קריסת החלום המתירני
אנחנו נמצאים היום, מבחינה חברתית וחינוכית, בקריסת החלום המתירני. לפני דור ושניים חשבו המחנכים שאהבה וחברות תעשה את עבודת החינוך. מי שגדלו בתוך סמכות הורית קשוחה ומשפילה חשבו שהצבת גבולות, בעיקר בגיל הרך, אינה טובה ואינה מאפשרת התפתחות של ילדים עם נפש חופשיה ובטחון עצמי. אבל, אוי לנו ולילדים, הרעיון קרס.
השפעות חוסר גבולות על ילדים
היום אנחנו פוגשים ילדים שגדלו באווירה של חוסר גבולות ומתירנות, והם מגלים הפרעות התנהגות בבית ובמערכות החינוך. נוסף על כך, יש להם דימוי עצמי נמוך יותר מאשר לילדים שגדלים בתוך מערכת של הצבת גבולות ושמרנות. חשבנו לגדל ילדים יותר סקרנים, יותר אמיצים, יותר מצליחים – אבל אנחנו מגלים שחוסר הצבת גבולות במשפחה, בגן ובבית הספר, מביא להתפתחות של ילדים עם דימוי עצמי נמוך ויכולת נמוכה לקבלת החלטות.
תלונות שכיחות של הורים
תלונות שכיחות של הורים הן שהילד או הילדה לא נשמעים להם, שהם בוכים כשאינם מקבלים את מה שביקשו, שהם מושכים את זמן ההליכה לישון בערב, שהם מתווכחים כמעט על כל דבר, שצריך להסביר להם כל דבר שוב ושוב, שהם מנהלים את הבית, שהם מתישים את ההורים. גם התנהגויות כמו התמכרות לטלפון, השקעה נמוכה בלימודים, נטייה להיעלב בקלות, ועשיית דרמות מכל כשלון הן תלונות נפוצות. חלק גדול מהתלונות האלו ניתן לפתור באמצעות לימוד חוקים ושימת גבולות, החל מהפעוטות ועד המתבגרים.
החוקים והגבולות במשפחה: ביטוי לרציונל ולערכים המשפחתיים
חוקים הם דבר יבש, אך הם משקפים את החשיבה הערכית של ההורה. חוק בבית אומר “אצלנו בבית…”. חוקים אלו מגיעים מתוך עולם אמונותיו, ערכיו והאמת הפנימית של ההורה, והם בדרך כלל קשורים לעניין חברתי, משפחתי או לאומי. הגבולות נועדו להגן עלינו, בדיוק כמו מעקה במרפסת או רמזור אדום. אלו אינם אמצעי שרירותי אלא צורך חברתי וצורך בהגנה על האחר. אתם, המבוגרים, מבינים את הסכנה שבחציית גבול, יודעים את משמעותו ומצייתים לו מתוך בחירה. חברה דמוקרטית איננה אנרכיה, ואתם, ההורים, הם ראש הממשלה של התא המשפחתי שלכם. לכן יהיו חוקים וגבולות שתמצאו לנכון להנהיג במשפחה שלכם, מתוך הערכים החשובים לכם ולא מתוך שתלטנות לשמה. דרישות כמו לא לאכול בסלון, לחבוש כיפה, לסגור את הטלוויזיה, לדבר בנימוס או לסדר את החדר, הן דרישות שבאו מתוך מחשבה וערכים, ולא כי “ככה אני אומרת”.
הצבת גבולות בהתאם לגיל
הגבול הוא דבר גמיש ופרטי, ואנחנו מתאימים אותו לפי הילד שמולנו. לדוגמה, פעוט ישחק בטלפון מקסימום שעה ביום, בעוד שמתבגר יתעסק עם הטלפון שלו עד ארבע שעות ביום. איך נציב גבולות בגיל שנתיים? על ידי כך שנכפה את רצוננו על הילדים: “אני אחגור אותך במכונית גם אם אתה לא רוצה”. ואיך נציב גבולות בגיל ההתבגרות? “אני לא נותנת יותר ממאה שקלים לבילוי עם החברים”. את הפעוט מגבילים באופן ישיר, ובשיח עם המתבגר אנחנו מגבילים את עצמנו (לא אתן) ועל ידי כך הוא מוגבל.
