אחת התופעות החדשות שהוליד האינטרנט היא התפשטות חסרת-תקדים של פורנוגרפיה. הפורנוגרפיה משגשגת באווירת המתירנות המינית הפוסט-מודרנית, שהעמידה את היחסים הגופניים במרכז, הפכה זהות מבוססת מיניות למקור לגאווה, ומתייחסת לכל הפעילויות המיניות כשוות-מעמד. מול התרבות הפורנוגרפית מתייצבת קואליציה חלשה, בה לא מצליחים לשתף פעולה דתיים ופמיניסטיות, גם כאשר יש בטענותיהם טעם. התבוסה איננה תוצאה של הנמקה טובה יותר של תומכי הפורנוגרפיה והמתירנות; זהו פשוט כוחו של הפיתוי, ואין בעל עוצמה כפיתוי המיני.
אנו חיים, אם כן, בעידן חדש, בו צריכת פורנוגרפיה הפכה לנורמה חברתית רחבה ולגיטימית. בעבר התייחס המושג “תרבות” למה שנוצר, בין השאר, כתוצאה מהתמודדות מעודנת ומורכבת עם תאוותינו האנושיות. היה ידוע שכל אדם מתמודד עם תאוות, ושכל אחד טעם טעמו של חטא; אבל הכניעה הגסה לדחף – במקום הכלתו ומימושו במסגרות נורמטיביות – נחשבה לביטוי לחולשה, ונראתה כעבירה או חטא.
במובן זה, המערב מייצג היום “אנטי-תרבות”; הוא נכנע ללא סייג למנוע האנושי החזק של יצר המין; הוא מטפח אותו, מהלל אותו, מפגין ומחצין אותו, ברדידות שהייתה מזעזעת אפילו רומאי מצוי בפומפיי. בימינו הטלוויזיה פורנוגרפית במימדים שלפני חמישים שנה היו לא-חוקיים ברוב העולם, ובאינטרנט מגיעה הפורנוגרפיה באופן זמין לחלוטין, כולל במופעיה הסוטים והאלימים ביותר, ללא כל עידון, תיווך או סינון.
לדור הצעיר קשה מן הסתם לדמיין מציאות אחרת, אבל למעשה כל זה חדש וטרי. ההשלכות של אנטי-תרבות זו על חיינו ואושרנו, ועוד יותר מכך על חיי ואושר הדור הבא, גדולות. מראש אומר, כדי למנוע אי-הבנות: אינני אדם דתי, ולא מדובר בעיניי ב”חטא”. כמו כן, הפתרון לסוגיות הגדולות שמעלה התרבות הפורנוגרפית לא יגיע מן הממשלה או הכנסת באמצעות חקיקה או כפייה מדינתית. אך מכאן לא נובע שמותר לנו, כיחידים וכחברה, להקל ראש בתרבות הפורנוגרפית. מדובר בתופעה מעצבת התנהגות, המשפיעה על נפשותינו ונפשות ילדינו. במיוחד כאשר מתברר, כפי שיוצג להלן, כי הפורנוגרפיה מזיקה במיוחד לאבן היסוד של החברה המערבית והיהודית גם יחד: הקשר הזוגי, בסיס המשפחה.
הקדמות הכרחיות
מספר הערות מקדימות נדרשות. ראשית, אין בכוונתי להתייחס לצד המוסרי של התעשייה הפורנוגרפית, אלא רק לתוצאותיה, בעקבות צריכתה הקבועה, על יחידים ומשפחות. שנית, בהחלט ייתכן שיש תועלת מסוימת בפורנוגרפיה, אלא שיש לבחון תועלת זו במידותיה, באופן מאוזן, מול נזקיה.
שלישית, כמו ברוב הדברים האנושיים, הטענות שיוצגו כאן הן סטטיסטיות, ושאלת הסיבתיות איננה מוכרעת; אבל מכאן לא נובע שהסטטיסטיקה לא מלמדת דבר, במיוחד כשאנו רואים מתאם לאורך זמן שהמשתנה העיקרי בו הוא הפורנוגרפיה. רביעית, מסד הנתונים הקיים חלקי. מפתיע אולי, אבל אין די מחקר על פורנוגרפיה. אם היו משקיעים בפורנוגרפיה את המשאבים המחקריים המנותבים למחוללי התמכרויות אחרים, כמו אלכוהול, סמים, או סוכר, היינו במצב הרבה יותר טוב. ולמרות כל הסייגים הללו, התמונה הברורה העולה בפני מי שבוחן את הממצאים ללא הטיות, מדאיגה בהחלט.
חמישית, הצרכן הנפוץ ביותר של פורנוגרפיה הוא גבר הטרוסקסואל, ולכן המאמר והספרות נכתבים עליו. בכל זאת, מומלץ מאוד גם לנשים להתעניין, הן משום שמספר הנשים הצעירות צורכות הפורנוגרפיה נמצא בעליה, והן משום שהנזק לגבר משפיע באופן ישיר גם על נשים (כבנות-זוג וכאמהות). ניתן להניח כי ההשפעות חלות גם על יחידים וזוגות הומוסקסואליים. שישית, קביעותיי העובדתיות נסמכות על הספרים שאני מציין בסוף המאמר או מחקרים שאני מפנה אליהם בקישורים.
ההתפשטות חסרת התקדים של פורנוגרפיה בעידן הדיגיטלי
הפורנוגרפיה, מובן מאליו, איננה תופעה חדשה. השאלה, כמו ברוב העניינים האנושיים, היא של דרגה. עד 1969 הייתה הפורנוגרפיה, במובנה הפשוט, אסורה להפצה במערב ונצרכה באופן מוגבל מאוד. דנמרק הסירה את האיסור ב-1969, ומאז המשוכות נפלו כמעט בכל מקום. אמנם יש עדיין הגבלות תלויות גיל במדינות שונות, אבל האמת היא שההיסטוריה של החקיקה בענייני פורנוגרפיה איבדה משמעות בעקבות עלייתו של שחקן חדש ורב-עוצמה לזירה המינית: האינטרנט.
