אם אתם שואלים את הילד/ה שלכם : “איך היה בגן או בבית הספר?” והתשובה שאתם מקבלים היא :”כיף”… אתם מוזמנים להצטרף למועדון…
יכול להיות שהם יפרטו יותר ויגידו “הכל בסדר”, אבל התחושה שלכם, ובצדק, היא שלא, זה לא בסדר, אתם רוצים לדעת יותר. גם לא יכול להיות שבשעות שעברו בגן או בבית הספר לא קרה כלום. ולא יכול להיות שכל הזמן הזה הכל היה כיף! הם לא רבו? לא נעלבו? לא נכשלו? היה רק טוב ונעים?
אז איך לגרום להם לספר?
א. משתפים:
כדי לגרום לילדים לשתף אתכם עליכם ללמד אותם את שפת השיתוף: להתחיל ולשתף אותם בחוויות שעוברות עליכם במהלך היום. לספר אנקדוטות, פגישות עם אנשים וחברים, מטלות, מחשבות, רגשות….
השיתוף הזה, הסיפורים האלה, מרחיבים את עולמם של הילדים. הם מגלים לילדים שאתם לא רק אמא ואבא אלא אנשים שמרגישים, חושבים, חווים. השיתוף שלכם יגביר את תחושת השייכות ואת תחושת הערך של הילדים, כי הם מקבלים מסר שהם מספיק חשובים ובוגרים כדי לדעת על הדברים שקרו לכם. בשיתוף שלכם אותם אתם מהווים מודל לשיתוף. כשם שאם תרצו שהילדים ידברו בשפה נוספת מאשר עברית, תדברו איתם באותה שפה – כך תעשו בשפת השיתוף: דברו אותה.
ב. מקשיבים:
עם האוזניים שומעים אבל מקשיבים מהלב ומלאכת ההקשבה קשה יותר מהשיתוף.
כשאתם מקשיבים כל הגוף שלכם עוסק בזה: מסתכלים בילד, לעיתים מתכופפים לעברו, מגיבים בהמהום או במגע, ומשדרים התכוונות בעזרת הריכוז.
כשהילדים מדברים אליכם ואינכם קשובים, אתם משדרים חוסר עניין וריחוק שגורמים לילדים להרגיש בדידות. זו תחושה כואבת ועם הזמן, כדי להימנע מאותה תחושה, הם יפסיקו לספר לכם.
אם העיתוי של שיתוף הילדה לא מתאים לכם, עדיף שתגידו לה “אני רוצה לשמוע מה שאת רוצה לספר, אבל כרגע אני ממש לא פנויה. כשאתפנה אקשיב לך בתשומת לב”.
עוד חסם לסיפור הילדים הוא עצות. לכולנו יש נטייה לתת עצות, גם אם לא התבקשנו: הילדים מגיעים לספר לכם ולשתף אתכם, ואתם, מתוך כאב לב או מתוך רצון להגן ולעזור – מייעצים להם מה לעשות בפעם הבאה. לא זאת הם רצו. לא את זה הם היו צריכים באותו רגע. הם רק רצו לשתף אתכם ולדעת שיש להם אוזן קשבת.
בואו נסכם: הם עונים לקונית “היה כיף” כי לא לימדתם אותם את שפת השיתוף. כי נתתם להם עצות מבלי שהתבקשתם וכי הם קיבלו את הרושם שאינכם באמת קשובים אליהם.
אין מנוס, הורים יקרים, מלשדר לילדים שאתם איתם, רואים אותם, קשובים אליהם, בוטחים בהם ומאמינים שהם יסתדרו. כך תחזקו את תחושת היכולת שלהם וגם את תחושת הערך העצמי (עצות תתנו כאשר תתבקשו).
בהצלחה.