חשיבות הגבולות לבריאות הנפש של הילדים
החוקים והגבולות הראשונים בהם נתקל הילד הם אלה שמציבים הוריו. גבולות ברורים ועקביים מעניקים לילד תחושת בטחון, ומעבירים לו את המסר שהוריו דואגים לו וניתן לסמוך עליהם. אף אחד לא אוהב שמגבילים אותו, אבל הגבול נוסך שקט. הצבת גבולות לילדים היא יכולתו של ההורה לקבוע ולהעמיד כללים וחוקים, להבהיר לילד מה מותר ומה אסור, מה מקובל ומה לא, ולהטיל איסורים. כל זאת מתוך הכוונה להכין את הילד למסגרות שאל תוכן הוא יגדל.
הפחד מחוסר גבולות
חוסר גבולות מפחיד. תחשבו על מרפסת בלי מעקה – מפחיד. אף אחד לא ייצא למרפסת הזו מחשש נפילה. מעקה מגביל, אבל נוסך בטחון. אם אין מעקה, אם אין גבול, הילדים מבינים שהם לא יכולים לסמוך על החופש המדומה שיש להם. הם לא יהיו בטוחים עד איפה הם יכולים ללכת. הם חשים שאין בקרבתם קיר עליו הם יכולים להישען, והקיר לא יזוז.
הצבת גבולות בסמכות הורית
לסבינו, ואולי אף להורינו, לא היה קושי להעמיד לנו גבולות כי הם לא חשבו על יחסים. הם לא רצו להיות חברים שלנו, ולכן לא חששו להיות לא נחמדים. הצבת הגבולות במשפחה באה לידי ביטוי בסמכות ההורית, שהם ראו כתפקידם כהורים. היום, אנחנו רוצים להיות החברים של הילדים שלנו ולכן מתעקשים להיות נחמדים. אך איך אפשר להיות נחמדה אם את מביאה את הילד לידי תסכול כי לקחת ממנו את החטיף השלישי שלו או כי דרשת ממנו לחזור בחצות? מי שמתעקש להיות נחמד שוכח שתפקידו כהורה הוא להכין את הילד לחיים, ולתת לו את הכלים להתמודד עם החיים שמחוץ למשפחה, שבהם יש המון הגבלות. כל הזמן.
הכנה לחיים באמצעות הצבת גבולות
ומה שלא אימנו בו את ילדינו, הם לא יידעו לעשות כשיגדלו. כשאין גבולות בבית, זה לא בגלל שהילד לא יודע לשמור על גבולות, אלא מפני שההורה לא אוכף אותם. מעבר לרצון להיות הורה מפנק, מרצה ונחמד שנתקל בתסכול, בצער ובכעס של הילדים, הקושי הנוסף שבהצבת הגבולות לפעוטות וגם למתבגרים, הוא בזה שבעצם ההורה מציב לעצמו גבול שעליו הוא חייב לעמוד ואותו הוא צריך לבצע. הוא צריך לשאת את עוגמת הנפש של ילדו, לקבל את אי שביעות רצונו ולדעת שהוא עושה טוב.
טעות נפוצה: גבולות כגורם לעצב
טועים לחשוב שגבולות יגרמו עצב וסבל לילדים. אך ההיפך הוא הנכון – הילדים מתחננים לגבולות. בלי גבולות הם מבולבלים, מוטעים ונתונים לשרירות הלב שלכם. בסוף תכעסו ואז תענישו, ועונש הוא התנהגות שרירותית שמותנית במצב הרוח שלכם באותו רגע. לפעמים אתם מוותרים על שעת שינה ולעיתים לא. לפעמים קונים צעצוע נוסף ולעיתים לא. לפעמים מאיימים ולא מקיימים. ומה לומד מזה הילד? הוא נחשף לחוסר עקביות ולחוסר נחישות מצידכם ומתבלבל. הקיר/המעקה זז כל הזמן, הדברים לא ברורים, ואז הילד ינסה לבדוק כל פעם מחדש, כי לגבול אין גבולות. זאת מכיוון שההורה לא הציב את הגבול בנחישות ובעקביות.
הקושי אינו רק שלנו כהורים לילדים חסרי גבולות, אלא הקושי האדיר הוא של הילדים עצמם. לילדים מאוד קשה לגדול בלי גבולות. הם כל הזמן חוצים טריטוריות ויורים עליהם אש חיה – אבל לא לימדו אותם אחרת.
