אני מדמיינת מול עיני אחר צהריים, כמעט שגרתי, בבית משפחה רגילה לגמרי: אחד הבנים נכנס לחדר של אחיו והשני גרש אותו. התחילו לריב ובדרך כלל זה גם היה פיזי ממש. או, אחת הבנות נגעה בקופסת התכשיטים של אחותה. התחילו צעקות, דין ודברים, ואולי גם דחיפות וקללות. ואמא או אבא, ששמעו זאת, נזעקו לחדר בנסיון לפשר, לתווך, להרגיע או לפתור את הקונפליקט. האמת? בדרך כלל זה לא ממש מצליח והמריבה מסתיימת כשמישהו או מישהי כועס על ההורה. בסוף, אלו אתם שמקבלים על הראש…
למה ילדים רבים? בגלל המון סיבות: כדי לשחרר מתחים, כדי לגרום להורים להתייחס אליהם ולהעדיף אותם, כדי לאמת אמונות מוטעות ולפעמים פשוט כי הם משועממים והם רוצים לייצר סוג של התרגשות.
אין משהו שמעורר כל כך הרבה תסכול וחוסר אונים מצד ההורים כמו מריבות בין אחים. אבל לפני שאציע הצעות להתמודדות עם המריבות המרגיזות, כדאי אולי להסתכל על איך אנחנו ההורים מעודדים מריבות בין הילדים שלא במתכוון:
השוואות. “חבל שאתה לא יושב להכין שיעורים יפה כמו אחותך!”. הצהרות כאלו רק גורמות לילדים לצבור טינה אחד כלפי השני ומאמתות את האמונה המוטעית שההורה מעדיף את האח או האחות ה”מוצלחים” יותר.
תחרותיות. “מי שמגיע ראשון למכונית, מנצח!”. זה נראה כמו הצהרה תמימה אבל היא מעודדת תחרותיות מהסוג הלא בריא ומריבות מהסוג של “זוז, אני הגעתי ראשונה!”
פסילת רגשות שליליים כלפי אחים. כך אנו מלמדים ילדים להירתע מלשתף אותנו ברגשותיהם. אבל הרגשות לא נעלמים, להיפך, הם מתעצמים מכיוון שלא עזרנו לילד לעבד את הרגש בצורה בריאה. אז במקום להגיד “אתה לא באמת שונא את אחיך” אפשר להביע אמפתיה עם הכעס ולהגיד “אני יכולה להבין שאתה ממש כועס על נועם עכשיו” (והאמת? באותו רגע הוא ממש שונא אותו).
מכריחים אותם לשתף. זה בסדר ללמד ולעודד ילדים לשתף אבל רצוי לוודא שיש לכל ילד גם כמה דברים שהוא לא חייב לשתף עם אחיו.
מעדיפים ילד אחד. ילדים מאד רגישים להעדפות הוריות, והורים מביעים העדפות כלפי ילד זה או אחר בדרכים שונות: ה”תינוק”, הילד שתמיד חולה, הילד המצטיין הדורש הרבה זמן ותשומת לב… תחושה שילד אחד במשפחה מקבל יותר תשומת לב מאחיו יכולה ליצור רגשות איבה בין אחים.
מצילים. לעתים קרובות אנחנו מרגישים צורך “להציל” ילד אחד מפני אח או אחות. התערבות כזו מייצרת מנטליות של קרבן/תוקפן שאינה בריאה לשני הצדדים. תאמינו או לא אבל לעתים קרובות הילד “הקורבן” הוא זה שמתחיל, על מנת שההורה יזדעק לעזרתו ויציל אותו.
ילדים מפתחים דפוסי התמודדות עם קונפליקטים בהם ישתמשו במהלך כל חייהם הבוגרים. ישנם ילדים שלומדים להיות קורבנות, אחרים לומדים להיות תוקפים וישנם ילדים שלומדים דרכים בריאות ומועילות להתמודד עם קונפליקטים. המטרה היא לא להפסיק או למנוע את הקונפליקטים, אלא ללמד את הילדים איך להתמודד איתם בצורה יעילה.
הורים יקרים! כשהילדים שלכם רבים יש לכם הזדמנות מצוינת ללמד את האנשים הקטנים האלו איך להתמודד עם קונפליקט בדרך שתשפיע על שארית חייהם. המיומנויות שהם ילמדו עכשיו ישמשו אותם בגן המשחקים כילדים, בחדר הישיבות כאנשי עסקים ובחדר המיטות כבני זוג.
