כאמא צעירה עם ארבעה ילדים צעירים, עבודות הבית היו אדירות ולא פעם נזקקתי לעזרה מהילדים. מעולם לא חשבתי שהם גמדים קטנים שצריכים לעשות עבורי את העבודה, אבל רציתי גם שיקלו עלי וגם שיבינו את חשיבות הסדר, את חשיבות ההתחשבות באחר (ונתחיל מאמא שלהם) ואת הידיעה של קבלת אחריות.
יותר מפעם מצאתי את עצמי בדיאלוג כזה עם כל אחד מילדיי: “נו, מה עם מטלות הבית שלך?” הייתי מזכירה בפעם השלישית לילד שצפה בטלויזיה. “בסדר, בסדר. אני אעשה אותם בפרסומת הבאה. אני מבטיח” אמר בני האהוב בעודו מנסה להרוויח עוד קצת זמן. “עכשיו אתה קם ומפנה את השולחן אחרת אתה לא הולך לאימון כדורגל שלך!” הייתי מאיימת. “אוף, תמיד אני צריך לעשות את זה” היה עונה לי התכשיט וקם לסדר.
נמאס לך לצעוק, לשחד או לאיים על הילדים שלך על מנת שיבצעו את מטלות הבית שלהם? אני מאמינה שכן. אני גם חושבת שמכיון שאתם פשוט רוצים שהדברים יעשו והכלים יהיו במקום או הבגדים שלהם בארון כביסה או המגבת תלויה או החדר כבר מסודר – יכול להיות שהרבה פעמים תוותרו מראש על הניסיון לשתף את הילדים במטלות הבית. וחבל. אבל אם תחשבו רגע אחרת, ואם תשנו את הכוונה מהרצון שהדברים יתבצעו ושהבית יהיה מסודר, לרצון להשפיע על אופיים של הילדים – הדברים יכולים להתנהל אחרת. כשאנחנו עושים את השינוי הזה, אנחנו יכולים לעורר השראה ולעודד את הילדים במקום לנדנד ולהיות רס”ר משמעת. איך עושים את זה?
הנה כמה צעדים מומלצים:
1. להדגיש את הגמול הפנימי והכיף שבעשייה
כאשר אתם ההורים מסיימים לבצע מטלה, שתפו את הילדים שלכם איך אתם מרגישים עכשיו שסיימתם. למשל “החדר שלי היה כל כך מבולגן שכבר לא היה לי נעים להכנס אליו. עכשיו שסידרתי אותו – כיף לי להיות בו”. לאחר שילדכם ישמע אתכם אומרים כמה דברים כאלו, תתחילו לשאול אותו שאלות שיניעו אצלו מוטיבציה פנימית, למשל: “איך אתה מרגיש עכשיו שהחדר שלך נקי ומסודר?” שאלו שאלות שיעודדו אותו לחפש את ההרגשה הטובה בתוכו כאשר הוא עושה עבודה טובה. וזאת במקום “איזה ילד טוב אתה”, שהינו משפט שמהווה מוטיבציה חיצונית.
נכון, לילדים חשוב לדעת שאתם גאים בהם ומרוצים ממה שעשו וחיזוקים מילוליים הם חלק חשוב בהורות יעילה. יחד עם זאת ל”פרסים” פנימיים, למוטיבציה פנימית, יש השפעה יותר ארוכת טווח בהשוואה לפרסים חיצוניים, כי אז הילד יוכל להתבסס על התחושה הטובה שהוא בעצמו מייצר כשהוא עושה עבודה טובה. פרסים חיצוניים (“את ילדה טובה” או “אם תעשי את זה תקבלי מתנה/שוקולד/חמישה שקלים”) הם זמניים וגורמים לילדים לעשות עבור הפרס, החיזוק, או לא לעשות ולהיות מוכנים לקבל את העונש (זו מלחמת כוח). לכן, משבחים את הילד על משהו (ולא עם משהו). תהיו ספציפיים ולמדו אותו משהו על עצמו. למשל “אתה ילד מאד מסודר/זריז/אחראי”.
2. למדו אותם את החשיבות של לעזור לאחרים
חפשו הזדמנויות לאפשר לילדים שלכם לעזור בחיי היום יום. למשל, אם אתם רואים קשישה שמתקשה עם שקיות הקניות שלה בסופר, תשאלו “אפשר לעזור לך?”. כשהילדים עוזרים תוודאו שאתם שואלים אותם איך הם מרגישים (“זה היה כיף לעזור לזקנה, נכון?”), במקום רק לשבח אותם. אל תשכחו: הדבר היעיל ביותר הוא להדגים את ההתנהגות כמה וכמה פעמים לפני שאתם מצפים מהילדים לבצע אותה. וודאו שאתם אומרים לילדים עד כמה אתם מעריכים את עבודתם וכמה היא חשובה לכל המשפחה. למשל “תודה שסידרת את הסלון. הרבה יותר כיף לכולנו לשבת בסלון מסודר”. אל תדברו על הצורך בביצוע מטלות (“צריך לסדר את הסלון”). דברו על ההזדמנות לתרום לכל המשפחה.
3. הדגישו את עבודת הצוות.
ניתן לעשות הרבה יותר בזמן קצר יותר אם כולם עובדים ביחד. שחקו משחק בו אתם מכוונים שעון מעורר לעוד 15 דקות, שימו מוסיקה קצבית ותראו כמה סידורים כולכם ביחד כמשפחה יכולים להספיק ברבע שעה. אם יש הרבה לעשות ניתן לעשות זאת כמה פעמים ביום, עם הפסקות. מקטעים קצרים וכיפים יעודדו את הילדים לרצות לשתף פעולה.
4. למדו את הילדים לסמוך על עצמם ולהיות עצמאיים
הרבה מכם נוטים להכתיב מטלות, להחליט ואז לקבוע מה כל אחד מהילדים צריך לעשות בבית. במקרה זה, אתם בעצם מלמדים אותם לסמוך על דמות סמכות שתחליט עבורם ותכריח אותם. במקום זאת שאלו לעתים קרובות “מה צריך לעשות?” ואז תעקבו אתם אחר ההוראות שלהם. ה”משחק” הזה יעזור להם לפתח תחושת שותפות בכל הנוגע לטיפול בבית. לעתים קרובות ילדים הופכים להיות או מרדנים או ממושמעים מדי כאשר ישנה דמות סמכות באזור, ואנחנו הרי רוצים ללמד אותם להיות עצמאיים.
זכרו: לילדים יש רצון טבעי לעזור. אתם אולי לא מאמינים, אבל הם נולדים עם הרצון הזה לתרום למשפחה, כל עוד לא דוחפים אותם ולא מנדנדים להם. אם תהפכו את עבודות הבית לפעילות כיפית, עבודת צוות וגיבוש משפחתי ואם תדגישו את הגמול הפנימי, יש סיכוי הרבה יותר גבוה שתצליחו לגרום לילדים לאהוב לעזור בבית.
