עקביות זה סוד ההצלחה – או איך לשמור על המילה שלי
אני מודה שבהורות הצעירה שלי, בדרך כלל הייתי עקבית (כי הייתי אמא די קשוחה…), אבל אני בהחלט יכולה לזכור מצבים בהם לא הייתי. ממש לא הייתי. אני זוכרת, למשל, שלאחת מבנותיי היתה חברה שלא אהבתי. מה לעשות? זה קורה. תמיד אנחנו חושבים שהילדים שלנו מיוחדים וחוששים שמא יקלקלו לנו אותם. כך חשבתי כשהייתי אמא צעירה בשנות העשרים שלה ולכן הייתי מרשה לה ולא מרשה לה, מסכימה לה ולא מסכימה לה להפגש עם אותה חברה.
אני מבינה היום מצוין ויודעת עד כמה להיות עקבית כל הזמן ושזו מטלה רצינית מאד על ההורים. רבים מבינכם ודאי יגידו שנורא קשה להיות עקביים, ואתם צודקים. קל לקבוע חוק וקל עוד יותר לוותר על אכיפתו כאשר עייפים, או ממהרים, או מיואשים. היום אני יודעת עד כמה זה חשוב ואני רוצה להסביר לכם מדוע עקביות היא אחד המפתחות להתנהגותם של ילדים, וכיצד אפשר לשמור על עקביות גם כשרוצים לוותר.
בשלב מסוים ילדים צעירים מתחילים ללמוד חשבון, והם עושים זאת באמצעות משהו שנקרא “תרגול וחזרה”. בהתחלה קונספטים פשוטים כמו חיבור וחיסור זרים להם לחלוטין, אבל לאט לאט הם מתחילים להבין ששתיים ועוד שתיים הם ארבע ומשם הם מתחילים להתקדם, כמובן על בסיס הידע הזה. בתהליך הזה עקביות היא חיונית ביותר. חישבו על זה כך: מה אם שתיים ועוד שתיים לא תמיד יהיה ארבע? איך ילדכם ילמד חשבון אם החוקים כל הזמן משתנים? אם זה היה המצב, הוא לא היה מצליח לפתור תרגילי חשבון בצורה נכונה, או איך ידע להתאים את הלמידה שלו על מנת להתמודד עם בעיות מורכבות יותר? תהליך הלמידה הזה נקרא “הפנמה”, מכיוון שהילד לוקח את זה מבחוץ פנימה וזה הופך להיות חלק ממנו, מבפנים.
עקביות היא אחת הדרישות המרכזיות על מנת שילדים יוכלו ללמוד למה לצפות או מה ניתן לחזות או לנבא. במלים אחרות, אני יכולה לנבא ששתיים ועוד שתיים הם ארבע. אך האם אני יכולה לנבא כיצד אמא תגיב אם יהיה לי התקף זעם? האם אוכל לדעת כיצד אבא יגיב אם אאחר לבית הספר? או איך הורי יגיבו אם לא אכין שיעורי בית? יכולת חיזוי או ניבוי היא אחד היסודות עליהם מושתתת החברה שלנו, לכן אנחנו מתרגזים כשהרכבת מאחרת או כשסניף הדואר סגור. עבור ילדים, אי-חיזוי יוצר חרדה. חישבו איך הייתם מרגישים אם הבוס שלכם היה נחמד יום אחד ומרושע למחרת. איך הייתם מרגישים אם היה אומר לכם “כל הכבוד” ויומיים לאחר מכן אומר “זה מתחת לכל ביקורת” כשביצעתם בדיוק את אותה המטלה בדיוק באותה דרך? ומה אם העובדים שלכם היו לפעמים מגיעים לעבודה ולפעמים לא?
ילדים צריכים להיות מסוגלים לנבא בבטחון ששתיים ועוד שתיים הם ארבע בדיוק כפי שהם צריכים להיות מסוגלים לנבא באיזו שעה הם הולכים לישון, כיצד תגיבו אם הם יקללו, מה קורה כשאתם אומרים “לא” ומה יקרה אם לא יכינו שיעורי בית. עקביות היא כלי למידה מרכזי עבור ילדים, משום שכאשר משהו הוא עקבי, ניתן לחזור עליו שוב ושוב עד שהוא מופנם והופך להיות חלק מהילד.
