בלי אומץ לא ניתן להיות חופשי, לכן אומץ היא תכונה שהחברה לא יכולה בלעדיה. אבל האם הערכים החברתיים שלנו היום מעודדים אומץ לב?
הכוח שיוצר דברים בחיים הוא האומץ. בלי אמונה בעצמו, אף אדם לא יוכל לפעול באופן ספונטאני. בלי אומץ נשען האדם על האחר, הזולת, ונעשה תלוי בו ואז גם מחפש לעצמו את הדרך הקלה ביותר בחיים שהיא בעצם כניעה לכוחות, לאנשים ולמצבים שסובבים אותו.
בלי אומץ לא ניתן להיות חופשי, לכן אומץ היא תכונה שהחברה לא יכולה בלעדיה. אבל האם הערכים החברתיים שלנו היום מעודדים אומץ לב?
כי מה אנחנו חושבים על זה? בעצם מאז ומעולם נחשב האומץ לתכונה חיובית. בעלי אומץ תמיד זכו להערצה. אלא שלגבי ילדים אנחנו לא סולחים להם, אם הם מפגינים אומץ: נוזפים בהם, מענישים אותם ומנסים לדכא את הפעילויות שלהם שיש בהן אומץ ומרדנות. לא רק שאנחנו לא מעודדים אומץ אלא לעיתים אפילו מטילים פחד כדי להיות בעלי השפעה.
פחד הוא אחד מהרגשות הלא נעימים שאנחנו חשים: דיכאון, כעס, תסכול, עצב. פחד הוא החשוב ביותר כי הוא משרת אותנו בהתנהגויות כלפי מצבים מסוכנים: מכונית דוהרת או גנבים בלילה.
לפחד יש בסיס פיזיולוגי שנטוע בימים הקדומים של האבולוציה, כשהאדם היה רואה נמר הדם היה זורם לרגליו (ולכן חיוורים מפחד) שיוכל לרוץ הכי מהר שיכול. או שהפחד היה מקפיא אותו במקום כדי שלא יזוז ולא יגלה את מיקומו לחיה.
היום בעצם אנחנו בעיקר חוששים ופחד הוא מפני מציאות אמיתית: צוק גבוה, נהג משתולל, רעידת אדמה, חושך. חשש הוא דאגה מפני משהו מופשט, פעולה רפלקסיבית. בעלי במילואים ואני חוששת שתפרוץ מלחמה, יש לי מבחן ואני חוששת שלא אצליח בו. חשש הוא בעצם המחשבה על סכנה אפשרית ולא הסכנה עצמה.
באורח מוזר רוב החששות שלנו שאנו קוראים להם פחדים, קשורים לתפקודים החברתיים שלנו, ליחסים שלנו עם הסובבים אותנו. שימו לב למה אנחנו הכי חוששים: לכישלון, להתעלמות, לנידוי, לאיבוד המעמד, ולא חשוב אם זה בגלל מלחמה, מחלה, משבר כלכלי או אוזלת ידנו.
רגשות אלה הם שאריות של החברה האוטוקרטית, החברה הכוחנית המענישה, אנחנו כל כך רגילים לרגשות פחד אלו (הרי השתלטנות והכוח שלטו בחברה אלפי שנים) שאנחנו חושבים שזה טבעי ונכון. אבל זה לא הכרחי בכלל: לא צריך לפחד כדי לדעת להיזהר או כדי לרצות לנצח.
האומץ מאידך, חשוב מאוד. כולנו יודעים היום שתחושת ביטחון עצמי הם התנאים ההכרחיים להסתגלות חברתית. וממה מורכבת תחושת בטחון? מאומץ מהאמונה בכוחות העצמיים. מתחושה שאדם יכול לעמוד בכל מה שיקרה בחייו. שאני יכול. אנחנו קוראים לזה שלושת האלפים: אומץ, אמונה ואופטימיות.
לתינוקות יש אומץ עד הרגע שמבוגרים נוטעים בהם פחד או מערערים את אמונם בעצמם. הפחד מבטא פקפוק ביכולות והאומץ מעניק תחושת בטחון. אנחנו צריכים לחשוב וגם לאמץ ערכים שמעודדים את ההכרה בחשיבות האומץ ואת טיפוח האומץ עצמו.
אז יש לנו הרבה עבודה בעניין ואני כרגיל אופטימית.
