הורים יקרים, יש סיכוי גדול שהבן שלכם ננשך על ידי פעוט אחר, או אולי, עוד יותר לא נעים, הבן שלכם הוא הנושך בגן. אז אנא – הרגעו. זה לא נעים, אבל זה לא נורא ובעיקר – זה עובר.אנסה להבהיר לכן את הבעיה הכואבת הזו ולתת מענה ללמה? כמה? איך להגיב ומה לעשות? ראשית דעו שהנשיכה היא התנהגות נפוצה מאד אצל הילדים בני עשרה חודשים ועד גיל שנתיים וחצי בערך. רוב הילדים נושכים במידה זו או אחרת בטווח הגילים הזה.
שנית, דעו שיש סיכוי רב שבנכם או בתכם עשויים בשלב זה או אחר להיות “הנושך” או “הננשך”. אז לפני שאתן כועסות על הפעוט הנושך והמכאיב לביתכן או בינכן, או לפחות זורקות אותו מהגן – זיכרו שיכול להיות שעוד כמה חודשים זו עלולה להיות ביתכן שנושכת…
אז למה זה בכלל קורה: בגיל הרך התינוקות מרבים להשתמש בפה (הם מאד אוראלים) על מנת להכיר חפצים שונים בסביבתם הקרובה. בגיל זה הפה הוא אמצעי להרגעות (מציצה) וגם ליצירת קשר עם הסביבה = דיבור, ולעיתים הנסיונות לנשוך מבוגרים וילדים אחרים הם חלק מההתנהגות הטבעית האופיינית לתינוקות. תגובת הילדים והמבוגרים אותם נושכים עשויה לקבוע אם הפעוט ימשיך לנשוך אם לא, לדוגמא: אם ההורה או המטפלת, שהם המטרה הראשונה לנשיכת הילדים, יצחקו כאשר התינוק נושך וישחקו עמו כאשר הוא נושך אותם, הסיכויים רבים שאותו פעוט ימשיך לנשוך אחרים. גם אם הנשיכה תעורר כעס רב אצל המבוגרים או בכי חזק אצל הילד אשר ננשך, ילמד הילד שבאמצעות הנשיכה הוא יכול לשלוט על הסובבים אתו וימשיך לנשוך.
הנשיכה גם מהווה עבור הפעוט דרך להבעה (לעיתים היחידה המוכרת לו) של כעס ותוקפנות. קחו בחשבון שהפעוט לעיתים עוד לא יודע להכות בידיו ובוודאי שעוד לא יודע להביע כעס בצורה מילולית. אם תשימו לב לתינוק כועס תראו שהדבר בא לידי ביטוי בשינויים באזור הפה: שרירים מסביב לפה מתכווצים שפתיים מכווצות, הנשיכה מהווה אז את השיא בשביל הפעוט הכועס.
יש מבינכן/ם הורים אשר לעיתים מביעים בבית את אהבתם לילדים באמצעות נשיכות קלות וגם מרשים לילד לעשות זאת באותה הדרך. במקרה כזה, זה לא יהיה מפתיע אם בגן הילד ינסה להביע חיבתו כלפי ילדים אחרים באמצעות נשיכה.
בגילאים בוגרים יותר, גיל שלוש ואילך בדרך כלל, כאשר הילדים נושכים, יש לשייך זאת לקשיים אשר הם חווים. לעיתים זה בגלל שהילד/ה חווה קשיי הבעה ו/או שפה. מוכרת התופעה שילד שעוד לא יכול לדבר, אך הבנתו טובה, והוא נושך מתוך תסכול על אי יכולתו להתבטא. אחרי שהילד מתחיל לדבר ומצליח להביע רצונותיו במילים הוא גם מפסיק, על פי רוב, לנשוך.ילדים בוגרים יותר המוטרדים בעקבות לידת אח, בעיות בזוגיות הוריהם, מות סבא וכו’ – מפגינים התנהגויות תוקפניות כולל נשיכה.
