מאת: עפרה גוירצמן, מציפורי, יועצת משפחתית, בוגרת התכנית להכשרת יועצות משפחה בגישת מיכל דליות.
—–
בשבתות המופלאות של החורף והאביב, בימי הקיץ הלוהטים אנחנו פשוט חייבים לצאת מהדירה, מהבניין, מהעיר אל המרחבים. משהו בנפש קורא לנו אל הירוק, אל הים, אל הפריחה, אל השמיים הפתוחים, ומטעין אותנו באנרגיות טובות או.. שאנחנו שבים מותשים, ונשבעים שלא נעמוד יותר בפקקים, לא נתרוצץ מפה לשם עם ילדים שמייללים “משעמם לי”…
ארצנו הקטנטונת, לא משופעת לצערנו במרחבים ירוקים, הנגישים לכל ילד. יש את גן השעשועים, גן קטן שהכלבים מחבבים מאד, ומעטים המקומות שיש בהם פארק גדול בלב העיר. מה לעשות שהקרקע כל כך יקרה, שפארק הוא הדבר האחרון שפרנסי העיר מציעים לנו. מעניין אם אי פעם ישחדו בישראל ראש עיר בעבור פארק? חח. טוב, שכחתי שאני כותבת על יעוץ משפחתי.
ובכן, הטבע, הטבע המופלא, הוא המקום הכי בריא, משמח, חוויתי ומעמיק שאליו נוכל לקחת את ילדינו. כמאמר המשורר “איך שיופי יכול לרפא”.
גם ילדי המסָכים, הם עדיין בעלי אינסטינקטים שמצויים בנו מימי אבות אבותינו- אנחנו אוהבים את הטבע, כי אנחנו לקטים וציידים, הירוק, המים, החי והצומח מושכים את עינינו וליבנו, כי מאז ומעולם הם היו חיוניים לחיינו- למזון, למחיה וכו’, עוד לפני המצאת הסופרמרקט.
לכן, כשילדים יגיעו למרחבים הם מיד יתחילו לרוץ בצהלה, יתרוננו מהפרחים, מגלים, מדיונת חול, אלא אם הספקנו לקלקל את חושיהם הבריאים, הקדמונים: “בוץ זה מלוכלך”, “תזהר, זה מסוכן”, וכד’ .
אז איך נצא אל הטבע כשאלפים רוצים לעשות זאת בדיוק יחד איתנו?
1.תפסת מרובה לא תפסת-
אם נתרוצץ מפה לשם, כמו ארנבי אנרג’ייזר, החוויה לא תחלחל, והבטריה תתרוקן. חוויית העומק,של גילוי המקום אט אט- עצים, סלעים, רקפת, צפור- דורשת את הזמן שלה. קחו פיקניק, וצאו למקום אחד בלבד. מרוץ מאטרקציה לאטרקציה לא מספיק למלא את הנפש במה שהילדים זקוקים לו כ”כ, דווקא בימי הישיבה מול מסכים- לפתוח את החושים, לצאת ולגלות. תנו לזמן הטבע לעשות את עבודתו. הקצב של הטבע נכון לילדים. וגם לנו כמובן.
2.מיותר לציין מה טיול בטבע מעניק לילדינו, אבל בכ”ז, בואו נבדוק זאת:
א. פיתוח יכולות פיזיות, לרוץ, לטפס, לחפור, וכו’.
נשתדל לאפשר להם ולא לעצור אותם- “תזהר אתה תיפול!” ברור שילד שישמע זאת מספיק פעמים יפסיק לנסות. תנו לאינסטינקטים של הציידים הקטנים להוביל אותם. הם ילמדו יותר ויותר לסמוך על יכולותיהם.
ב. חוויות חושיות חיוניות-
הכרת העולם דרך מראות, מישוש, ריחות, צלילים וטעמים. זה יותר חשוב מכל סרט טבע שיראו בטלויזיה.
ג. פתוח יכולת חקר והתבוננות:
עוד לא ראיתי ילד שלא מתבונן על שיירת נמלים, שלא קוטף פרח, שלא חוקר בניה בחול. זה טבוע בהם, וזה חיוני כל כך להתפתחותם.
