“אני לא חושבת על הסבל, אלא על היופי שעוד קיים”. מיומנה של אנה פרנק
יום השואה מעלה שאלות רבות בקרב ילדים. מה קרה? ומדוע? אבל לא רק ילדים שואלים שאלות ביום הזה, גם אנחנו המבוגרים לא מצליחים למצוא תשובות לשאלות קשות ומורכבות. כך, בתוך הבלבול והצער, אנו מוצאים עצמנו מול השאלות של ילדינו.
אז מה ניתן לעשות, על מה עונים ואיך.
ראשית ומעל לכל האם לספר? כן! בוודאי! השואה היא חלק מהסיפור ההיסטורי של עם ישראל ויש לציינה גם בשיחה עם ילדינו. בנוסף, הילדים חשים את מורכבות היום – הם לובשים חולצה לבנה, לעיתים נמצאים בטקסים וכמובן שומעים את הצפירה בבוקר יום השואה כשרובם במסגרות חינוכיות – ולכן השאלות יתעוררו באופן טבעי (הצפירה תהייה ביום חמישי בשעה 10 בבוקר, למשך שתי דקות).
המלצתי הראשונה היא לזרום עם הילד ועם שאלותיו. לתת לילד לשאול לפי הקצב שלו ובעזרת התשובות לבנות סיפור שתואם את גילו ואת ידיעותיו. לנסות לענות בשאלה: כשהילד שואל “מה קרה בשואה?” לענות לו בשאלה, “מה אתה יודע על השואה?”, דיאלוג כזה יאפשר לנו לזהות את הידע שרכש ובמידת הצורך “לתקן” טעויות.
בהמשך, שימו דגש על הגבורה ועל העוצמה של היהודים בשואה ושל הגרמנים שעזרו ליהודים. השתמשו במונחים מעולם התוכן של הילדים: “היתה מלחמה”, “היו טובים ורעים”, והקפידו על סיום חיובי ומחזק “הקמנו את מדינת ישראל”, “לנו זה לא יקרה כי יש לנו את צה”ל”.
השתמשו בכלים הקיימים סביבכם, בתכנים טלוויזיונים המתאימים לגיל או בספרים לילדים העוסקים בנושא. הכינו את הילדים לאירועי היום, לצפירה ולטקס שעומד להיות בביה”ס. לשאלה מהי הצפירה יש לענות באופן ישיר וברור – הצפירה היא סימן לכל אזרחי מדינת ישראל להקדיש רגע של מחשבה על מי שמת בשואה. פעמים רבות תשובות ברורות שלנו ולא מתחמקות משרות ביטחון ורוגע גם אם הילדים לא מבינים את ההסבר במלואו.
וותרו על סיפורי אימה וזוועה ועל דרישות שהילדים לא יכולים לעמוד בהן: “אסור לצחוק היום”, “חייבים להיות עצובים”. זכרו לכבד את האופן בו הילדים מתמודדים עם יום זה.
שלכם ושלכן, מיכל.