האינטרנט שינה לגמרי את כללי המשחק. את היצר המיני של נער מתבגר או גבר שטוף טסטוסטרון עם גישה לאינטרנט שום ממשלה לא תנצח. הפורנוגרפיה היום זמינה לחלוטין, מיידית ורווחת. ברוב הבתים יש גישה לפורנוגרפיה, בין אם דרך המחשב, מכשיר סלולרי מתקדם, או טאבלט, וכל התכנים המיניים האפשריים זמינים לצריכה. נתונים מלפני כ-10 שנים מדברים על כך שיותר מ-30% מן ההורדות באינטרנט הן פורנוגרפיות, וכ-25% מן החיפושים במנועי חיפוש נוגעים לאתרים פורנוגרפיים; סקס הוא נושא החיפוש מספר אחד.
לא רק מבוגרים יכולים לצרוך את שלל התכנים הפורנוגרפיים. בבדיקה מקיפה התברר כי רק כ-3% מאתרי הפורנוגרפיה דורשים הוכחת גיל כדי לאפשר כניסה, אחרים רק דורשים הקלקה על אישור ללא זיהוי, ו-66% לא מציינים הגבלת גיל כלשהי. יתר-על-כן, סקס משווק באופן אגרסיבי באינטרנט, ומחקרים שונים מראים כי בין 34% ל-70% מן הנערים והנערות בארה”ב נחשפים לתכנים מיניים באינטרנט גם מבלי לחפש אותם ישירות, כתוצאה מחיפוש רגיל, פרסומות, חלונות קופצים, ודוא”ל.
זוהי זמינות שאין לה אח ורע בהיסטוריה.
גם היקפה של הפורנוגרפיה חסר-תקדים. ישנם מיליוני אתרים עם תכנים פורנוגרפיים, מעל למיליארד תמונות, מספר עצום של סרטוני וידאו, ומעל ל-10,000 סרטי פורנו מלאים חדשים המצולמים מדי שנה בארצות-הברית בלבד (לשם השוואה, הוליווד מייצרת כ-600 סרטים בשנה). התעשייה הפורנוגרפית, שב-1970 הוערכה בארצות-הברית כשווה בערך 12 מיליון דולר, הייתה שווה ב-2007, בארצות-הברית בלבד, מעל ל-12 מיליארד דולר (יש גם הערכות גבוהות יותר), וכ-100 מיליארד דולר בעולם.
חשוב מכל, אופייה של הפורנוגרפיה השתנה מאוד. אין עשייה מינית, סוטה, משפילה ובלתי-מקובלת ככל שתהיה, שאיננה זמינה היום בלחיצת עכבר. הפורנוגרפיה הרווחת והמקובלת היום אלימה מאוד. בבדיקה שנערכה ב-2007, נמצא כי ב-50 הסרטים הפורנוגרפיים הנמכרים ביותר כללו כמעט 50% מהסצנות אלימות מילולית, וכמעט 90% כללו אגרסיביות פיסית, בעיקר כלפי נשים.
פיליפ זימברדו – אחד מחשובי הפסיכולוגים החברתיים, האחראי לניסוי הכלא המפורסם – וניקיטה דנקן, בחנו בספרם קץ הגברים (20122) את עשרות קטעי הווידאו הפורנוגרפיים הנצפים ביותר באחד האתרים הנצפים ביותר בעולם. הממצאים מעלים את מה שרוב הקוראים משערים לבד: הפורנוגרפיה האינטרנטית מעבירה מסר גרוע מאוד על מין ועל מהותו של קשר פיסי מספק בין בני-זוג. מדובר, כאמור, במה שנחשב ל”מיינסטרים” של הצריכה הפורנוגרפית.
כפי שניסחה זאת פמלה פול, כיום עורכת מגזין ביקורת הספרים של ה-ניו-יורק טיימסוכותבת הספר Pornified:
במיוחד באינטרנט, בו נצרכת היום רוב הפורנוגרפיה, סוג המיניות המוצג קשור בדרך כלל יותר לאלימות, פטישיזם קיצוני והשפלה הדדית, מאשר לקשר מיני או רגשי.
אבל זוהי רק ההתחלה. הבעיה איננה רק האופי המנוכר והאלים של הפורנוגרפיה ה”מיינסטרימית”, אלא היקפה וזמינותה של הפורנוגרפיה הקשה מאוד, כזו שהייתה גורמת למרקיז דה-סאד להסמיק. התלבטתי אם להרחיב בנושא, מכיוון שהפירוט בעצמו גס, אולם אז יצא לי לשוחח עם אדם בעל עבר פרלמנטרי עשיר, שטען שאי-אפשר לחוקק בנושא הפורנוגרפיה מכיוון שאי-אפשר להגדיר אותה; הרי יש גם מי שבשבילו ונוס העולה מן הים (“הולדת ונוס“, הציור המפורסם של בוטיצ’לי), היא פורנוגרפיה.
