רגעים של עימותים עם הילדים קיימים בשפע: הוא לא רוצה להכנס למקלחת, היא מרביצה לאחותה, הם רבים ביניהם, הוא לא יושב להכין שעורים והיא זורקת את הבגדים שלה על הרצפה, הם רצים למתקן הכי גבוה בגינת השעשועים והם לא מגיעים לשולחן גם אחרי חמש פעמים שקראו להם… הדוגמאות רבות, מחייבות בדרך כלל תגובה שלכם ומצריכות חינוך.
אלו רגעים בהם אתם מוצאים את עצמכם לוקחים, מושכים, מרחיקים – כלומר מגיבים. מצויין. זה זמן התגובה.
אבל, הרי זה לא מסתיים כאן כי אתם ממשיכים ומדברים, כועסים, גוערים, משוחחים, מסבירים, מענישים – בעצם מחנכים.
אבל זה לא עובד ☹.
ילדים מפתחים שמיעה סלקטיבית והם הפסיקו לשמוע אתכם כבר מזמן. החינוך הזה, תוך כדי העימות, הוא לא הזמן הנכון. אתם נסערים, הילדים נסערים וברגעים כאלה אתם פועלים מתוך רגש (כעס, פחד, דאגה) וגם הילדים מוצפים ברגשות שלהם (שגם הושפעו מכם). לכן, הגיבו ועיצרו. את החינוך תשמרו לזמן שאתם והילדים רגועים.
חפשו רגע של אינטימיות. לפעמים הוא בזמן האוכל, לפעמים זה הרגע הזה שלפני השינה (במיוחד אצל המתבגרים שאז המערכות ההורמונליות שלהם נרגעות), לפעמים תוך משחק עם הילדים ולפעמים במכונית. בידקו אם יש מי שמקשיב ואז כדאי שתדברו חינוך.
בזמן חינוך, כאשר גם אתם וגם הילדים רגועים, תוכלו להגיד מה חשוב לכם, תוכלו לשאול “מה דעתך?”, תוכלו לחפש (לבד או ביחד) פתרונות. רק בזמן האינטימי והרגוע הזה יוכל להתנהל שיח. אתם לא מתרגשים ולכן יכולים לחנך והילדים קשובים.
זמן תגובה הוא עכשיו.
זמן חינוך הוא אחר כך.
