מאת: פטרישיה – בוגרת התכנית להכשרת יועצות משפחה של מיכל דליות, מוזמנים להכנס לאתר שלה, לקרוא ולהחכים וגם להיעזר בה כמדריכת הורים.
ישנה אבהות חדשה בתפקידי ההורה בשנים האחרונות, מתוך הבנה שחלוקת התפקידים במשפחה השתנתה מאוד במהלך העשורים האחרונים. נשים וגברים מפרנסים כיום את משפחותיהם, אבות מעוניינים להיות מעורבים יותר בגידול ילדיהם, ומגלים הנאה וסיפוק בתפקידם ההורי. אנו רואים כיום אבות שותפים לתהליך ההיריון והלידה, מנענעים את הנשים על כדור ענק ונושמים איתן יחד, מעמיסים תינוקות במנשאים, משחקים עם הילדים, וכן משתתפים באסיפות הורים ובקבוצות הורים, מתוך רצון להיות שותפים בגידול הילדים, לחזק עימם את הקשר ולהיות אבות משפיעים ומשמעותיים. התרוץ “אני פה בגלל אשתי” ניתן כבר לשנות ל “אני פה בזכות עצמי”.
עם זאת נפגוש גם אבות מבולבלים בתפקידם ההורי, שמאוד היו רוצים להיות מעורבים אך אינם יודעים איך. לעתים בת הזוג לא ממש מפנה מקום, ואינה מקבלת את ההורות המתפתחת של בן זוגה, או כי הם סומכים על בנות זוגם בתפקידן ההורי, ובכך מפקידים את עיקר האחריות ההורית החינוכית לאמהות. לעתים לאב אין מודל הורי ברור כיצד להיות אב, לעתים הסביבה משדרת ציפיות מגדריות מסורתיות.
חשיבותו של האב בהתפתחות התקינה של ילדיו, כבר מרגע לידתם, גדולה ומשמעותית בדיוק כמו זה של האם, כאשר לנוכחות האב כדמות מטפלת לצדה של האם יש משמעות אדירה להתפתחות הזהות העצמית, לעולם ה”קשר” ולתודעה מהי “גבריות” ומהי “נשיות”. מחקרים מראים כי ילדים הגדלים במשפחות בהם שני ההורים מעורבים בגידולם, הם בעלי סיכוי גבוה להיות עצמאיים, סקרניים, ובעלי זהות מינית יציבה וכן הופכים להיות אנשים “שלמים” יותר, גמישים בנפשם, מאושרים ובעלי יכולת להתמודד עם לחצים.
“האב החדש”, שמשחק תפקיד מרכזי בחיי הילד אותו אנו מכירים כיום, ואשר מצופה ממנו להיות רגיש, פעיל ומעורב ובו בעת לדאוג לפרנסה. נמצא כי מעורבות אבהית מוגברת משפיעה בצורה חיובית על הצלחה בקריירה, תחושת בטחון ואפקטיביות כהורים. אבות מעורבים דיווחו על שביעות רצון וסיפוק רבים יותר מתפקידם כאבות, בהשוואה לאבות פחות מעורבים.
בגיל ההתבגרות תמיכת האב מסייעת בהתמודדות עם מטלות הגיל, ובהן בניית הזהות. האב משמש מודל הזדהות למתבגר. לעומת זאת, כאשר האב אינו ממלא את תפקידו כראוי, גדל הסיכון לפסיכופתולוגיה אצל הילד. הורים ככלל, ואבות בפרט, חווים קשיי תקשורת גדולים עם ילדיהם, אבות חווים את קשיי התקשורת כבר מגיל צעיר של ילדיהם. הגברים מתרכזים בצבירת עוצמה כלכלית וחברתית ומזניחים את פיתוחה של המיומנות המעשית להיות הורים משמעותיים לילדיהם. ודווקא בגיל ההתבגרות, כאשר חשובה כל כך איכות התקשורת, במיוחד בגלל נדירות המפגשים בין הורים וילדים, חסרים האבות את המיומנות לניהול דיאלוגים פשוטים עם ילדיהם.
בנים מתבגרים בסיכון שאני פוגשת, מחפשים תמיד את קרבתו של האב, אהבתו והערכתו. וכשזה לא קיים הם ינקטו באמצעים פיזיים ופסיכולוגיים העומדים לרשותם, דיכאון, הערכה עצמית נמוכה, ומעורבות באלימות, פשע וסמים. ככל שהאבות מעורבים יותר, תפקוד הבנים גבוה יותר ואיכות חייהם טובה יותר.