כך התחוור לי שיש פערי מידע אדירים. בני הדור הקודם כנראה לא תמיד מבינים מה צורכים ולאן גולשים מי שמהווים אחוז ניכר מתעבורת האינטרנט העולמית, בחלקם הלא-מבוטל בני הגילאים 10-25. ובכן, אני מזמין את הקוראים להשתתף ב”ניסוי” פשוט להפליא. דמיינו שאתם ילד סקרן בן 10, ששמע או ראה את המילה “פורנו”. כעת לכו לגוגל, וכיתבו אותה (בעברית). כשאני עשיתי זאת, לחצתי על הלינק של האתר הראשון שעלה, ובאתר בשפה העברית שהגעתי אליו קפצו שלל הקטגוריות שמיד אצטט. כל אחת מהקטגוריות מודגמת עם תמונה גדולה מפורשת, שלחיצה עליה מובילה לעשרות ומאות סרטונים חינמיים לגמרי, נגישים בעוד לחיצת כפתור.
אני עומד כעת, בצער רב ומתוך רגש של דחיה, לצטט את הקטגוריות שראיתי. זה יהיה בוטה וזוועתי. אני עושה זאת רק כדי להבהיר מה מקבל בחינם כל ילד שכותב “פורנו” בגוגל, בקליק הראשון. מאחורי כל מילה שאצטט ממתינים (בקליק נוסף) מאות ואלפי סרטים חינמיים, ללא הגבלת תוכן:
חזה ענק, אלים, אבא ובת, אמא ובן, סאדו מאזו, מבוגרות, משפריצות, חזה גדול – צעירות, לסביות – צעירות, חליבת זין, גרון עמוק, אמא ובת, חזה גדול – מבוגרות, דומינות – עבד, חלב – שדיים, קוקסינליות, סטראפון – גברים, גמדים, זין ענק, זקנות, ליקוק – ביצים, לסביות – אורגיות, אנאלי, מציצות, שמנות, פייסטינג, הצלפות, השתנות, קשירות, הומואים, גמירות – בולעות, עינוי ביצים וזין, גמירות – פנים, דומינות – שפחה, חזה גדול – כושיות, פוטג’וב, ניוש, הערצת רגליים, דו-מיני, פיסטינג – תחת, חשמל, אביזרי מין, זקנים, עינויים, פיסטינג – כוס, חדירה כפולה.
כל זה עולה וצף, ללא הבחנות, אחד ליד השני, בלי סדר מיוחד. אותה תוצאה תתקבל עם מגוון מילים בעלות גוון מיני, בעברית או אנגלית, ולפעמים גם עם ביטויים תמימים לגמרי.
זו הסיבה לכך שאני כותב פורנוגרפיה “מיינסטרימית” במרכאות כפולות. פשוט אין היום “מיינסטרים” פורנוגרפי מובחן. כל הפורנוגרפיה, כולל הסוטה, האלימה והקשה ביותר, היא היום מיינסטרים. ככה זה: כשמתחילים עם רלטיביזם תרבותי בתור אידיאל, לגיהינום עלי אדמות הזה מגיעים; בלחיצת כפתור, מכל מחשב, בלי הגבלות.
ונוס העולה מן הים מעולם לא נראתה תמימה יותר.
תרבות פורנוגרפית
כשלוקחים בחשבון את ההיקף, הזמינות, והתכנים, מתברר שאנו חיים בתרבות פורנוגרפית במימדים שלא היו בהיסטוריה. זהו פרי השילוב של טכנולוגיה, דמוקרטיזציה, ורוח פרוגרסיבית, שכולן חדשות. לא היו לתרבות זו מבשרים, ואין למימדיה שום הקבלה. אני מבטיח לכל חבריי הליברטריאנים: אין הוגה שדיבר על ערכי החופש והחירות האישית, ומול עיניו עמדו הקטגוריות דלעיל. רק לפני עשרות שנים ספורות החלו להיפתח חנויות מין במרחב הציבורי; היום, כל גולש יכול לצרוך בקלות יותר תכנים מיניים ממה שכל חנויות וספקי המין בהיסטוריה האנושית יכלו לספק לו גם יחד.
תופעה חדשה ודרמטית – ומה יותר דרמטי ממין ושינויים גדולים בהרגלי צריכתו? – חייבת להיות בעלת השלכות. אלו אינן מפתיעות מאוד, למעשה הן די אינטואיטיביות למי שיהרהר בתופעה בלי תמימות ביחס לטבע האנושי. עוד ב-2003 כתבה נעמי וולף, פעילה ידועה ב”גל הפמיניסטי השלישי”:
“במשך רוב ההיסטוריה האנושית, הדמויות הארוטיות שיקפו, העריצו, או החליפו נשים ערומות אמתיות. בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית, העוצמה וכוח המשיכה של הדמויות בא במקום אלו של נשים אמתיות. היום, נשים ערומות אמתיות הן סתם פורנו גרוע.
רוב המחקר הקיים מתחיל לאשש את הדעה הזו. אבל זהו רק קצה הקרחון.”
התמכרות לפורנו
מעט מדי, כאמור, חוקרים פורנוגרפיה. הרוח האקדמית הפרוגרסיבית, הרלטיוויסטית, וה”לא-שיפוטית” הנושבת במדעי החברה מונעת זאת, כמו גם רתיעה טבעית מתגובות ותיוגים שונים (כמי שהתלבט הרבה על כתיבת מאמר זה, אני יכול להזדהות). מלבד זאת, כפי שקורה לרוב במדעי החברה, המחקרים חשופים לביקורת וההסברים אינם חד-משמעיים. ולמרות כל זאת, יש די ממצאים כדי להצביע באופן ראשוני על הנזקים שיוצרת צריכה קבועה של פורנוגרפיה.
