מאת: רותי פרייליך – צוות מרכז מיכל דליות
בוגרת המסלול ליועצי משפחה של מיכל דליות, אשת חינוך ומדריכת הורים פרטנית ומעבירה סדנאות והרצאות להורים ולצוותים חינוכיים.
—–
אנחנו כ”כ מפחדים לשמוע את צמד המילים האיומות האלו, ופגיעה בגוף ילדינו הרכים זו מחשבה שכ”כ יכולה לטלטל את עולמם ועולמנו, שלעיתים אנחנו נמנעים מלגעת בנושא.
התקשורת דואגת להביא לנו את הסיפורים הכי קיצוניים ומפחדים שיכולים להיות, ולנו ההורים זה כמו זריקה שמחדירה לתוכנו את סך החרדות כולן. חשוב שנזכור שכמו כל דבר שקשור לילדנו, הרבה מתחיל מאתנו, ההורים: מתקשורת פתוחה שלא מפחדת לדבר גם על דברים אינטימיים.
כשאני הייתי ילדה, ההורים שלי לא העלו על דעתם לדבר איתי על התחושות שלי כילדה מתבגרת, על התבגרות, מחזור, רגש לבנים, נשיקה ראשונה ושלא לדבר על מין.
כשנולדה ביתי הבכורה, יחד עם אין ספור התחושות שנולדו בתוכי, נולדה גם ההבנה שתקשורת נוצרת מהיום הראשון עם המגע של העור שלה בעור שלי, עם הבכי שלה והניסיון שלי להבין מה הצורך שלה. עם החיוך הראשון, המילה, החיבוק המבט בעיניים.
אני זוכרת שאחד הדברים החשובים שלמדתי בהיותי אשת חינוך, הוא שצריך להיות קו אחיד שילווה את השיח שלי עם בנותיי לאורך שנים, בנושאים קבועים המתפתחים עם הגיל שלהן.
אחד מהנושאים היה פיתוח העצמאות שלהן והבנה על איך לשמור על הפרטיות של גופן.
כשבכורתי הגיעה לגיל שנתיים, היא דיברה שוטף וביקשה להסתבן לבד, זה היה לי ממש חשוב לכבד את זה. מבחנתי זו הייתה תחילתה של התפתחות העצמאות שלה, יחד עם הגמילה שלה.
בהתאם לגיל שוחחנו על הגוף שלה ושלי, על האברים שלנו, לא המצאנו לאברי המין שמות חיבה בדיוק כמו שלא קראתי ליד או לרגל שלה “פשוש” כך גם לא קראתי לפות שלה או לישבן בשם חיבה. עשיתי כך כדי לא לייצר לאברים אלו נפרדות, שוני או בושה משאר חלקי הגוף האחרים. אחד הדברים שילדים יודעים זה להרגיש מאתנו את התחושות האמתיות שאנו מרגישים בפנים. הם קולטים מתי אנחנו מובכים ומבולבלים, לכן חשוב שנהיה כמה שיותר רגועים, פתוחים ומותאמים לגיל בשיחות שאנו מקיימים עם ילדינו.
כמובן שלאחר הכרות עם אברי הגוף, התחילו השאלות גם על הגוף שלי ועל הגוף של אבא שלה ושם גם שוחחנו על כמה זה חשוב שכל אחד מאתנו ישמור על גופו הפרטי.
מגיל מאוד צעיר היה לי חשוב לא להכריח את בנותיי לתת נשיקה או חיבוק לסבא או סבתא כדי שהם ״לא יעלבו״. שוחחנו על כמה חשוב להיות קשובים לרצון ולתחושות הבטן: האם חבר שמחבק אותי, זה נעים לי או לא? ולדעת להגיד שזה לא נעים כשזה אכן לא נעים.
דיברנו על כך שחשוב להבדיל בין משחק ב”כאילו” (כאילו אני מניקה את הבובה) לבין ילד שרוצה לינוק ממני ואז אני שומרת על הגוף שלי.
כשביתי עלתה לכיתה א, השיח התפתח יותר.
ישנה משמעות גדולה לחשיפה למדיה. הסדרות היום חושפות תוכן שכביכול מיועד לגילאים צעירים אך חושף אותם למילים, תמונות ומצבים של מבוגרים. בגיל מאוד צעיר הם מתחילים לשמוע על נשיקה ראשונה, התאהבות, סקס, הרבה יותר מוקדם ממה שאנחנו מתארים לעצמנו. כמובן שעדיף שאנחנו נשוחח עמם קודם, לפני שהם שומעים חצאי דברים מחברים שלהם בכיתה או נחשפים לתוכן ה”פוטו שופ” שמציג להם תמונות שווא של עולם מושלם של טלנובלות או עולם מעוות של “פורנו”.
בסוף כיתה א מתן שאלה אותי איך באים ילדים לעולם וזכרתי שהדרך שאספר לה עתה, בהתאמה לגיל שלה, צריכה להיות קשורה למה שאספר לה כשהיא תגדל.
אז סיפרתי לה בהתחלה בצורה טכנית, שלגבר יש זרע ולאשה יש ביצית ובאינטימיות וקרבה פיזית, נוצר חיבור בין השניים, ואז מתפתח הריון של תשעה חודשים שלאחריו נולד התינוק.
היום ביתי בכיתה ד וכבר שוחחנו יותר לעומק על משמעות האהבה וכמה זה חשוב שלפני קרבה פיזית תהיה הכרה שלה עם הגוף שלה, הערכה שלה את עצמה וכמה חשוב לייצר אינטימיות רגשית ורק אח”כ אינטימיות פיזית ושדברים אלו מתפתחים בגילאים מאוחרים יותר .
יום אחד, באחת מהנסיעות הארוכות שלי למרכז, נסעתי עם ביתי והיא סיפרה לי שהיא שמעה כמה בנים מדברים על איך עושים סקס (להזכירכם היא בכיתה ד!!!). הילדים שלנו חשופים לתכנים פוגעניים ומיניים הרבה לפני שאנחנו מדמיינים את זה, והרבה מהילדים מרגישים בושה לדבר על זה!
אני חושבת שישנה משמעות גדולה לייצר שיח פתוח בבית, שמאפשר שיחה מכילה, לא שופטת, לא מבהילה, כדי שהילדים שלנו ירגישו בנוח לשתף אותנו.
צריך גם לספר להם שיכול להיות מצב בו הם יחפשו שיר ביו טיוב של סטטיק ובן אל ובטעות להיחשף לפרודיה סוטה עם תכנים מיניים ולא מותאמים להם ולגילם, ושחשוב שלא יפחדו להראות לנו את הסרט כדי שנוכל להסביר להם ולתווך להם את מה שהם ראו. עליכם להבין, הורים, שהרבה ילדים שנחשפים לפורנו בגילאים מוקדמים, בטוחים שמה שהם רואים זאת המציאות!!! שככה נראה סקס!! בהשפלות או בדברים מעוותים אחרים. רק כשיש תקשורת פתוחה עם הילדים, יש לנו אפשרות לתווך להם את השוני בין הסרט למציאות.
אחרי שביתי שיתפה אותי, שאלתי אותה איך היא הרגישה כששמעה את השיחה בין הבנים? והאם יש לה שאלות שהיא רוצה לשאול אותי? בעיקר היה חשוב לי חשוב לשדר לה רוגע וחוסר בהלה מהנושא ולתת לה מקום, לפרוק, לשאול, להתבלבל.
יש קשר רציף בין השיח הפתוח מילדות מוקדמת, לבין השיתוף של הילדים שלנו גם בנושאים אינטימיים ומורכבים יותר.
בהצלחה.