ד. היופי של הטבע בונה נפש יפה:
עם כל הכבוד לערים שלנו, לצערנו רב הילדים בארץ לא חווים חיים אסתטיים למדי ברחובותינו. המקום שיעניק להם חווית חיבור ליפי העולם הוא הטבע. לא במקרה אנחנו נפעמים ממרבד כלניות, מהים הכחול. זה חיבור לעולם שמֵזִין את הנפש ביופי, ומביא עימו איזון לחיינו האינטנסיביים.
3. טבע יש בכל מקום ובכל עת:
לא צריך לחכות לסופ”ש ולעמוד בפקקים. מִצאו לכם את חלקת אלוהים הקטנה שלכם בסביבתכם ואמצו אותה. הילדים ישמחו להיות “בעלי טריטוריה” משלהם, להכיר כל פינה, לחיות את העונות המתחלפות. אולי אפילו תקימו מחנה. זה ייתן להם יותר מעוד חוג אנגלית לפעוטות. וגם לכם: ב-איזי, בלי לחפש חנייה. תראו שזה גם ימשוך ילדים נוספים ובכלל השמחה תגדל.
פעילויות פשוטות שיעשירו את חווית הטבע של ילדינו:
א. אם תהיה איתכם זכוכית מגדלת טובה, הילדים יגלו דברים מרתקים בכל עלה, חרק, פרח
ב. יבוש פרחים ועלים. תוכלו להקדיש ספר מיוחד לכך. הילדים ישמחו לקחת זאת ברצינות אם אתם תעשו כך. אפשר ליצור מהם תמונה שתהיה מזכרת לחוויות.
ג. if you can’t beat them, join them -אם כבר מסתובבים עם נייד כל הזמן- אז לצלם ביחד. אפשר לקחת מוטו מסויים וזה יעמיק את החוויה. למשל- לגלות כמה שיותר סוגי פרחים. אולי מישהו יבחר לצלם רק פרחים שנח עליהם חרק. תראו שהוא יגלה פתאום בלי סוף יצורים שלא היה מודע להם.
ד. הילדים ימצאו מה לעשות בגן המשחקים הענק של הטבע, אבל תמיד אפשר להזכיר להם משחקים נשכחים כמו מחבואים, שלוש(ה..) מקלות, תופסת למינהן, והעיקר לחוש שמחה מתגנבת מנחת ומיופי.
לסיום אביא ציטוט נפלא על חוויית הטבע, מתוך הספר “למה אני קופץ” שכתב נאוקי היגישידה, נער יפני אוטיסט:
למה אתם כל כך אוהבים לטייל?
אני חושב שאוטיסטים רבים אוהבים לצאת לטייל, ואני תוהה אם אתם מבינים למה. “כי נעים לכם לטייל?”, ״מפני שכיף להסתובב באוויר הפתוח?״ שתי התשובות האלה נכונות, כמובן, אבל עבורי זה קודם כל משום שאוטיסטים מאוד אוהבים את הירוק של הטבע. עכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם, ״אה, זה הכל?״
אבל לדעתי החיבה שלנו לטבע שונה קצת מהתחושות של כל האחרים. אני מתאר לעצמי שמה שמשמח אתכם בטבע הוא היופי של העצים והפרחים ודברים כאלה. אבל לנו, האנשים עם הצרכים המיוחדים, הטבע חשוב כמו החיים שלנו. הסיבה לכך היא שכאשר אנחנו מביטים בירוק שבטבע, אנחנו מרגישים כאילו קיבלנו אישור לחיות על פני האדמה והגוף שלנו נטען באנרגיה מחודשת. לא משנה עד כמה מתעלמים מאיתנו ודוחקים אותנו הצידה, הטבע תמיד מעניק לנו חיבוק חזק וטוב, שנכנס ישר אל תוך הלב.
הצבע הירוק של הטבע הוא החיים של הצמחים והעצים. ירוק פירושו חיים.
בגלל זה אנחנו כל כך אוהבים לצאת לטייל בטבע”.