אז מה לעשות? הנה מספר הצעות:
1. אל תסכימו לבחור
אם למשל הילדים רבים על איזה ספר תקריאו להם לפני השינה, במקום לבחור בספר בו רצה אחד הילדים, תגידו “כשתחליטו איזה ספר אתם רוצים שאקרא, תבואו לקרוא לי”. כך לא תצטרכו לבחור בילד אחד על פני השני והילדים ילמדו איך לנהל משא ומתן ולקחת אחריות לפתור את הבעיות שלהם בעצמם.
2. הפגינו שליטה עצמית
כשהילד כועס, למדו אותו לנשום עמוק דרך האף ולנשוף דרך הפה בעודו סופר עד 10. הפעולה זו תלמד אותו שהוא יכול להרגיע את עצמו ולקחת רגע לחשוב לפני שהוא נוקט בפעולה. הדגימו לו על ידי כך שתעשו זאת בעצמכם כשאתם כועסים.
3. למדו אותם לקבוע תורים ולהתחלף
כאשר ילדים רבים על האייפד או הנייד שלכם, למדו אותם כיצד לקבוע תורים ולהחליף דבר אחד בדבר מה אחר. אפשר להשתמש בשעון עצר כדי לעזור לילד שצריך לחכות ולילד שצריך לפנות את המכשיר.
4. למדו אותם אמפתיה
למדו את הילדים להתחשב ברגשות של האחר, ועשו זאת בצורה נעימה, למשל: “איך אתה חושב שעומר מרגיש עכשיו?”
5. למדו אותם לתקן
אם הילד שלכם פגע במישהו, אימרו לו “אור נראה עצוב. מה אתה יכול לעשות או להגיד לו שיגרום לו להרגיש יותר טוב?” השתמשו בטון דיבור ידידותי ואין צורך ליצור בילד רגשות אשם.
6. הדגימו כבוד
ילדים צריכים ללמוד כיצד להצטרף למשחק של אחרים בדרכים חיוביות. ילדים תוקפניים או בכיינים אינם שותפים רצויים למשחק. למדו את הילדים שלכם איך לשחק עם אחרים על ידי משחקי תפקיד ובובות. לדוגמא: תנו לילד לשחק עם שתי בובות ואתם תהיו כאילו ילד שלישי שרוצה להצטרף. עשו זאת בדרכים לא יעילות ודברו עם ילדכם על איך כדאי לכם ואיך תוכלו לעשות זאת אחרת. החליפו גם תפקידים וכך תאפשרו לילדכם להתאמן.
7. התמקדו במשא ומתן של Win/Win
פירושו של משא ומתן מסוג זה הוא ששני הילדים מקבלים את מה שהם רוצים או צריכים. שאלו אותם “איך תוכלו שניכם לנצח?” ותעזרו להם לחשוב על רעיונות יצירתיים. וודאו ששניהם מרוצים מהתוצאה אחרת זה לא יעבוד. במהלך השיחה תאפשרו לכל ילד להביע את רגשותיו ואת הרעיונות שלו. למדו אותם שהפתרון הטוב ביותר הוא זה שבו כולם מקבלים את מה שהם באמת רוצים.
8. הדגישו עבודת צוות ושיתוף פעולה
השתמשו במשפטים כמו “בואו נראה כמה מהר אנחנו יכולים לסיים (לסדר את הבית, לפנות שולחן אוכל….) כשכולנו עובדים ביחד” או “וואו! תראה באיזו מהירות סיימנו כשעשינו את זה ביחד!”
9. דאגו לכוון את הילד שתמיד מוותר
לעתים קרובות, ילדים המפתחים דפוס של וויתור מפתחים רגשות טינה וממשיכים את הדפוס הזה לחייהם הבוגרים. אם יש לכם ילד כזה למדו אותו (אל תעשו זאת במקומו!) איך להיות יותר אסרטיבי ולקבל את מה שהוא רוצה.
10. דאגו לפעילויות
אם הילדים שלכם רבים מתוך שיעמום, כוונו את האנרגיה הזו לפעילויות חיוביות. לעתים קרובות ילדים רבים אחרי שצפו זמן ממושך במסכים.
אם תנסו להתעלם ממריבות בתקווה שהם יפסיקו מעצמן, או שתפחיתו בחשיבות המריבות מתוך מחשבה ש”הם בסך הכל ילדים”, לא תלמדו אותם את כישורי החיים הנדרשים של התמודדות בקונפליקטים. אמיץ הוא ההורה הרוצה שילדיו יפתחו מיומנויות יעילות אלו.
