיים והילדים רוצים לשמור על מצוות חסד וצדקה למדו אותם לעשות זאת רק עם הקרובים להם מאד: אמא, אבא, משפחה קרובה.
אל תחששו שילדיכם יגדלו פחדנים, תחששו שילדיכם יותקפו.
עשו כל זאת בסבלנות, בלי להעביר מסר של לחץ, באופן סיפורי ובהתאמה לגיל הילדים, בלי דרמות ובלי מסרים כפולים.
ובעיקר – זיכרו ש”לא” זה “לא”. אל תקלו ראש בשמירה על הפרטיות והאינטימיות של גוף ילדיכם וילדותיכם (וגם שלכןם) ואל תכריחו את הילדים לעשות פעולות אינטימיות, כמו נשיקה או מגע גופני, אם הם לא רוצים.
אני מצרפת קישור לסרטון קצר שהכינה דנה נחום, שהנושא כה חשוב לה.
