הימים לא פשוטים. כולנו מתמודדים עם עומס בצורה שלא חווינו מעולם. העייפות היא מנטלית, נפשית, רגשית, ואני שומעת לא מעט הורים מיואשים. בחודשים האחרונים חלקכם איבדתם חלקים מסוימים משגרת חייכם: הקריירה שכוללת בתוכה גם סיפוק וגם קשר יומיומי עם אנשים מבוגרים, קולגות. אצל הורים רבים החלק הזה של חייהם עד הקורונה היווה את החלק העיקרי והוא נשמט מהם.
כשמשהו נשמט, חשוב שמשהו אחר ישלים את החסר. אם חשתם בעיקר סיפוק מהעבודה, וכרגע היא לא בנמצא או ‘על הילוך נמוך’, זה הזמן, במודע, למצוא משהו אחר שימלא את הריק שנוצר בכם.
חלקכם תוכלו למצוא את זה בתוך ההורות עצמה: ברגעים של צחוק ומשחק משותף, זמן הלימוד עם הילדים, המעורבות הגבוהה מאוד בחייהם. הנוכחות שלכם איתם מאפשרת לכם להכיר אותם יותר לעומק, לפתח בהם דברים שהייתם רוצים לקדם, והרבה הרבה עבודה על הקשר.
אינטימיות מסוג אחר יכולה להתפתח בתקופה הזו. אינטימיות של שיחות קרובות בתדירות גבוהה, של שיתוף בתחושות או בחוויות שהילדים עברו או עוברים בימים אלה, של פיתוח שיח קרוב יותר. זה גם הזמן שלכם לשתף את הילדים בחייכם אתם: לספר להם על חוויות מהעבר, מהילדות, לקרוא איתם ספרים שאתם אהבתם כילדים או לראות איתם תכנית טלוויזיה מתקופתכם.
הורים יקרים, נזרקתם לתוך מצב אותו לא בחרתם והוא כולל זמן ממושך בבית, עם הילדים. זו הזדמנות לנצל את הזמן הזה כדי לחזק את היחסים, לצבור חוויות משותפות, לפתח שפה ושיח שאולי לא היה קיים באופן הזה בבית לפני.
אין לבטל גם את הצורך בזמן עם עולם המבוגרים, ולכן כדאי לנסות להתחבר לתכנים שיכולים לתת לכם סיפוק גם בתקופה בה הקריירה עומדת: ללמוד משהו חדש ברשת, ללמוד מתוך ספר , לחשוב מה מעניין אתכם לעשות הלאה ‘ביום שאחרי’ כשתשובו לעבודה, אולי לכתוב תוכן חדש על התחום בו אתם עובדים…
המטרה היא להמשיך ולמלא את הצורך בסיפוק ממה שאתם אוהבים ולהזכיר לעצמכם את כל מכלול החלקים הקיימים בכם, לא רק אלה שנמצאים עכשיו בבית.
החזיקו מעמד, גם זה יעבור.
כתבה נעמה וקסמן. עו”ס. יועצת משפחתית מרכז מיכל דליות
