fbpx
מיכל דליות
  • דף הבית
    • אודות
  • מיכל בדיגיטל
  • הכשרת יועצי/ות משפחה
  • הדרכת הורים
    • צוות המרכז
  • שאלות ותשובות
  • הרצאות
  • מאמרים
    • סרטונים
  • הספרים של מיכל
  • דף הבית
    • אודות
  • מיכל בדיגיטל
  • הכשרת יועצי/ות משפחה
  • הדרכת הורים
    • צוות המרכז
  • שאלות ותשובות
  • הרצאות
  • מאמרים
    • סרטונים
  • הספרים של מיכל
כשהילדה חוזרת בחצות
ראשי » מאמרים » כשהילדה חוזרת בחצות

כשהילדה חוזרת בחצות

17/04/2018

אני זוכרת את עצמי בת שש עשרה ואני זוכרת מצוין את אבא שלי עומד במרפסת ומחכה לי שאחזור. אמרו לי לחזור בשמונה בערב וחזרתי בשמונה וחצי. אמרו לי לחזור באחת עשרה בלילה, וחזרתי בחצות. ביקשו ממני לא לצאת מידי ערב ויצאתי כמעט כל ערב… בקיצור, נערה מתבגרת ומתמרדת כמעט כמו כל נערה אחרת, אז וגם היום. נכון, יש את הילדים שעושים ממש מה שדורשים מהם, אבל לדעתי, הרוב לא, ובעיקר לא בגיל ההתבגרות.

​

יש משהו בגיל הזה שגורם לילדים לחבוט בהורים שלהם. אני ואחיי עשינו זאת להורינו וילדיי עשו זאת לי ולבעלי. כל אחד עם הקצב והעוצמה שלו. אף אחד לא דומה לאחיו ואף אחת לא דומה לאחותה. היום, כשאני מתסכלת אחורנית ממש, לתקופה בה עוד לא נולדתי, אני חושבת על האנשים שבנו את המדינה הזו. מי הם היו? בני שש עשרה, שבע עשרה, שמונה עשרה שברחו מבית הוריהם בפולין, ברוסיה, בירושלים (Iבטח בעוד מדינות רבות וערים שונות) והחליטו לעשות מעשה אחר, חדש, שונה מאשר הוריהם עשו. הם היו הרפתקנים והרפתקניות, חצו ימים ויבשות והגיעו לכאן להקים כאן משהו חדש. כלומר, לא רק אני או ילדיי או ילדיכם הם אלו שמורדים, אלא זה נעשה מדור לדור משחר האנושות.

​

כנערה מתבגרת ראיתי רק את עצמי, כאמא ראיתי גם את עצמי, אבל כבר גם את בניי ובנותיי. והסיפור היה כזה: בשכונה בה גרנו בתל אביב, הילדים אז (1996) יצאו לבילוי שישי בשעה אחת עשרה בלילה. זה שיגע אותי. ילדים כאלה צעירים, בסך הכל בני שתיים עשרה/שלוש עשרה, יוצאים בשעה כזו מאוחרת. מילא. אבל הם, ויחד איתם גם ביתי, היו חוזרים בשעה שלוש או ארבע לפנות בוקר של שבת. זה באמת שיגע אותי. זה נראה לי כל כך לא נכון, כל כך מדאיג, כל כך לא ראוי, שהחלטתי שאני עושה מעשה.

​

קודם כל יצאתי לראות לאן התכשיטה שלי יוצאת. אני חושבת שהורים צריכים לדעת לאן הילדים הקטנים שלהם הולכים. זו בעיני השגחה הורית. זה לא משהו שהייתי יכולה לעשות ארבע שנים אחרי, אבל בגיל שתיים עשרה או שלוש עשרה, עוד ניתן. איך? שאלתי את ביתי איפה הם מבלים והיא אמרה לי. שני דברים היו פה: אחד, שהילדה היתה אומרת לי את האמת. שתיים, שאז הקטנים בילו במועדונים שהיו מיועדים באופן מיוחד לצוציקים האלה. ערב שישי אחד, שעה אחרי שהילדים יצאו למועדון, נכנסנו, בעלי ואני, למכונית ונסענו לאן שביתי אמרה. לפני שהגענו לשם היינו בחרדה של ממש כי ידענו שהרחוב בדרום העיר, באזור תעשייה, שבמשך היום מלא מוסכים ובלילה מלא נשים עובדות. אלא מה, בערבי שישי הפך למקום תוסס מבני נוער. ראינו המון מועדונים, גזלנים עם שתייה ונקניקיות והמון תאורה ברחוב ומכונית משטרה. זה הרגיע אותנו. הבנו מה קורה שם, הבנו שהילדים מוגנים וחזרנו הביתה עם קצת פחות חששות. אבל מה עושים עם השעה הזו בשבת בבוקר? מה אנחנו עושים עם הארבע לפנות בוקר הזה? החלטנו שזה לא מקובל עלינו וערב אחד הודעתי לביתי “פיצי, הלוואי שהייתם יוצאים יותר מוקדם וגם חוזרים יותר מוקדם, אבל אני לא יכולה לקבוע מתי תצאו, מה שכן, אני מבקשת ממך לחזור הביתה עד השעה שתיים בלילה”. הסתכלה עלי ביתי החכמה ואמרה: “אמא, אם תכריחי אותי, אחזור בשעה שתיים, אבל אז אני אחזור במונית לבד. כשאני חוזרת בשלוש או בארבע אנחנו ארבע חברות במונית. עולות ביחד ויורדות ביחד מתחת לבניין”. הסתכלתי על ביתי והיה ברור לי שאני צריכה לעשות חושבים. שאני צריכה לבדוק את עצמי.

