כל הורה מכיר את הרגע בו שואלים את הילדה “איך היה היום בגן, בבית הספר, אצל החברה” והילדה עונה “בסדר”. ואם מבקשים ממנה להרחיב, היא אומרת “בסדר גמור”. עוגמת הנפש של ההורים לילדים הצעירים והתחושה שממדרים אותם (הורי המתבגרים) גורמת להורים תחושת החמצה ועצב. הרי אנחנו רוצים לדעת מה קורה עם הילדים שלנו, אז איך זה שהם לא משתפים אותנו?
יש דרך להשיג זאת וזה מצריך סבלנות ומודל אישי. מדובר על שיתוף.שתוף, כשמו כן הוא – שיתוף הילד והתחלקות איתו בחוויות, מחשבות ורגשות שלכם ההורים. שיתוף הוא שפה נוספת, דרך לתקשורת שמקרבת את עולם ההורים לעולם הילדים. כשם שנרכשת כל שפה חדשה, כך גם השיתוף זקוק לידע ולאימון. אם תרצו שהילד ידבר פורטוגזית, תדברו פורטוגזית בבית. נכון? כך גם בשיתוף: אם ברצונכם שהילד יספר לכם מה עובר עליו, מה קשה לו, במה הוא מתלבט – עליו ללמוד את שפת השיתוף מכם, וזה ייעשה ע”י כך שאתם תהיו דגם עבורו.
שיתוף שלכם את הילד והילדה בחוויות היום יום, מאפשר להם לראות אתכם כבני אדם מגוונים ולא רק כהורים: סיפורים על הצלחות או כישלונות, אירועים והתרחשויות שקרו בעבודה ובחיי החברה שלכם, מראים אתכם כאדם החי ומתפקד במעגלי חיים שונים ולא רק כהורה.
שיתוף ברגשות ובמחשבות מאפשר לילדים לראות רבדים עמוקים יותר של האישיות שלכם וגם מאפשר לכם להיות דגם ולתת לגיטימציה לתחושות כעס, אכזבה, כשלון וכד’. כך לומד הילד דרכים להתמודדות עם מצבים כאלה.
שיתוף לא נעשה על מנת לקבל דבר מה בתמורה. כשאתם משתפים אינכם מצפים לשיתוף חוזר מיידי או אפילו לשיתוף פעולה. השיתוף שלכם נעשה לצורך שיתוף הילד בלבד וכדי להכניס את השפה הביתה, שפת השיתוף. לטווח הרחוק הילד ילמד גם כיצד לשתף ואת היתרונות שבשיתוף.
שיתוף בחוויה הוא “היום נסעתי מהעבודה להוציא אותך מהגן וכל הדרך הרמזורים הראו אדום”. וגם “הייתי בעבודה כל כך עסוקה שלא היה לי זמן לשתות מים”. או “בדרך לעבודה בבוקר היו כאלה פקקים בכביש שפחדתי לאחר”. שימו לב שכאן כבר נכנס שיתוף ברגש ולא רק החוויה עצמה. אפשר גם להעמיק בשיתוף ולדבר על רגשות: “בתור לסופר היום ראיתי איש מאד זקן ובלי כוח ורציתי לעזור לו, אבל הוא העדיף להסתדר לבד”. או “סבתא סיפרה לי שהיא לא מרגישה טוב ואני דואג לה ורוצה לבקר אותה”.
כשאתם משתפים את הילדים אתם פותחים בפניהם עולם שלם של היותכם בני אדם. עולם של שמחות ואכזבות, של שעמום וצחוק, של דאגה ושל תקווה. אתם מספרים לילדים מה אתם עושים (המשפט “אבא/אמא בעבודה” לא מסביר לילד דבר) ואתם מכניסים אותם שלב אחרי שלב לעולמכם. המודל הזה ילמד את ילדיכם לשתף אתכם גם, ואז יש סיכוי שכאשר תשאלו “איך היה היום בבית הספר” הם יתחילו להתלונן, לצחוק, לספר, לשתף, להתייעץ ולקחת אתכם לעולמם. בהצלחה.