נפתח בהתמכרות ההולכת וגדלה לפורנוגרפיה. יותר ויותר מטפלים מדווחים על מטופלים המתלוננים על פגיעה בחייהם כתוצאה מצריכה כפייתית של פורנוגרפיה. מתוך פלפולים פסיכולוגיסטיים ופרוגרסיביים אין ב-DSM (התנ”ך של הפסיכולוגים) הגדרת התמכרות לפורנוגרפיה כבעיה נפרדת. אבל כולם מסכימים כי צרכני פורנו כפייתיים מגלים סימפטומים מובהקים של התמכרות, וכי מבחינה פיסיולוגית אין הבדל משמעותי בינם לבין מתמכרים אחרים.
לצרכינו יחשב ל’מכור’ מי שמרגיש דחף לצרוך פורנוגרפיה בכל יום (או קרוב לכך), מי שמוותר על קשר ממשי כדי לספק את עצמו מול אמצעים ויזואליים, מי שמצפה כל היום לרגע שיהיה לבד כדי לגלוש באתרי פורנו, מי שמדווח על חוסר שביעות רצון מהרגליו אלה, או מי שקורא לעצמו מכור או כפייתי. רשימה זו היא מעין תמצות חלקי של דיווחים רבים מפי צרכני פורנוגרפיה ברשת ואצל מטפלים.
איך נוצרת ההתמכרות?
עבור סוחרי הפורנוגרפיה יוצר הגוף האנושי “סערה מושלמת” להתמכרות; הפורנוגרפיה מתלבשת על מבנה גופני אידיאלי מבחינתם: המערכת הפיסיולוגית בנויה להגיב לגירויים מיניים ויזואליים בעוצמה, היא ממשיכה להגיב בעוצמה כל עוד יש מגוון, והיא יוצרת תלות נוירולוגית (התמכרות) בעוררות המינית שמספקת הפורנוגרפיה.
נתיבי דופאמין במוח; משרד הבריאות האמריקני
בזמן ההתרגשות של הצפייה בפורנו מופרש במוח דופאמין, המסייע – במיוחד עם צריכה שגרתית – לקיבוע דפוס ההתנהגות וקישור עונג עם פורנו. יש לפורנוגרפיה בצורתה החדשה יתרון עצום בשעבוד הרגלי הצריכה. המנגנון המיני נוטה להתרגל לאותו גירוי אך להגיב בעוצמה לגיוון (אפקט קולידג’). משום שסף הגירוי מאותו מושא יורד (“דה-סנסיטיזציה”), צרכן הפורנוגרפיה מחפש גירויים חדשים. פעם היה קשה להשיג גירויים חדשים שכאלה, והסיפוק היה נדחה או שהדמיון היה נכנס לפעולה. היום מאפשר השפע הפורנוגרפי מגוון כמעט אינסופי, ולכן המערכת המינית מתוגמלת כל הזמן, והדופאמין מוביל לקיבוע של דפוס הפעולה. מכורים מדווחים על צריכת מאות ואלפי תמונות וסרטונים באופן סדרתי, כך שהמערכת המינית נשארת מעוררת לזמן רב והחיווט המוחי מתקבע עוד יותר. הרגל ההשהייה הזה, אגב, מוביל לבעיות בתפקוד המיני ולקשיים פסיכולוגיים.
בספרו המוח שמשנה את עצמו מסביר הפסיכיאטר נורמן דוידג’ כי הפורנוגרפיה דומה, במידה רבה, למערכת שחוקרים מארגנים עבור עכברי מעבדה, הנדרשים רק ללחוץ על דוושה כדי לגרות את מרכז העונג במוחם. עונג מיני מיידי ומתמשך בלחיצת כפתור, הרי זה כמעט תיאור מדויק של מה שמספק היום האינטרנט הפורנוגרפי. סופם של העכברים הללו, אגב, אינו מעודד.
זמינות הפורנוגרפיה, בצירוף אפקט קולידג’, מדאיג מבחינה נוספת: הצורך במגוון אינו נשאר בתחום התחלפות הדמויות, אלא עובר לתחום סוגי הפורנו. במקרים רבים מובילה מערכת התמריצים הפורנוגרפית – הדורשת מגוון – למדרון חלקלק בתחומי הצפייה, עד לתכנים של אלימות מינית, השפלה פיסית, סקס סאדיסטי, עינויים, וכו’. משום כך אנו עדים לתפוצה המתרחבת של אותם תכנים קשים ולהצגתם ללא הבחנה יחד עם תכנים נורמטיביים.
ההשלכות של צריכת פורנוגרפיה על היחסים הזוגיים והמשפחתיים
אז מה התוצאות של כל זה? כמו בכל התמכרות, מובן שישנם כאלו הצורכים פורנוגרפיה מבלי להיפגע. אך רבים – שלא מבינים את הסכנה או שמאמינים שלהם זה לא יקרה – נפגעים בהחלט. התוצאות מתחילות ממה שידוע מזמן: פגיעה בדימוי ובביטחון העצמי, ומגיעות עד לתחומים קליניים מובהקים של חוסר יכולת לקיים יחסי-מין מספקים עם בנות-זוג אמתיות. רצוי לדעת כי מכיוון שמדובר בהתניה מוחית, תרופות כמו ויאגרה אינן מסייעות לפתור בעיות של חוסר-תפקוד מיני הנובעות מהתמכרות לפורנוגרפיה.
ממצאים רבים מעידים על כך שהפורנוגרפיה מעלה במידה ניכרת את סף האלימות של גברים בזמן קיום יחסי מין, לא רק כשהמדובר במין מזדמן, אלא גם עם בנות-זוג קבועות. רבים אינם מסתפקים במין שגרתי, ודורשים מבנות-זוגם לרצות אותם באופנים אליהם הותנו מצפיה בפורנוגרפיה. גם הפשיעה המינית מצויה בעליה מובהקת, וגרוע מכך, הסף של מה שנחשב לנורמטיבי מבחינה מינית השתנה, כך שהתנהגויות רבות שנחשבו לאלימות, משפילות או סתם בלתי-ראויות עד לא מזמן, נחשבות כיום לנורמטיביות.