בואו נסתכל רגע מעיניה של הילדה: מה אם יום אחד לא תסדר את החדר ואמא שה תצעק עליה “כנסי לחדר וסדרי אותו עכשיו!” ולמחרת, מכיוון שהיא ממהרת, היא נכנסת ומסדרת אותו בעצמה. ואז, כעבור יומיים היא שוב צועקת עליה, וביום ששי היא שוב מסדרת בעצמה כי מגיעים אורחים…. מה לומדת הילדה?
רוב הילדים לומדים שאם הם מחזיקים מעמד עם הצעקות והנדנודים של אמא מספיק זמן, בסופו של דבר היא תסדר את החדר במקומם. הדבר הנוסף שקורה הוא שהם לא יודעים כיצד תגיבו. למעשה הם לומדים בצורה יעלה איך לחיות עם חרדה וכאוס. הם לומדים שהעולם אינו ניתן לחיזוי ושלא ניתן לאמוד תגובות של מבוגרים. הרי דרשה אבל זה לא קרה והיא עשתה זאת בעצמה. האמא, כמובן. כתוצאה מכך, ילדים שונים מפתחים מאפיינים שונים. ישנם ילדים ההופכים להיות אגרסיביים ועויינים, בעוד אחרים הופכים להיות ממושמעים ופאסיביים. כולם לומדים, בצורה כזו או אחרת, להתמודד עם חוסר-עקביות ואי חיזוי אשר מייצרים חרדה. העניין הוא שההתמודדות עם חרדה הופכת למעמסה על מנגנוני ההגנה שלהם וכתוצאה מכך לעתים קרובות הם מפתחים התנהגויות בלתי רצויות, אלו שאתם קוראים להן “שליליות”.
למה עקביות כל כך קשה עבור הורים רבים?
ראשית, הורים הם בני אנוש. ואלא אם כן אנחנו מאמנים את עצמנו, קל לרדת מהמסלול. עבור הורים רבים, דחיפות ויעילות מחליפים או גוברים על התנהגות עקבית. קל יותר ומהיר יותר לאסוף את הצעצועים של הילד לפני שמגיעים אורחים, מאשר לעמוד על כך שהילד יקח אחריות.
בנוסף, הרבה הורים לא מבינים את חשיבותה של עקביות. הם אינם יודעים שהפנמה, חזרה ותרגול, שוב ושוב ושוב אותו דבר, הם המפתח ללמידה. אני מניחה שאתם, כמעט כמו כל ההורים, רוצים לעשות את הדבר הנכון ולהמנע ככל הניתן מפגיעה בילדים. אבל רבים מתייחסים לחוסר עקביות כדבר אנושי, וכמובן שבמובן מסוים הם צודקים. ובכל זאת – השורה התחתונה היא שהעדפת מהירות ויעילות על פני עקביות עלולה להשפיע לרעה על התנהגותו ואופיו של הילד. הרבה ילדים היום הינם אגרסיביים והרסניים, וזה נובע בחלקו מהורות בלתי עקבית.
ישנם הורים רבים שמודעים לחוסר העקביות שלהם ומרגישים רגשי אשם. לעתים מורה או יועצת בית ספר מעירה להורים לגבי הצורך שלהם להיות עקביים בבית, וכתוצאה מכך הם מרגישים שהם לא עושים עבודה מספיק טובה כהורים. ולעתים ההורים מאשימים את הילדים, את היועצת או את החיים שלא מבינים כמה זה קשה.
לעתים קרובות הורים מנסים להיות עקביים, וכשאינם רואים תוצאות מיידיות הם מתייאשים. אבל דעו לכם שוויתור לאחר ניסיון קצר של מספר ימים או שבועות הוא טעות קריטית. שינוי התנהגות דורש זמן רב וצריך להנחיל עקרונות, רעיונות וכללים חדשים לאורך זמן ובאופן עקבי כדי שילדים, וההורים, יפנימו אותם. ועד שזה קורה, ילדכם זקוק להורה שינהל את חייו ויציב גבולות, מכיוון שהוא ילד ולא מבוגר קטן. ילדים אינם חושבים כמו מבוגרים ולא חווים את העולם כמו מבוגרים.
