על גידול ילדים יצירתיים ומה הקשר בין זה להצלחה:
שני תיקים אנחנו מכינים לחדר הלידה: תיק לידה ותיק פנטזיות… והתיק השני, במיוחד בילד הראשון- הוא גדול דיו כדי שיכיל את כל החלומות, המשאלות הכמוסות והתקוות שלנו. הבית הופך ללונה פארק של יצירות, פעילויות העשרה מתוחכמות וייחודיות למימוש החלום (שלנו).
אבל לאט לאט מגיעה המציאות, ולה יש תכניות אחרות: למה אתה לא כמו כולם ? מה הקשר בין מה ששאלתי למה שענית ? מה הבעיה לכתוב בתוך השורה ? וממתי עץ נראה כמו שציירת ?
לפני כשנה נכנסתי לגלריה מדהימה ביפו, ולהפתעתי בעלת הגלריה היתה חברת ילדות שלא ראיתי כבר שנים רבות. השיחה לקחה אותנו לאותו קיץ בקייטנה, כשאמא שלה התפרצה עליה בזעם יום אחד ליד כולם, אחרי שגילתה שבמקום להצטרף לפעילויות עם כולם, הבת ה”מוזרה” שלה העדיפה לשבת בצד ולרקום. “על זה שילמתי כל כך הרבה כסף ?” הזיכרון הזה עלה מעצמו, מול כל עבודות הרקמה שבגלריה ותוך כדי מכירה לזוג תיירים, בסכום של כמה מחזורי קייטנה…
איך מגדלים ילדים יצירתיים, ומה הקשר בין זה להצלחה בחיים?
יצירתיות, כשמה כן היא, מתרכזת ביצירה, בדרך, בניגוד לתוצאתיות שמתמקדת בתוצאה (“העיקר שסוף סוף תעבור את ה-60!”). ילד עם ראש יצירתי ידע לגייס נחישות לגשת שוב ושוב למבחן, שתוצאותיו כמעט ידועות מראש, אומץ להתיישב מול דף השאלות, לאור ניסיון העבר הכושל, יכולת לחפש דרכים אחרות לפתור את הבעיה, וחוכמה להרגיש משמעותי למרות כל הכישלונות. יצירתיות- זה לא רק עבודות יצירה. חשיבה יצירתית עוזרת לפתוח את הראש, להיות גמישים ולגלות דרכים שונות לפיתרון אותה בעיה. בקיצור -חשיבה יצירתית היא המפתח להצלחה.
אז מה עושים ?
מבינים ששיעמום זו לא מילה גסה: הצורך שלנו למלא להם את החלל בפעילות ובחברה כבר בגיל ינקות, מונע מהם את היכולת להתרכז בדבר אחד, להתעמק וללמוד אותו. מה שנראה לנו כוואקום מבהיל, עבורם יכול להיות שעת חקר: איך הפרווה של נבי ארנבי רכה יותר מהבד של כדור הספוג, מהיכן יוצאות הידיים, ואיך הכתום של הכדור שונה מהכתום של הארנב?
מעודדים חשיבה מחוץ ל(משחק) קופסה: הילד בוחר סוף אחר לסיפור? רוצה ללכת לגן עם גלימה של סופרמן? ממציא חוקים חדשים לטאקי? צובע את השמים בצהוב? תתעניינו, נסו להבין, אל תבטלו. כשיש יותר מדרך אחת לצבוע את השמים, מגלים גם יותר מפיתרון אחד לבעיה. אולי הדרך שהוא בחר – שגויה, אבל הילד יגלה שהדרך אינה טובה, ולא הוא עצמו. לחיי השמים הצהובים !
אתה כבר גדול… עודדו אותם לשחק בכל גיל, ליהנות ממשחקי תפקידים, לשחק במשחקים של האח הקטן. אין גיל לדימיון, וכל ניסיון לתחום אותם (“זה לא בשבילך, זה לקטנים/ לגדולים), פוגע בחשיבה היצירתית ובהתפתחות הדימיון, הסקרנות והלימוד הטבעי.