למותר לציין, בנות-זוג רבות אינן מרוצות מן הפנטזיות שמייבאים הגברים מהתמכרותם, במיוחד כשהדבר מגיע עם התלונה הנפוצה של צרכני פורנוגרפיה על כך שבנות-זוגם מעוררות אותם הרבה פחות. בכלל, ועל כך המחקר שופע בנתונים, נשים נוטות לחוות את צריכת הפורנוגרפיה של בני-זוגן כמעליבה ומשפילה. כשהן מגלות זאת הן מרגישות כעס, תסכול, פגיעה בדימוי העצמי, ותחושת בגידה. ההשלכות על הזוגיות לא נעימות, ומגיעות עד לגירושים.
בתמצית, המחקרים – כולל, עד כמה שאפשר במגבלות התחום, במסגרת ניסויים חברתיים – מוצאים קשר חזק בין צריכת פורנוגרפיה תכופה לגירושין, נטייה לבגוד בבת-הזוג, התנהגות אלימה כלפי נשים (כולל מתוך אמונה שנשים אוהבות סקס קשה), חוסר שביעות-רצון מן הקשר, פחות הנאה מקיום יחסי-מין באופן כללי, בעיות זיקפה, שפיכה ותפקוד. בנוסף, בת-הזוג הממשית הופכת למוערכת פחות בעיני צרכן הפורנוגרפיה, ולא רק כשותף מיני, אלא גם במאפיינים כחום ואינטליגנציה (כך שבנות-הזוג צודקות לסלוד מן התופעה).
בידוד-עצמי מכוון הוא עוד מאפיין של מכורים, שמוצאים כי העולם האמתי מספק אותם הרבה פחות. ישנן גם עדויות רבות על צרכני פורנוגרפיה שנאלצים לדמיין סצנה פורנוגרפית שראו על-מנת להגיע לסיפוק בקיום יחסים ממשיים. וכמובן, מחקרים ממשיכים לאשש את הטענה שפורנוגרפיה מובילה לתפיסת נשים כאובייקט מיני ולא כאדם שלם. צרכנים כפייתיים של פורנוגרפיה מתקשים יותר ליצור קשר משמעותי עם בנות-זוג בשר ודם.
אם כן, צריכה קבועה של פורנוגרפיה יוצרת הרגלים והתנהגויות שאינם עולים בקנה אחד עם חיי-משפחה יציבים ואוהבים, אינטימיות, אהבה, וזוגיות מאושרת. גברים שצורכים פורנוגרפיה על בסיס קבוע מתקשים יותר ביצירת קשר עם נשים בשר ודם, מוצאים פחות סיפוק במין ממשי, ונדחפים לסיפוק עצמי אם לא לבגידות וגירושין. אגב, נשים נמשכות פחות לגברים שצורכים פורנוגרפיה.
כפי שאומרים זימברדו ודנקן: “הסוג החדש של עוררות מינית ממכרת לוכדת את המשתמשים בהווה מתרחב של זמן הדוניסטי”. הפורנוגרפיה הופכת לסוג של בילוי מועדף (יחד, אגב, עם משחקי וידאו), ויוצרת טיפוס מנוכר ומבודד, המתקשה ליצור קשר אנושי. זו אינה הערכה בעלמא, אלא ממצא חד-משמעי: 60% מן המתבגרים בארצות-הברית מדווחים על כך, וישנה עליה גדולה במתבגרים וצעירים בארצות-הברית המתקשים לתפקד חברתית.
איך זמינות הפורנוגרפיה משפיעה על ילדים ומתבגרים
הגענו למתבגרים, ואצלם טמון הנזק הגדול ביותר. המחקרים מראים כי ילדים מתחילים לחפש פורנוגרפיה בערך בגיל 10. אמנם קשה למצוא נתונים על ילדים ומתבגרים, ובכל זאת, יש בידינו מספר ממצאים. למשל, מחקר מלפני כשנתיים בקנדה מצא כי שליש מן הנערים בגיל 13-14 צורך יותר משעתיים של פורנו אינטרנטי בשבוע. מאמר שסוקר את הספרות המדעית הרלוונטית קובע:
ההשפעה של פורנוגרפיה אינטרנטית על מתבגרים, כולל התנהגות כפייתית, מתמכרת, ואפילו פלילית, היא מגמה גלובלית שאיננה מבודדת לאזור או תרבות כלשהם.
בעיית ההתמכרות קשה ומזיקה שבעתיים במקרה של מתבגרים. גיל ההתבגרות הוא גיל קריטי לכל התמכרות, מפני שהגוף מפיק יותר הורמונים והמוח מפיק דופאמין בקצב גבוה מאוד. המוח בגיל זה גמיש (אלסטי) מאוד, ונוח מאוד לחיווט. הדבר בעייתי במיוחד בהקשר הפורנוגרפי, גם בשל העניין הגדול של בני הנעורים במין, אבל בעיקר משום שפורנוגרפיה לא מפעילה את מנגנוני הדחיה (אוורסיה) הרגילים של המוח, כפי שקורה אם אוכלים יותר מדי או צורכים יותר מדי אלכוהול או סמים. משום שמדובר בפיתוי מסוג חדש, לא התפתחו מנגנונים פיזיולוגיים מתאימים להתמודדות עימו.
נערים וצעירים הסובלים מבעיות הקשורות בצריכת פורנוגרפיה, נדרשים לזמן החלמה ממושך יותר, בסיכוי הצלחה נמוך יותר מאשר מבוגרים. משום שמוחם עוצב מראש כך שהוא מקשר בעוצמה בין אורגזמה וזיקפה לפורנוגרפיה, לרוב הרבה לפני שקיימו יחסי מין, קשה להם יותר להיגמל ולעבור לפעילות אחרת.