​

קודם כל, שתדעו: אצלו במשפחה, “להכריח” את הילדים היה להסתכל בהם במבט מאד מסוים, נחוש ודוקר כמעט, ולהגיד “זה מה שיהיה”. הילדים היו משמעים קולות “אוף” או עושים פרצוף, אבל שיתפו פעולה. במקרה הזה, ידעתי שאני יכולה להכריח אבל ידעתי שגם תהיינה לזה תוצאות מסוימות. אז הייתי צריכה לבדוק את עצמי מה עדיף לי: ילדה שחוזרת בשעה שנראית לי נכונה ומתאימה, אבל לבד, או ילדה שחוזרת בשעה שלא מקובלת בעיני, אבל בבטחה.

​

פעם אמרה לי שכנה שאם אני רוצה שהילדה תחזור בזמן שאסע לקחת אותה. סליחה!? למה? אני בשישי בערב בשעה שתיים בלילה מבלה עם חברים שלי או ישנה במיטתי המרווחת. ממתי אני נהג לבני נוער? הילדה תחזור מתי שאני אגיד לה כי אני הסמכות בבית הזה.  מישהי אחרת אמרה לי שהייתי צריכה לעשות לובי עם עוד כמה אימהות של החברות של ביתי. גם את זה לא אהבתי. ידעתי עד כמה הורים יכולים לפדח ולבייש את ילדיהם ולא רציתי להיות במקום הזה. במקום זה אמרתי לביתי “תני לי לחשוב על זה”. הלכתי לחשוב. לקח לי כמה ימים כדי לקבל החלטה. דברתי עם בעלי, דברתי עם הבנים הגדולים שאחד מהם כבר היה אחרי צבא והשני חייל, דברתי עם חברתי הטובה, דברתי עם עצמי ובסוף הגעתי למסקנה שבמקרה הזה, אני צריכה להיות חכמה ולא צודקת ואמרתי לביתי להמשיך לחזור עם חברותיה.

​

אוי, להיות הורה למתבגר. כמה זה קשה. ולדעתי, עוד הולך ונהייה קשה מדור לדור. אז חיזקו ואימצו, כי יום אחד הם יהיו מבוגרים וכמו שהפולניות אומרות תמיד לבנות ולבנים שלהן: “נראה אותך כשהילדים שלך יעשו לך מה שעשית לי”.

עקבו אחרינו
  • Facebook
מאמרים אחרונים
כל הכבוד, יא מלך !

כל הכבוד, יא מלך !

לפעמים, כשאני מסיימת ביקור תצפית בבית המשפחה, ההורים נפרדים ממני בדלת בחצי התנצלות: “חוק מרפי, דווקא עכשיו
סגור לתגובות על כל הכבוד, יא מלך ! קרא עוד ←
לפעמים כדאי פשוט להקשיב לאינטואיציה שלכם!

לפעמים כדאי פשוט להקשיב לאינטואיציה שלכם!

בתוך שלל הסיטואציות המורכבות שלנו עם הילדים יש רגעים של חוסר אונים . של תהייה מה נכון
סגור לתגובות על לפעמים כדאי פשוט להקשיב לאינטואיציה שלכם! קרא עוד ←
“איך אני אדע מתי זה נכון להגיד לילד שלי לא?” או – מתי לשים גבול?

“איך אני אדע מתי זה נכון להגיד לילד שלי לא?” או – מתי לשים גבול?

נושא לא פשוט. הורים רבים אומרים לי “בסדר, אני יודע שצריך לשים גבול. אבל אני לא יודע
סגור לתגובות על “איך אני אדע מתי זה נכון להגיד לילד שלי לא?” או – מתי לשים גבול? קרא עוד ←
חרדות אצל ילדים בתקופה נוכחית

חרדות אצל ילדים בתקופה נוכחית

כבר 8 חודשים שאנחנו בתוך תקופת הקורונה, תקופה ששינתה את מציאות חיינו בצורה דרמטית. ההשפעות של הקורונה
סגור לתגובות על חרדות אצל ילדים בתקופה נוכחית קרא עוד ←
הורות דיפרנציאלית – כלי חשוב לקשר טוב בין הילדים בבית!

הורות דיפרנציאלית – כלי חשוב לקשר טוב בין הילדים בבית!

מצאתם את עצמכם עסוקים בניסיון לאזן ולהשוות כל דבר בין הילדים? אם קניתם חולצה לילד אחר, מיהרתם
סגור לתגובות על הורות דיפרנציאלית – כלי חשוב לקשר טוב בין הילדים בבית! קרא עוד ←
אודות מיכל דליות

מרכז מיכל דליות קיים ופועל בשלושה תחומים עיקריים: הכשרת יועצים משפחתיים, ייעוץ והדרכה להורים בכל הקשור בקשיים ובעיות במערכות יחסים משפחתיות, הרצאות לחברות, ארגונים, גופים וכיו”ב.

עמודים חשובים
  • המסלול להכשרת יועצי/ות משפחה
  • הספרים של מיכל
  • לוח הרצאות
    • הרצאות
  • הדרכת הורים
  • מאמרים
  • מדיניות פרטיות
מאמרים אחרונים
  • כל הכבוד, יא מלך !
  • לפעמים כדאי פשוט להקשיב לאינטואיציה שלכם!
  • “איך אני אדע מתי זה נכון להגיד לילד שלי לא?” או – מתי לשים גבול?
  • חרדות אצל ילדים בתקופה נוכחית
  • הורות דיפרנציאלית – כלי חשוב לקשר טוב בין הילדים בבית!
הירשמו לקבוצות ההורים הדיגיטליות !
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס
Facebook