לומדים לגלות סקרנות- הענין שאנו מגלים, יהפוך עם הזמן לקול הפנימי שלהם ויניע אותם: מעניין איך הצלחת להדביק את הגג / בוא נבנה מכונה שתצליח ל…… / איזה צבע לדעתך יכול להתאים לרגש הזה? הביטחון להתמיד במשימה יגיע מההתמקדות בתהליך, ופחות בתוצאה (למרות שסיכויי ההצלחה יעלו גם הם כפועל יוצא מההתמדה) .
מודלינג! – שמשו דוגמא, הראו להם כיצד אתם מציפים אפשרויות שונות לאותה בעיה (אין לי סלסלה אז בוא נשטוף קופסת גבינה ריקה ונצבע אותה / קשה לי לקום בבוקר אז אני מניחה את השעון המעורר במטבח..). חפשו דרכים לגוון את הישן והמוכר (איך לדעתך אפשר להכין חביתה מרובעת?), ערבו אותם בתהליך פיתרון הבעיות: שבו יחד לסיעור מוחות בריא, העלו רעיונות (מטורפים ככל שיהיו) לבעיה קיימת, ואחרי כן “תדוגו” את הרעיונות שהכי נראים לכם.
תחי הפשטות- אז נכון שישנם משחקים נפלאים ותוכנות מעשירות, אבל… כולנו זוכרים את הקטנצ’יק שיושב על רצפת המטבח ומשחק בסירים ובמחבתות, כשהחדר שלו כבר נראה כמו סניף של הפיראט האדום… לפעמים, מה שמעשיר אותם ביותר אלה דווקא החפצים שלא נועדו לכך. היכולת המופלאה שלהם לראות בסיר – כלי תיפוף, בכוסות הפלסטיק- משחק קוביות ובגיגית – ארמון דימיוני, זו בדיוק היכולת שצריך להמשיך ולטפח, זו אותה היכולת שתעזור להם להעסיק את עצמם במקום לצעוק: “אמא משעמם לי!”.
וגם- תחי הטעות ! הפחד מטעויות משתק ופוגע ביכולת שלנו ללמוד ולהתקדם. חשיבה יצירתית משמעה להתייחס אחרת לכישלונות, למסגר אותם מחדש, באופן שלא יפגע במוטיבציה: “נזהרתי מאד ובכל זאת כל הבנין התפרק. אני אנסה לעשות בסיס רחב יותר מקוביות”. כלומר- המסקנה אינה להפסיק לנסות, אלא לנסות אחרת.
צמצמו את פעילות משטרת הגבולות– אנחנו נוטים להאמין שגבולות נוקשים וברורים יעזרו לשמור על סדר ומשמעת בבית. נסו לצמצם את הגבולות למינימום ההכרחי וגם אותם לאכוף יותר בגזרת הערכים והמוסר (בבית שלנו אין אלימות / אתם יכולים להשתולל כל עוד זה לא פוגע באחד מכם או ברכוש). חינוך ליצירתיות, מצויינות והצלחה, מתחיל בצמצום הגבולות לתחום האתיקה והיחסים. כך נעודד אותם להפעיל שיקול דעת, להגדיל ראש ולראות מעבר למה שנאמר.
האם כל אלה עזרו לרוקמת מיפו, כשהגלריה שלה נסגרה כבר בגל הראשון של הקורונה? הראש היצירתי שלה, שחושב הרבה מעבר לרקמה עצמה, זיהה צרכים חדשים שנולדו, ידע לקום אחרי הנפילה הגדולה, וכיום היא מעבירה סדנאות בזום עם משלוח ערכות יצירה עד לבית הלקוח. מלאה חודש מראש לסדנאות חדשות, אם תהיתם…
כתבה עידית שקד. יועצת במרכז מיכל דליות
