יש במשפחה שלי אישה כבת 73, שכשהייתה בת 3 אמא שלה נפטרה. אבא שלה לא אמר לה דבר, וכעבור שנה הוא נישא בשנית ואמר לילדה לקרוא לאשה החדשה “אמא”. כשהאישה בת ה-73 סיפרה לי את זה, כל הגוף שלה היה תפוס והיא אמרה שכל חייה גדלה עם ואקום. רק כשהייתה בת 18 בערך, היה לה אומץ להגיד לאבא שלה איזו טעות הוא עשה, ומאז יחסיהם לא הצליחו לעלות על דרך המלך.
השפעת ההסתרה על ילדים
בקליניקה שלי היה זוג פרוד, שרצה להתייעץ בקשר לבתם בת ה-5 שהתחילה לפתח חרדות שונות: חרדת נטישה, פחד מחושך, חוסר יכולת להירדם וחשש ממבוגרים. כל התופעות הללו החלו לאחר שההורים החליטו להיפרד, אך לא אמרו דבר לבתם. האבא עבר לבית הוריו, אך מדי כמה ימים היה מגיע לבית פרודתו והילדה, ישן בסלון, לוקח את הקטנה לגן, והם מנסים לקיים חיים “נורמליים” בלי להגיד לה שום דבר.
שתי הילדות הללו, זו שהיום בת 73 וזו שהיום בת 5, חוו חרדה ברמה גבוהה מאוד בגלל שהוריהם (או האבא, במקרה הראשון) הסתירו מהן מידע חיוני לחייהן.
חצאי אמיתות והסתרות: כזב גמור
הורים עושים זאת כאשר הם נכנסים לניתוח וחוזרים הביתה עם חבישות או במצב גופני ירוד. הם עושים זאת כשנפרדים, כשסבא או סבתא נפטרים, כשילד פתאום חולה ואפילו כשצריך לעבור ניתוח. המחשבה מאחורי ההסתרה היא שהילד צעיר מדי, חלש מדי רגשית או נפשית, שאין להעמיס עליו את הצרות. אך זוהי מחשבה מוטעית מאוד.
חצאי אמיתות או הסתרה מלאה הם כשקר. ילדים מרגישים כשמשקרים להם או מסתירים מהם. אם זה חבישה לאחר ניתוח, פרידה או מוות – הילדים מרגישים שמשהו לא כשורה. הבית, המשפחה, הם העולם שלהם, וכאשר יש הסתרה או שקר, כאשר אמא פתאום נעלמת ולא מדברים על זה, כאשר אבא נעדר אבל פתאום חוזר – הילדים חשים במשהו שהם לא מצליחים להבין, וזה מעורר בהם חרדה גדולה.
אינסטינקטים של ילדים וחשיבות האמת
לילדים יש אינסטינקטים חזקים מאוד. גם כשמנסים להסתיר מהם את האמת, הם מרגישים שמשהו לא בסדר. לדוגמה, אם אני חוזרת הביתה אחרי יום קשה, הילדים יכולים לזהות את המצב הרגשי שלי, אפילו אם אני מנסה להסתיר זאת. הם מרגישים באנרגיות שסביבם, במבטים, במחוות הגוף, ואפילו בטון הדיבור.
הורים מנסים להגן על ילדיהם מפני מצבים כואבים, אך בכך הם יוצרים בעיה כאובה הרבה יותר – ילד חרד. ילד שלא מבין מה קורה סביבו, שעולמו השתנה ואף אחד לא מסביר לו את השינוי ולא מוביל אותו לתוכו בביטחון. ההסתרה אינה מגנה על הילד, אלא מגנה על ההורה עצמו, שפוחד לראות את הפחד או העצב של הילד.
מה לספר לילדים בתקופות מלחמה
בימים אלו, כאשר אנחנו חיים בצל המלחמה (אוקטובר 2023), ילדים רבים שואלים שאלות קשות: “מה יהיה אם אני איעדר?”, “למה הרגו את הילד?”, “מחבלים יגיעו גם לבית שלנו?”, “למה ישנים בחדר של נועה (הממ”ד)?”, “חיילים מתים? ואבא חייל עכשיו?”, “יכול להיות שיגיעו אנשים לחטוף אותי?”.
אלה שאלות שילדים במדינות אחרות לא שואלים בכלל. אין להם את אוצר המילים הזה ואין להם מחשבות כאלה. אך לילדים שלנו יש, והם זקוקים למענה. אז מה עושים כשהם שואלים? שני דברים חשובים מאוד:
1. בירור כוונות לפני המענה
ראשית, חשוב לברר איתם למה הם מתכוונים: “למה אתה מתכוון מתוקי?”, או “ממי שמעת את זה ומה בדיוק הוא אמר?”. ילדים לא חושבים כמונו. אין להם ידע קודם על אכזריותם של שובים וחוטפים, ולכן כאשר תשאלו אותם למה הם מתכוונים, הם יענו לכם מתוך ידע וקוגניציה של ילדים צעירים. המענה לשאלה של ילדה כמו “אם אלך לכם לאיבוד” יכול להיות הרבה יותר רך וכללי מהתשובה שעוברת לכם בראש.
2. מתן מענה כנה אך מותאם
הדבר השני הוא מתן מענה כנה אך מותאם לגילם של הילדים וליכולותיהם להבין ולהתמודד. אם, למשל, ילד שואל אם חייל מת, אפשר לומר “כן, מצאו אותו והוא מת” בלי להיכנס לפרטים מזעזעים. חשוב לשמור על האמת, אך לא פחות חשוב לוודא שהאמת ניתנת בצורה שתאפשר לילד להמשיך לתפקד, לישון בלילה ולעבור את התקופה הזו.
איך לומר לילד את האמת
כאשר ילד עומד בפני מצב מורכב, חשוב לומר לו את האמת, אך אין צורך להיכנס לפרטים מיותרים או מפחידים. לדוגמה, אם ילד עומד להיכנס לניתוח, אין צורך לפרט על החתך וההחלמה הקשה, אלא להסביר לו מה יקרה באופן כללי ומרגיע.
תמיד כדאי להוסיף: “אנחנו סומכים עליך. אנחנו יודעים שאתה חכם ומבין, גם אם זה לא נעים, זה יחלוף ואנחנו תמיד איתך!”.
כנות היא המפתח לביטחון רגשי
יש בעולם דברים מפחידים ולא נעימים, אך רק אם נהיה כנים עם הילדים נוכל להכין אותם לעולם הזה בצורה הטובה ביותר. הסתרות, הכחשות וחצאי אמיתות רק מגבירות את החרדה שלהם וגורמות להם לפחדים ולתחושת אובדן אמון במבוגרים שאמורים להיות הכי אמינים עבורם. חשוב שנזכור זאת בכל מקרה שבו אנחנו עומדים בפני דילמה אם לשתף את הילדים באמת, ולהבין שהכנות היא הדרך הבטוחה ביותר להעניק להם תחושת ביטחון ורוגע.