מחקרים מראים כי החשיפה לפורנוגרפיה מעלה את הסיכוי להטרדות מיניות של בני אותו גיל, שעלולות להגיע עד מין בכפייה ואונס אלים. בכלל, יש עליה באלימות מינית של נוער, והתנהגות שבעבר נחשבה אלימה ולא-נורמטיבית היא היום מקובלת. הגיל שבו הנוער מקיים יחסי מין ירד מאוד, ונערים ונערות צעירים מקיימים יותר ויותר אורגיות ומין אגרסיבי, מתוך מחשבה ש”זה מה שעושים” (אני מוותר על הדוגמאות הקשות). ישנה גם עליה בפדופיליה לא-מדווחת, משום שמתבגרות רבות (וגם מתבגרים) חושבים שנורמלי לקיים יחסי-מין עם מבוגרים.
גם במסגרת קשר נעורים זוגי ישנה עליה בדיווחים מצד נערות על שימוש בפורנוגרפיה כאמצעי לחץ של בן זוגן למין לא-שגרתי, כולל דרישה הולכת וגוברת להשתתפות ביצירת חומרים פורנוגרפיים. בכלל, חשיפה לפורנוגרפיה קשורה לסיכוי למצוא מין לא שגרתי (כולל סאדו-מזוכיסטי) בקרב נערים ונערות, ירידה בדימוי העצמי, הערכה שגויה בנוגע לפעילות מינית באוכלוסייה הכללית, עליה במין מזדמן, בעיות של תפקוד מיני, ודכאון.
כמו בהשפעה על מבוגרים, אין מחקרים המפלחים באופן ברור את כלל האוכלוסייה, ומדובר בנושא שקשה לחקרו. אבל המדדים ברורים: כמעט בכל נושא שנבדק בהקשר מיניות הנוער, ישנה החמרה והידרדרות.
ההשפעה של פורנוגרפיה על יחסים חברתיים ורגשיים אצל מתבגרים
אבל המדדים הם רק חלק מן הסיפור. השאלה הגדולה היא איזו תודעה מינית מפתח היום הנוער, או, במילים אחרות, אילו הבחנות הם עורכים בהקשר המיני; מה נחשב מבחינתם לנורמלי, ומה לא? איך נראית בעיניהם מערכת יחסים? מה מותר, מה אסור, מה פוגע, מה מהנה?
אנו רגילים להניח שהבחנות ורגשות המובנים לנו מאליהן מובנים גם לאחרים. כשילדינו קטנים מאוד, אנו טורחים להקנות להם, דרך חינוך, הבחנות נורמטיביות והתנהגויות בסיסיות, כמו לא לשקר, לא לגנוב, ולא להיות אלימים. אלא שכאשר ילדינו מגיעים לשלב ההתפתחות המינית, אנו בדרך כלל כבר לא בגדר מחנכים בעיניהם, ובמידה רבה גם בעיני עצמנו.
נוספת למחסום זה המבוכה הטבעית של מבוגרים לדבר על מין עם ילדיהם המתבגרים. ומצד המתבגרים הבעיה עוד יותר קשה, משום שהם יודעים שיש מבוכה בדיבור על מין, ולכן הם מניחים שמה שאומרים להם אינו אמת, ובטח לא כל האמת (והם כמובן צודקים). כך שברור למתבגרים שהבית לא אמין בענייני מין. נותר להם לחפש מידע – מעניין ומסקרן כל כך – מחוץ לבית, דרך הסביבה החברתית, והיום, כמובן, באינטרנט.
בסביבה החברתית שאני גדלתי בה בשנות ה-80, חוברות פלייבוי, ש”הולאמו” עבור החבר’ה מאחד האבות שלא חשד שהמסתור שלו התגלה, וסרטי “אסקימו לימון” במכשירי וידאו, נצרכו כפורנוגרפיה בתחילת הנעורים. כשגדלנו עוד, “סרטים כחולים” (ככה קראנו להם), שהיו משום מה גרמניים, נחשבו לשיא הפורנו.
פיליפ רות אמר: “בני אדם חושבים על היסטוריה במונחים ארוכי-טווח, אבל היסטוריה, למעשה, היא דבר פתאומי מאוד”. במחשבה לאחור, הפורנוגרפיה שצרכו בסתר בני-גילי נחשבת היום לרכה מאוד. להוציא סצינות לסביות מדי פעם, הסרטים הללו הציגו מיניות זוגית הטרוסקסואלית שכללה מידה רבה של הדדיות וללא אלימות. זה היה, כמו רוב הפורנוגרפיה, תצוגה של מין זול, מהיר, חסר-רגש, אבל הוא לא היה משפיל, חריג או סוטה. ועוד, היה מאוד ברור שמדובר במשחק, בסרט, לא בייצוג של החיים. מן הסתם מבוגרים יכלו להשיג באותו זמן, אם כי במאמץ, פורנוגרפיה קשה וריאליסטית יותר, אבל היה נדיר לראות משהו כזה.
היום, נרצה או לא, הנערים מקבלים את החינוך המיני שלהם מן האינטרנט. הם בטוחים ששם, בלחיצת כפתור, נמצא מה שהמבוגרים נמנעים מלספר להם. חוברות הפלייבוי שהיו לנו גן-עדן של מיניות נסתרת, הוחלפו באתרים בסגנון זה המתואר למעלה. למבוגרים רבים יש רתיעה טבעית מאתרים וקטגוריות מיניות שכאלה. אבל כשנערים מגלים אותם היום, הם באים “טאבולה ראסה”, לוח חלק. באתרים הללו הם נחשפים בפעם הראשונה למין ממשי. מה הם לומדים שם? איזה חינוך מיני מספק האינטרנט?