אז מה עושים? קודם כל דעו מה לא לעשות: באף מצב אל תענישו. לא בעונש פיזי של נשיכה בחזרה או פליק לילד, כי תגובה כזו מלמדת דבר אחד בלבד: שתוקפנות מותרת. בנוסף, אין בדרך זו הצעה או תחליף התנהגותי מקובל. בנוסף, לא לבודד את הילד (“לך לפינה לחשוב על זה…”. אני שונאת את התגובה הזו!!) משום שאז אנחנו עלולים להחליף את בעיית הנשיכה בבעיות אחרות כמו פחדים והשפלה שיביאו לערעור הביטחון העצמי של הפעוט – בעיות שהן חמורות הרבה יותר מבעית הנשיכה שאנחנו מנסים לפתור. אל תקראו לילד/ה בשמות גנאי (ילד רע, כלב). תגובות אלה יפגעו בו וישפילו אותו. אי אפשר ללמוד מתוך עצב והשפלה.
אם ילדכם הוא זה שננשך ומגיע הביתה עם “פנס” בגוף או בפנים, או שהמטפלת מודיעה לכם שנשכו אותו, השתדלו שלא להתרגז. נשיכות קורות. אם הילד ננשך אין זה מפני שלא השגיחו עליו, אלא משום שהתופעה כה נפוצה שלעיתים קשה למנוע אותה לחלוטין. אין טעם לתקוף את הגננת, היא לא אשמה! בררו איתה שהיא מודעת למקרה ומנסה למנוע אותו בהמשך. חשוב מאד לא “לחסל חשבונות” עם הילד הנושך ו/או עם הוריו. גם אל תבקשו מהגננת “להלשין” על הילד הנושך. הנושך אינו “פושע” וגם לא הפגין איזו התנהגות מאד חריגה. זאת התנהגות נפוצה אצל פעוטות ואין כל ערובה שילדכם לא ינשוך ילד אחר מחר או מחרתיים. אני בטוחה שלא תאהבו אם הוריו ינסו “לחסל חשבונות” עם בנכם או בתכם.
ואם התכשיט שלכן הוא הנושך או הנושכת – אין כל סיבה להתגונן, להתנצל או להגיד שזה לא יכול להיות. בררו אם זה קרה רק פעם אחת או שזו התנהגות שכיחה. נסו לברר מה קורה בדרך כלל לפני שילדכם נושך ומה התגובה לכך. המידע הזה נחוץ לכם כדי להבין מה קרה וכדי שתדעו לעזור לקטנצ’יק להפסיק לנשוך. בדקו אם אתם, או אחיו הבוגרים, או מישהו אחר הקרוב אליו מעודדים את הנשיכה בלי לשים לב (צוחקים, משחקים).
וכשהיא נושכת והוא נושך – הפסיקו את המשחק המשותף ואמרו בהחלטיות “אסור לנשוך. זה כואב לי” ולכו הצידה. בלי דיבור יתר, בלי הענשה. קצר ועניני. היו ערים לסימנים ראשונים המבשרים בואה של הנשיכה. עצרו את הפעוט לפני שהוא נושך ואמרו לו “אל תנשוך. יופי, לא נשכחת” והרחיקו אותו מ”הקרבן” האפשרי. יתכן ותצטרכו להרתם למשימה למשך כמה ימים. השגיחו על הילד מקרוב, נסו לעצור את הנשיכה לפני שקרתה ובכל פעם שהוא נמנע מנשיכה עודדו אותו.אפשר לספק לילד חפץ שאותו יוכל לנשוך כשעולה בו הצורך.כשהנשיכות מבטאות קושי בהבעה, חשוב מאד ללמוד לקרוא ולזהות את רצונותיו: מתי הוא מביע רצון לשתות, לישון, להראות לנו משהו וכד’. כאשר תיענו לרצונות הילד תפחיתו את התסכול הקשור בהעדר יכולת ההבעה המילולית.
ולבסוף, כאשר הנשיכה היא רק תופעה אחת הקשורה בנסיגה התפתחותית ובחוסר שקט כללי של הילד – רצוי לפנות לאשת/איש מקצוע לשם קבלת ייעוץ על מנת לעזור לילד ולשפר הרגשתו.בהצלחה !!
