סקרנות היא בהחלט טבעית. הרצון לחקור את הגוף זה טבעי. רצון הילד בשליטה זה טבעי והתעסקות פעוטות עם אברי המין שלהם מוכרת מאד ונפוצה. כשזה מטריד אתכם, ההורים, זה בסדר גמור וזה מאפשר לכם להתחיל, אפילו בגיל שנתיים, בחינוך מיני.
אוננות של ילדים שונה מאוננות של מבוגרים. אצל ילדים האוננות אינה מלווה בתכנים ופנטזיות מיניות כמו בעולם המבוגרים. ילד מאונן כי זה נעים לו וכאשר אנחנו מודאגים בגלל התכיפות של מספר המקרים ביום, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: האם האוננות משמשת דרך להירגע? האם היא עוזרת לילד להתנתק מהמציאות? ואם כן – מאיזו מציאות הוא רוצה להתנתק? האם האוננות היא בגוון כפייתי ואינטנסיבי? האם בתקופה הזו של האוננות יש גם שינויים בדפוסי השינה, האכילה והפנאי של הילד או הילדה? האם לאוננות מצטרפות התנהגויות מיניות נוספות שאינן תואמות גיל? תנוחות, משגלים וכו’.
סקרנות היא בהחלט טבעית. הרצון לחקור את הגוף זה טבעי. רצון הילד בשליטה זה טבעי והתעסקות פעוטות עם אברי המין שלהם מוכרת מאד ונפוצה. כשזה מטריד אתכם, ההורים, זה בסדר גמור וזה מאפשר לכם להתחיל, אפילו בגיל שנתיים, בחינוך מיני.
חינוך מיני הוא תהליך מתמשך וחשוב לגעת בו בהזדמנויות שונות, כשההקשר מתאים לכך. כיוון שאוננות מעוררת דאגות רבות, אתם, ההורים, עלולים להתמקד בחרדה ולהחמיץ מסרים מרכזיים לגבי המין: טוב שהילד יאהב את גופו וייהנה ממנו, לילד יש בלעדיות על גופו, ניגעה באברי המין צריכה להיעשות רק במקום פרטי, תחושות מיניות משתנות במהלך ההתפתחות. כל אלה הם מסרים שיש הזדמנות להעביר לילדים גם בגילאים צעירים מאד. מטרת הדיאלוג בין אמא/אבא לבין הילד/ה היא לאפשר דלת פתוחה לסקרנות של הילדים ולשיתוף המבוגרים.
המסר, כיום לילדים, הוא שטוב ומותר ליהנות ממגע באברי המין, אך הדבר צריך להיעשות במקום צנוע. כפי שהילד וההורה סוגרים דלת בהיותם בשירותים ואינם מסתובבים ערומים בגן או ברחוב, כך גם המשחק באיברי המין לא צריך להיעשות בפומבי. ילדים בדרך כלל נענים לאיסורים והגבלות המוטלים עליהם בתחום הפעילות המינית.
יש לזכור שמרבית הילדים מאוננים מגיל שנתיים-שלוש וזה חלק מתהליך התפתחות טיבעי. האוננות משרתת כמה מטרות: הילד עושה היכרות עם גופו וכמו כן מעניקה האוננות חוויה של שליטה כאשר הילד הוא הקובע כמה, מתי והיכן. ההתעניינות באברי המין היא גם חלק מתשומת לב להבדלים בין המינים, שהילדים נעשים מודעים אליהם בערך בגיל שלוש.
אם מאבחנים שיש אוננות מוגברת, יש לברר כמה סוגיות: אולי זו תוצאה מכך שהילד/ה צמא/ה לקשר פיזי. זו יכולה להיות גם עדות לכך שהילד לחוץ מאוד ומחפש כל דרך כדי להירגע, או אולי מדובר בילדים המאופיינים בתת רגישות למגע, הזקוקים למגע אינטנסיבי. יש לשים לב לא להפוך את האוננות, על ידי תגובות חריפות מידי של ההורים, לנושא לוויכוח או להפגין תגובות שעלולות להלחיץ את הילדה במקום להיות מרגיעות ומכוונות.
אז מה לעשות? כל פעם שהילד או הילדה מאוננים, אני ממליצה לכרוע ברך לגובה שלהם, להביט להם בעיניים ולשאול אותם בפשטות, תוך שימוש בשמם הפרטי תחילה, מה הם צריכים ומה יכול לעזור להם. לחכות מספר שניות ואם הילד או הילדה לא מגיבים, להציע חיבוק (חיבוק כמעט תמיד עוזר). יש להתמיד, כמובן, בתגובה הזו ובנוסף להזכיר את נושא הדיסקרטיות והאיסורים.
חשוב לזכור שתגובת ההורה כלפי האוננות מהווה בסיס לתפיסת הילד את מיניותו.