הם לומדים שבעולם המיני אין שום הבחנות. עירום סתם כלל אינו מרגש. בספירה המינית החדשה סרטונים של מין רגיל והדדי בין גבר לאישה הם אפשרות אחת, די נדירה, מבין עשרות או מאות אפשרויות שונות ומשונות, שאותן הם לומדים לצרוך ובעזרתן הם מגיעים לסיפוק מיני באופן שגרתי. הכל בדף הבית של האתר הפורנוגרפי שווה וחדש, הכל צריך להיבדק בסקרנות מינית של מתבגר.
לנער או הנערה בני ה-13 לרוב אין מושג, ואף אחד לא הסביר להם, שרבים מהדברים הללו סוטים, חריגים, גרוטסקיים, לפעמים על גבול הפלילי, שחלילה לא ירצה לעשות דברים כאלה לאף אחד ואחת, שבחיים האמתיים הדברים האלה לא מהנים לבני-הזוג, שהם רעים ונצלניים, שהם לא ראויים גם למי שעושה אותם, שאין כאן הנאה נורמטיבית אלא התעללות וסטייה.
הבגרות המינית של הנער או הנערה שנחשפו לחומרים הללו, באופן הצגתם הלא מובחן וללא הכוונה, נפגעת; תפיסותיהם לגבי מיניות וזוגיות מתעוותת לחלוטין; נשתלים בהם יצרים, רעיונות ופנטזיות שיתסכלו אותם במהלך חייהם; סיפי הגירוי שלהם מאבדים כל פרופורציה; מטושטשת אצלם ההבחנה בין הנורמטיבי ללא נורמטיבי; הם מפתחים הרגלים של התרגלות והתמכרות לזבל הפורנוגרפי הקשה והתת-אנושי הזה; ותפקודם – הן הזוגי והן המיני – נפגע. כאמור לעיל, רבים מהם מתקשים לתפקד באופן חברתי, אם לא מאבדים כליל את היכולת לקיים מערכות יחסים בריאות לאורך זמן.
מדובר בבעיה של ממש. הספרות מלאה בדוגמאות קשות ונוראיות של ההתנהגות המינית המידרדרת של הנוער, אבל ממילא, לא צריך הרבה דוגמאות או סטטיסטיקות כדי להבין מה מתחולל מול עינינו, ובאיזו סביבה מתפתח היום הדור הבא.
חישבו על כל חדר בבית שיש בו מחשב עם גישה פתוחה לאינטרנט באופן הזה: מדובר בחדר שהוא מקדש סקס ביזארי. הוא מלא בטלוויזיות המקרינות אקטים מיניים בוטים מכל הסוגים והמינים, אלימות מינית קשה, השפלה קבועה ומזעזעת של נשים, שימוש באביזרים מפלצתיים, אורגיות רבות משתתפים, מין הומוסקסואלי, כל הצבעים, המינים והגדלים האפשריים, כל הסטיות המוזרות ביותר, כל הפטישים, כל האורגזמות. הכל עם סאונד, באיכות גבוהה.
כעת דמיינו שאין לחדר הזה דלת, וכל אחד יכול להיכנס אליו. יתר-על-כן, לכל מי שנכנס קופץ מדי פעם שלט שאומר: בחדר הזה כבר ביקרת? אתה יודע איזה כיף בו? בוא, בוא תראה!
עם יד על הלב: מי היה שולח את הנער המתבגר שלו לבית שיש בו חדר כזה? מי היה מגדל ילד/ה או נער/ה בסביבה כזו? מי היה מקים כזה חדר בביתו שלו?
אז מה אפשר לעשות?
לסיכום, הממצאים מעידים על כך שמתחולל לנגד עינינו שינוי גדול לרעה בפני החברה המערבית. הבחנות אנושיות בסיסיות הנוגעות לחיי-משפחה, יחסי-מין ותפיסה של בני ובנות המין השני כבני-אדם אוטונומיים ובעלי אישיות שלמה, הולכות ומיטשטשות בקרב צעירים שמוחם תוכנת לזהות מין עם מה שהם חשופים לו בפורנוגרפיה האינטרנטית. מקדשי המין הנוראיים הללו הפכו לאבן שואבת למתבגרים ובוגרים, ומקור לעיוות, אם לא ניתוק, מהחיים ומיחסים בינאישיים. הם מסכנים את הדבר הבסיסי שכולנו מבקשים: חיים מאושרים.
ארוס ואפרודיטה, רפרודוקציה רומית לפסל יווני; צילום: יאיר חקלאי
כדי לדון בפתרון, ראשית צריך להשליך את טיעוני “הכל או כלום”. הכלל המנחה בעניין הפורנוגרפיה צריך להיות שפחות זה טוב ובצמצום ברכה. ההבדלים הכמותיים מכריעים כאן הרבה. שנית, מפני שמדובר בעניין חברתי ותרבותי, הממשלה לא יכולה לעשות הרבה. לא רצוי שהממשלה תציב איסורים שונים או תפצח בקמפיינים של חינוך מיני, מפני שהדבר יבטיח שהפורנוגרפיה רק תופץ יותר ותזיק יותר. אולי ישנם תיקונים אפשריים בחוק, כמו למשל בחובות הדיווח וגילוי נאות של ספקי אינטרנט כלפי הלקוח, אבל אלו בשוליים. השלטון מוגבל ביכולתו להתערב כאן.
