כולנו יודעים בבירור שתפקיד ההורים הוא לשמור על בטחונו של הילד, להזין אותו, להלביש אותו, לדאוג למחסורו, לקנות לו צעצועים, לאהוב אותו – ויש תפקיד אחד שלעיתים, במרוץ היום יומי שוכחים אותו והוא להכשיר את הילד לחיים מחוץ לבית, לעולם האמיתי שבחוץ.
כדי להתמודד היטב עם משימות החיים יש לצייד את הילד בכלים מתאימים.
ומה הן משימות החיים? לקשור יחסים עם אחרים, להתמודד בכישלונות (כי הרי הם יקרו לילד, לא נצליח להגן עליו מפני זה), להתגבר על פחדים, לרצות להצליח, לדעת לאהוב, לדעת לשרוד תסכול ועוד. וכיצד ניתן הכי טוב להתמודד עם כל צער, עצב, הצלחה או כשלון? על-ידי כך שיש לכל אחד מכם, לכל אחד מילדיכם, תחושה פנימית של בטחון עצמי, בטחון בכם, בטחון בעצמו.
דימוי עצמי מורכב משני פרמטרים: מה אני חושב על עצמי ומה אני חושב שאחרים חושבים עלי. את המידע הזה הילד מקבל מכם. תפקידכם לבנות בילד דימוי עצמי חיובי ובטחון פנימי בעצמו.
ילד לא נולד עם זהות אישית. אתם, ההורים, מספרים לו על עצמו וכך הוא רוכש זהות, זהות ילדית. אם אתם אומרים לו כמה פעמים ביום, שהוא פחדן, שהוא נודניק, שהוא בכיין, שהוא חולם, שהוא חוצפן, שהוא עצלן ושכחן ושיש לו שתי ידיים שמאליות – את זה הוא מפנים. האם אתם אומרים לו מספיק פעמים ביום כמה הוא מקסים, מצחיק, חייכן, רגיש, עוזר, חברותי, אחראי? האם יש סיכוי שהוא קולט מכם את המסר שהוא פשוט נפלא? כי אם כן – אזי אתם בונים בו דימוי עצמי חיובי.
דמיינו ילד אשר חווה רצף של חוויות מייאשות: ראשית, הוא מפתח תדמית שאינו מספיק טוב. אם הוא מאמין בזה הוא מצפה לכישלון ואזי אמנם הכישלון יגיע. בתרבות שלנו מגיבים (הורים ומחנכים) על כישלון בהשפלה וילד שחש השפלה חש כאב. ילד שחי עם כאב נעשה עסוק בעצמו וחש מנותק. הילד המנותק חש לא שייך, לא רצוי, חסר ערך ומיואש.
לעומת זאת, דמיינו את הילד אשר חווה רצף של חוויות מעודדות: ראשית, הוא יפתח תדמית שהוא טוב, יכול, ראוי. ילד המאמין שהוא טוב מצפה להצלחה והחברה שלנו מגיבה להצלחה בכבוד. ילד שמתנסה בהצלחה וכבוד מפתח תחושת הנאה ונעשה פתוח לסביבה ואזי הוא מתקדם, נעשה מעורה, חש שייך, אהוב, רצוי, בעל ערך ועם סיכויים טובים להמשך דרכו כבוגר.
אני בטוחה שכל הורה רוצה שילדו יאמין בעצמו ושלא יהיה כאותו דייג בסיפור הבא: שני אנשים יצאו לדייג. האחד, דייג ותיק ומנוסה והשני טירון. בכל פעם שהדייג המנוסה תפס דג, קטן כגדול, הכניס אותו לצידנית עם קרח כדי שלא יתקלקל, בכוונה לקחת אותו לביתו. בכל פעם שהטירון תפס דג גדול, הביט בו וזרק אותו חזרה למים. הדייג הוותיק הסתכל בסקרנות על האיש שלצידו וראה איך הוא חוזר על המעשה שוב ושוב לאורך כל היום.
בסופו של היום, כאשר הדייג הוותיק נלאה מלראות את הבזבוז המשווע הזה של דגים גדולים וטובים, שאל את הטירון: “למה אתה עושה את זה? למה אתה זורק את כל הדגים הגדולים בחזרה למים?”
ענה לו הדייג החדש: “כי יש לי בבית רק מחבת קטנה.”
לעיתים, גם אנחנו, בדיוק כמו אותו דייג, זורקים מאיתנו והלאה הזדמנויות, חלומות ותוכניות שנקרות על דרכנו, וזאת כי אנחנו חושבים שהמחבת קטנה מדי עבורם. למעשה, זו לא המחבת הקטנה, כי הרי תמיד אפשר ללכת לשוק ולקנות מחבת גדולה יותר. זו האמונה שלנו בעצמנו שאולי אנחנו לא מספיק גדולים בכדי להתמודד עם דברים שנראים לנו גדולים. כמה חבל!
אז בואו ונכשיר את ילדינו לראות הזדמנויות. לכן, בידקו את עצמכם. שימו לב למילים בהן אתם פונים לילדיכם. פתחו בהם את האומץ להיות בלתי מושלמים. היזכרו בערכים שלכם והתעקשו להעביר אותם לילדיכם. זיכרו שאתם יודעים טוב יותר, כי אתם המבוגרים במשוואה הזו. אימרו לילד, ושדרו לילד דרך ההתנהגויות שלכם, שאתם סומכים עליו והוא יכול לסמוך על עצמו. תנו לו את ההרגשה שאתם מאמינים בו ולכן הוא יכול להאמין בעצמו ואז הוא יפתח אומץ, אופטימיות ואמונה בעצמו וביכולותיו.