במה מתחילים? באיזו שעה הולכים לישון. באיזו שעה מתקלחים. באיזו שעה מכינים שיעורים. מהם החיזוקים (של עמידה בגבול של ההורה) ומהן התוצאות (של אי העמידה בהיגד או בציווי או בבקשה של ההורה).
אם תקראו בקול רם את הרשימה הזו בכל בוקר, כן, גם אם תרגישו קצת מטופשים, תוכלו לתרגל ולחזק את המידע והרעיון של עקביות בסדר היום של המשפחה. בבוא היום, לא תצטרכו לקרוא את הרשימה בקול מפני שהיא כבר תהיה מיושמת בחייכם באופן אוטומטי. זהו כלי פשוט שיכול לעזור לכם להיות יותר עקביים.
אם אינכם יודעים כיצד ליישם עקביות באופן סדיר במשפחה שלכם, רצוי לקבל עזרה ע”י הדרכת הורים.
לעיתים קרובות שואלים אותי האם כדאי לשבת עם הילדים באופן מיידי ולהגיד להם מהם החוקים החדשים. התשובה תלויה במידת המוכנות שלכם, ההורים. מצד אחד אינכם רוצים להצהיר הצהרות גדולות לגבי חוקים חדשים בבית רק כדי למצוא את עצמכם כעבור מספר ימים או שבועות שוב בחוסר עקביות ובכאוס. מצד שני אם לא תכינו את הילדים יש יותר סיכוי שתתקלו בהתנגדות מצידם. עשו, אם כן, את ההכנות הנדרשות, כולל רשימה של חוקים, רשימה של תוצאות וחיזוקים, הסכמה לגבי תמיכה הדדית בין בני הזוג, ובעיקר נחישות! אם אתם משפחה חד הורית – תוכלו לבקש תמיכה וליווי של חבר/ה או קרוב משפחה.
בין אם התחלתם ליישם את החוקים החדשים בבית, ובין אם החלטתם להתחיל בשיחה משפחתית, תוכלו לאמר לילדים משהו כמו “אנחנו נתחיל לעשות דברים קצת אחרת בבית. עד היום לא הקפדנו על הכללים והחוקים בבית ולא טוב לנו עם זה. אז מעכשיו נתחיל להקפיד. למשל, דני, אם אתה רוצה לצאת בערב עם חברים, באחריותך לחזור הביתה עד השעה עשר, או אחד עשרה ביום ששי. אם תאחר אפילו 2 דקות, תהינה לכך תוצאות (עליהן כבר חשבתם ועליהן הסכמתם כזוג הורים). אם לא תאחר תוכל לצאת שוב השבוע. לפני שאתה יוצא, על החדר שלך להיות מסודר, עליך לסיים את השיעורים ועל הציונים שלך להיות מעל רמה מסוימת”.
באופן כללי, ככל שהילד גדול יותר, תוכלו לצפות ליותר התנגדות ובדיקת הגבולות החדשים. לכן חשוב ביותר, במיוחד בשלב זה, לא להכנע ולא להתגמש, עד שתתרחש ההפנמה ותסתיימנה הבדיקות (כי הרי הילדים יבדוק תמיד אם אתם מתכוונים להיות עקביים במה שאמרתם ולבצע זאת). ככל שתהיו יותר נחושים ועקביים, כך יתקצר שלב הבדיקת וההתנגדות.
דבר נוסף שתרצו לשאול את עצמכם הוא “האם הציפיות שלי ריאליות? האם אני עקבי בנוגע לדברים הנכונים?”. אם אתם מנסים להיות עקביים לגבי כיבוי אורות בשעה 8 בערב לילד בן 13, כדאי שתבדקו את עצמכם מול המציאות.
לסיכום, זכרו שהורות, כמו הילדות, היא דבר דינאמי שממשיך להתפתח ללא הרף. ההורות דורשת התאמות בין גמישות לתקיפות ללא סוף. בסופו של דבר אין סוד או קסם בנושא העקביות – זו בסך הכל מוכנות של ההורה להקדיש זמן להצמד לחוקים שהציב לילדים שלו. היתרונות של הורות עקבית הן שבמשך הזמן הילד שלכם יפנים את החוקים והערכים ויוכל לעשות דברים בעזרת תזכורות קצרות במקום קונפליקטים.
זיכרו ששתיים ועוד שתיים זה תמיד ארבע.