האחריות, אם כן, היא עלינו. לבוגרים התשובה הברורה מאליה היא שליטה-עצמית. אדם בוגר ישרת את עצמו ואת משפחתו אם יצליח לצרוך פחות פורנוגרפיה. הממצאים מראים כי בתוך זמן לא-ארוך המוח מגיב לשינוי, והחיים יקבלו את הבכורה על-פני הפנטזיה. מי שמצליח בכך מדווח במקרים רבים על עלייה באיכות חייו, במיוחד אם הוא בקשר זוגי.
בנוגע לנוער, צריך להודות כי סוסים רבים כבר ברחו מן האורווה. אין דרך למנוע מנוער מלהיחשף לאתרי אינטרנט פורנוגרפיים, ולכן צריך לצאת מהנחה שתהיה אליהם חשיפה. אבל לא כל החשיפות זהות, ואפשר וצריך למזער נזקים, ויש טעם רב מאוד בלהקשות על צריכת הפורנוגרפיה, בעיקר בסביבה הביתית. כל בית בישראל שיש בו ילדים ונערים, כדאי שיעבור לאינטרנט מסונן. אמנם נכון, גם כך המתבגרים יצליחו לצרוך פורנוגרפיה. אבל, כאמור, הכמות והאיכות קובעת כאן הרבה. בבית הם יוכלו לצרוך פחות, ומה שיצרכו יהיה פחות קשה. בפורנו הקשה הם מן הסתם ייתקלו, אבל זה יקרה מחוץ לחדרם, במקום בו אפקט ההתמכרות קטן הרבה יותר. בנוסף, הם ידעו שמה שהם עושים ורואים לא נורמטיבי.
מה ההורים יכולים לעשות כדי למנוע את ההשפעות השליליות של פורנוגרפיה
העת גם דורשת מאיתנו לשנות לחלוטין את היחס ההורי לחינוך מיני. ילד שגדל בסביבת מלחמה, מלמדים אותו מגיל צעיר על נפלים, מוקשים, תחמושת, רובים, חיילים, שוחות, מקלטים, וכו’. מבחינה מינית, כל ילד גדל היום ב”אזור מלחמה”; כל התכנים המיניים בעולם זמינים לו בלחיצת כפתור, והוא מתחיל לחפש אותם בסביבות גיל 10.
אז מה בדיוק צריך ויעיל להסביר לילדים ונערים? עלינו לפתח אסטרטגיה להתייחסות בוגרת ורצינית למין, שתהיה בגובה העיניים של מתבגרים ותהיה כמה שיותר אמינה (כלומר, תכיר בכך שהם נחשפים לתכנים הללו). פעם החברה והתרבות סייעו לנו להטמיע מסרים של מתינות מינית, נאמנות, הדדיות, יחסי אישות כהשלמה פיסית לקשר רוחני ונפשי. לא עוד. בעת זו עלינו לבנות מנגנונים חדשים.
דעתי האישית היא שהטוב ביותר יהיה להעביר לילדים מסר לא-פרוגרסיבי בעליל: לא כל צורות ההתקשרות בין בני-אדם זהות בערכן. משפחה גרעינית היא הטוב העליון, קשר זוגי הוא אידיאלי, מין שלא מגיע יחד עם רגשות, אהבה ונאמנות הוא זול ואין בו ערך רב.
עלינו להסביר שנשים וגברים מיוצגים בפורנו באופן שקרי, אכזרי ומנוול. שמדובר בפיתוי מסוכן, וגם אם אין ציפייה שיעמדו בו לגמרי, יש ציפיה שיהיו חזקים נפשית ויקפידו ליצור קשרים אמתיים עם אנשים בשר ודם. שמוטב למעט ככל הניתן בפורנוגרפיה, בוודאי קשה. שבניגוד למה שקורה ברשת, שם כל פנטזיה מתממשת בשניות, החיים מאכזבים וקשים לפעמים, אבל מי שלומד לחיות אותם במלואם, ומי שמוצא קשר זוגי ארוך-טווח, מרוויח. וכמובן: שהם חייבים להיות קשובים מאוד לסימנים של התמכרות.
הם יקשיבו. הם נוער, כלומר, הם גם יתחמקו, יתחכמו, ישקרו, וכמובן ימשיכו לצרוך פורנוגרפיה. אבל הם גם יקשיבו. ובטווח בינוני, לפחות חלק מהם, גם יבינו ויישמו. ברור שאם לא נעמיד את החלופה התרבותית והמתונה, שום דבר לא יעצור את הסחף. גם אם התנאים השתנו, המטרה העיקרית של חינוך לא השתנתה: להקנות סגולה טובה לדור הבא. מדען המדינה המפורסם ג’יימס ק. ווילסון כתב פעם:
“להיות בעל אופי טוב כולל לפחות שני דברים: אמפתיה ושליטה-עצמית. אמפתיה מתייחסת למוכנות לקחת ברצינות את הזכויות, הצרכים והרגשות של אחרים. שליטה-עצמית מתייחסת למוכנות לקחת ברצינות את התוצאות הרחוקות יותר של פעולות עכשוויות, ולהיות, בקיצור, מוכוון לעתיד יותר מאשר מוכוון להווה.”
זה האתגר החינוכי של כל הורה, והוא גדול עוד יותר בענייני פורנוגרפיה. במילים אחרות, המסר השמרני הופך ליותר ויותר חשוב לנוכח הניהיליזם והדקדנס אליהם מובילה אותנו התרבות הפורנוגרפית שהתרוממה על כנפי ה”פרוגרס”. לכן, אולי, רצוי גם להעביר את המסר הזה לאנשים בוגרים בחברה המערבית המתירנית, שמבחינות רבות מתנהגים היום כאחרוני המתבגרים.
