יש פתרון בו ניתן לרצות את הילדים ואת עצמכם וגם ללמד אותם צרכנות נבונה תוך כדי. הפתרון הוא דמי כיס.
יש פתרון בו ניתן לרצות את הילדים ואת עצמכם וגם ללמד אותם צרכנות נבונה תוך כדי. הפתרון הוא דמי כיס.איזה הורה לא ניתקל מידי פעם בלחץ מצד ילדיו: אבא תקנה לי! אימא אני רוצה את זה!
האם דרישות אלו של הזאטוטים נמצאים אצלכם ב”רשימת הקניות” של מה שהתכוונתם או שאתם נסחטים? כמה אפשר להגיד “לא היום” “אין לי כסף לזה” “זה לא בריא” ועוד סיבות טובות או תירוצים? רוצים להפסיק? מצוין. יש לכך פתרון בו ניתן לרצות את הילדים ואת עצמכם וגם ללמד אותם צרכנות נבונה תוך כדי. הפתרון הוא דמי כיס.
דעו לכם שכבר מגיל צעיר ילדים מודעים למצב הכלכלי בביתם. נדמה לכם שלא, אבל הם חשים מצוין את תחושת השפע ובודאי את תחושת החיסכון או ההגבלה. אל תנסו להסתיר מהם ומומלץ להתחיל, כבר בגיל צעיר, בודאי עם הכניסה לבית הספר, בהסברים פשוטים על מונחי הכסף. ילדים צעירים לא יודעים להעריך את מחיריהם של המוצרים, הם רק יודעים שבאופן כללי הם עולים כסף, ושצריך לבקש מאימא כסף אם רוצים אותם. ילדים לא מבינים את משמעות המחיר כחלק משכר. הם לא מבינים את משמעות השכר. הם חושבים שכסף יש בקיר של הבנק. הם חושבים שאם יש כסף בארנק זה אומר ש”יש לנו מספיק כסף”. אם לא תלמדו אותם הם לא יידעו.
עבור הילדים, מתן דמי כיס יכול להיות שיעור חשוב בו ניתן להסביר להם כבר בגיל צעיר מהו ערכו של הכסף. אני ממליצה לתת לילד בן שש שיעור קטן בכלכלה, להקנות לו כלים לשמירה על כספו (מה עונים לחברים ששואלים כמה כסף יש לו ומה עושים כשאנשים מבקשים לראות את הכסף שלהם) ולתת להם דמי כיס.
לדמי הכיס יש מס’ מטרות:
חינוך הילד לתודעה צרכנית:כשמדובר בכסף האישי של הילד הוא בודק ולומד כמה עולים מוצרים אותם הוא מעוניין לרכוש משווה מחירים וכו’.
חינוך לאוטונומיה: לאט לאט הילד לומד לתכנן את סדר העדיפויות שלו לגבי קניות המוצרים שהוא רוכש מכספו, ועם הזמן לומד לקבל החלטות.
מודעות ליוקר המחיה:מודעות לגובה מצרכים כמו מזון, צעצועים ומתנות.
חינוך לגבולות:אם הילד לא מתכנן נכון את הוצאותיו הוא לומד כי כעת לא יישאר לו כסף עד הפעם הבאה.
כאשר ילדים מקבלים דמי כיס הם מרגישים בוגרים.
לילדים שאינם מקבלים דמי כיס אין הכנסה קבועה, ולכן יהיה להם קשה יותר ללמוד לתכנן מטרות פיננסיות, תקציב וחיסכון. אותם ילדים אשר מקבלים דמי כיס, ככל שיתבגרו ניתן לעזור להם לתכנן מטרות גדולות יותר וקביעת סדרי העדיפויות. מומלץ ללמד אותם לחסוך למען מטרה, אם הם רוצים לקנות משהו יקר.
כשיגמרו דמי הכיס, זה הזמן ללמד אותם לדחות סיפוקים. אל תיצרו מערכת הלוואות הדדיות. רק כשיישארו בלי כסף עד הפעם הבאה הם יבינו את משמעות החיסכון והאיפוק. אם בכל זאת נתתם הלוואה, דאגו שתוחזר עד תום.
אין להתנות קבלת דמי כיס בהתנהגות נאותה ואין למנוע דמי כיס עקב התנהגות לא ראויה. דמי כיס עומדים בפני עצמם, הם זכויותיו של הילד, ואין לגזול אותם בגלל דבר זה או אחר. סנקציות תפעילו בדברים אחרים.
כמובן שגובה דמי הכיס יהיה על פי גיל. סכום גדול מדי לילד צעיר יכול להיות פתח לסחטנות, בזבזנות וקנאת אחרים. אם אח קטן מקנא זו ההזדמנות להסביר לו מה יתרונו של האח הגדול ומה צרכיו של האח הגדול, שבדרך כלל גדולים משלו.
יש ילדים שמתקשים לתכנן דברים, וכך יהיה גם עם כספם. יהיה להם קשה לשמור על הכסף, לדחות סיפוק. לעומתם, יש ילדים שירצו לתת את הכסף לאח גדול מהם, או ילדים פזרנים אשר עלולים לאבד את כספם. מתן דמי כיס לילדים כאלה יאפשר הזדמנות לחנך וללמד אותם כיצד יש לטפל בכסף.
עשו עם הילד חוזה הכולל את פיקוח שלכם בשלב ההתחלתי והסדירו את זכותכם להיות בתמונה גם בהמשך בכל מה שמותר או אסור לקנות בדמי הכיס. לפיקוח של ההורים על דמי כיס ועל דרך ההוצאה יש חשיבות כמו לכל אקט אחר של מעורבות הורית.
אם אתם חושבים שמתן עצמאות לילד משמעו לא להתערב, לא להיות מעורב ולוותר על התעניינות שלכם במה שהילד עושה – אתם טועים ואני רואה בזה בעיה כמו כל הזנחה חינוכית אחרת. היו מעורבים ודעו במה אתם עוסקים: למשל, ילדים תמיד ינסו לבדוק גבולות. ילדכם ודאי יספר לכם שילדים אחרים מקבלים יותר כסף ממנו או יכולים לקנות מה שהם רוצים. או שתבדקו עם הילדים או עם ההורים האחרים האומנם זה כך, וגם אם כן, עליכם לדבוק בגבולות האישיים שלכם והמתאימים לגיל הילד וצרכיו.
מתן דמי כיס משיק לנושאים חשובים כמו אוטונומיה, אחריות ותכנון, שמירת אינטימיות, יכולת הצבת גבולות, יכולת להעניק ולהתחלק ודחיית סיפוק. כל אלה יכולים להוות תשתית לעתיד כלכלי מושכל ולחינוך ראשוני לערך הכסף אצל ילדנו.
