נשבר המיתוס שהתקיים שלושה עשורים, שחום, אהבה וקבלה ללא סמכות יעשו את העבודה ההורית טובה יותר. מתברר שיש צרכים הנעוצים עמוק בפסיכולוגיה האנושית ולפיהם עליכם לפעול: בנחישות (בתוקף), באופן עקבי (שיגרה), עם גבולות, עם פתיחות ועם נוכחות פעילה.
כאשר ילד שולט על חייו ועל חיי אחיו ומשפחתו בדרכים של אלימות, התנגדות, שקר וסחטנות, הוא חי במצב של ואקום הורי, כאילו “פיטר” את הוריו. הוא מודיע להם שהם אינם נלקחים בחשבון, והוא זה הקובע והמנהל את הבית. המצב הדרמטי של ביטול ההורים מול הילד הוא טראומטי לילד ופוגע בהתפתחותו התקינה. ילד אינו אמור לנהל חיים של אחרים. ילד צעיר לעיתים אינו ראוי לנהל אף את חייו שלו כי הינו חסר ניסיון וחסר הבנה של החיים. התחושה שלו שהוא שולט בהוריו הינה קשה, מחייבת והרסנית לגביו.
אני רוצה להחזיר את נוכחותכם, ההורים, כאנשים וכהורים. לא בכוחנות גרידא של פגע וברח, עונש וכעס, כי זה נמשך חלקיק שנייה ורק כתגובה למעשה כלשהו של הילד. זו אינה נוכחות הורית. אני רוצה שתנהגו כבני אדם, ככאלה שאינם נותנים רק ציוויים, אלא נוכחים כאנשים עם רגישויות, הומור, צרכים ונוכחות.
ההורה יכול להעדר מבחינת התפקוד ההורי (כיוון, הדרכה, חנוך) וההורה יכול לחדול להתקיים כאדם (שאינו מבטא את מה שאוהב, את מה שחשוב לו). במקרה כזה, כשההורה נעדר והילד מבטל אותו, נוצר מצב קטלני.
הסמכות ההורית תשוקם ע”י הגברת הנוכחות ההורית. נוכחות הורית היא כאשר אתם, ההורים, באינטראקציה שלכם עם הילדים ועם הבית, קיימים הן כבעלי תפקיד (כהורים) והן כאיש וכאשה.
ניתן לחשוב שאפשר להחזיר את הנוכחות ההורית ע”י החדרת משמעת: נעניש ונכה את הילד ונראה לו שאנו נוכחים. אך לא כך היא. זה אמצעי להקטנת הנוכחות. זה אמצעי שאין בו נוכחות אלא כוחניות. זה מבטל את הנוכחות. נוכחות היא אל מול הילד ולא נגדו.
הנוכחות ההורית שלכם תתבסס על הידע שיש לכם, הידע ההורי, וידע זה הוא האמונה של כל אחד מכם בדבר הנכון ובדרך הנכונה.
הנוכחות ההורית היא ערך שאינו דורש הוכחה (היגיינה זה חשוב. השכלה מקדמת בחיים. מבוגרים יודעים טוב יותר מאשר ילדים. מתייחסים לזקן בכבוד). הנוכחות תתבטא בכך שתאמינו שאמונות וערכים אלו חשובים ולכן תקנו אותם לילדיכם.
לצערי, אתם לעיתים צועדים על ביצים. אתם חוששים שהתנהגותכם תגרום לילד טראומה או משבר נוראי. אתם מתייחסים אל ילד רגיש כאל ילד פגיע ומסכן ויחסכם הופך לרחמים (“איך אדרוש ממנו כשהוא כזה מסכן?”). אתם חוששים לאבד את חברות ילדיכם. אתם חוששים לקבוע ולאכוף את דעתכם. אתם לא מצפים לכלום מהילד במשך שנות חייו הראשונות וכאשר אתם מתחילים לדרוש ממנו מתוקף הנסיבות (לסדר ילקוט, לסדר חדר, לשמור על שקט…), אתם מוצאים עצמכם פועלים בכוחניות אשר בדרך כלל אינה מביאה את התוצאות הרצויות.
הורה אשר נמנע מלמלא את תפקידו כמציב גבולות וכמי שמלמד את המותר והאסור, עלול לערער את בטחונו של הילד, שההורה המבוגר יוכל להיות דמות עליה הילד יוכל לסמוך בעת הצורך. הילדים מצפים מכם, ההורים, לעזור להם בפתרון קונפליקטים של מותר ואסור. חשוב ללמד את הילדים בחירה, אך מתוך הכרת המסגרות הקיימות. הילדים זקוקים לגבולות ומבקשים אותם ואל לכם להיתפס בעיני הילדים כחסרי אונים או פוחדים מפני הגבלתם.
היו עיקביים. כללים והרגלים קבועים עליהם מקפידים בעקביות (טקס השינה, נטילת ידיים לפני האוכל, הגעה לארוחה בלי נייד וכו’) נוסכים בילדים ביטחון. הורה עקבי הוא הורה שהילד יודע לצפות את תגובתו וזה מקל על התקשורת והקשר ביניהם.
ילדים אוהבים שגרה וזקוקים לה. השגרה קיימת כאשר הילדים יודעים מה צפוי וכאשר המוכר חוזר שוב ושוב. ילדים אוהבים לחזור בלי סוף על אותן פעילויות, על אותם סיפורים, על אותו סרט, כי זה מאפשר להם לשלוט במצב, לדעת מה עומד לקרות, ומצב זה יוצר תחושת ביטחון. שימרו על שגרת חיי הילדים.
אל תוותרו על זמן אישי עם הילדים. אל תסכימו לתת לטלוויזיה, למחשב או לסמרטפון להחליף אתכם. היו שם, דברו איתם, התרגשו איתם, שחקו איתם וחוו איתם חוויות והתנסויות משותפות.
אם עקרונות הכבוד והקבלה טובים לנו, המבוגרים, כי כך היינו רוצים שיפנו אלינו, הם ודאי טובים לאחרים, בעיקר אם הם בני המשפחה הקרובה.
