מאמרים

עשרה דברים חשובים

לאורך חיי למדתי כמה דברים: למדתי שאני אוהבת ילדים בטירוף ושאהבה זו שלי אליהם לא מונעת ממני להיות להם אשת חינוך, מובילה ומנהיגה. למדתי שילדים הם אנשים קטנים ואגואיסטיים (זה צורך הישרדותי בסיסי) ושהם תמיד ירצו מה ש”בא להם” אבל שתפקידי כאמא, סבתא, מורה ויועצת, לעיתים יתנגש ברצון שלהם ויגרום להם כעס או תסכול. למדתי שילדים לא “נשרטים” בעקבות כעס או תסכול אלא להיפך, הם מעריכים את המבוגר החזק העומד מולם וגם בוטחים בו. למדתי שיש דרך מצוינת להיות ביחסים טובים עם ילדים: לא צריך לצעוק עליהם, בודאי לא להעניש אותם, לא להתרפס בפניהם, אלא לוותר לעיתים ולהתעקש גם. הכנתי עבורכם כמה “חוקי אצבע” אשר יוכלו לכוון אתכם בדרך הלא פשוטה והלא קלה של גידול ילדיכם. 

 

  1. אל תשכחו את עצמכם! תפקידכם להכשיר את הילדים לחיים וחלק מזה הוא היכולת שלהם לחיות בשיתוף פעולה עם האנשים סביבם. אם הילדים לא יבינו שגם לכם יש רצונות ויש צרכים – הם לא יידעו לקחת אותם בחשבון. לעיתים הרצונות שלכם מתנגשים בשלהם, נכון, אז אפשרו להם להתמודד עם חוסר שביעות הרצון שלהם ובינתיים להבין שהם לא לבד בעולם.

  2. כבדו את עצמכם ואת ילדיכם: כיבוד עצמכם אומר לעמוד על הערכים שלכם ועל אמיתות החיים שלכם גם במחיר אי שביעות הרצון של הילדים. כיבוד הילדים אומר לא לעשות דבר שישפיל אותם. לעיתים הם יכעסו, יהיו עצובים ואף מתוסכלים – אבל לא מושפלים.

  3. עשו הבחנה בין גבול לבין דרישה. גבול הוא מצב בו לכם יש שליטה ואתם קובעים על הילדים (מה לאכול, מה ללבוש, מתי ללכת לגן, מתי לא לראות טלויזיה, מתי לא קונים להם מה שהם רוצים ומתי לא מרימים אותם על הידיים וכולי). דרישה הינה מצב בו אתם מבקשים משהו מהילדים (להכין שעורים, לא להתחצף, לא להרביץ, לסדר את החדר, לא לרדת מהמיטה וכולי) וכדי שהמצב הזה יתקיים אתם זקוקים לשיתוף הפעולה שלהם. כדי לזכות בשיתוף הפעולה של הילדים עליכם לפעול בצורה כזו שתכבד את עצמכם (נחישות ועקביות) ותכבד גם אותם.

  4. אל תענישו. עונשים לא עוזרים (עובדה שלמחרת אתם מענישים שוב…). צרו מציאות בה אתם שולטים והקשורה באופן הגיוני למעשה של הילד. רק כאשר יש הגיון המחובר למציאות, הילדים, אחרי שזה יקרה כמה וכמה פעמים, יסיקו את המסקנה שהתכוונתם אליה.

  5. זיכרו שכאשר אתם יוצרים שינוי, לפני שיהיה יותר טוב יהיה יותר גרוע. הילדים יעשו כל מאמץ לגרום להורה של אתמול (הכועס, המאבד שליטה, המתרפס) להגיב, ולכן שינוי בתגובה שלכם צריך להיות עקבי ונחוש.

  6. אל תתרגשו מאי שביעות הרצון של הילדים. זו לא טראומה. זה כעס, או אולי תסכול, אבל אם אין השפלה וחוסר כבוד מצידכם אזי יש מסר ברור של הורה קובע והילדים מתאמנים בינתיים במצבים רגשיים (כעס, תסכול, עצב, סמכות) אותם יפגשו רבות במשך חייהם ותפקידכם להכשיר אותם לכך.

  7. בכי זאת שפה. בכי הינו דרכם של ילדים להראות לכם שהם לא רוצים לקבל את מה שאתם מטילים עליהם. ילדים קטנים לא יודעים לדבר ולכן בוכים. ילדים יותר גדולים ממשיכים לעשות זאת כי זה משרת את מטרתם וכנראה גורם לכם להשבר. בעת הבכי הם בעצם אומרים “אני אגרום לך לעשות את מה שאני רוצה”. כאשר הבכי שובר אתכם וגורם לכם לחזור בכם מהחלטה – לימדתם את הילד שבכי זה נשק ולכן הוא ימשיך להשתמש בו עוד ועוד.

  8. אל תגנו על הילדים מתוצאות מעשיהם. למידה נעשית תוך כדי נסיון חיים ואם אתם מונעים את התוצאה הטבעית או ההגיונית של מעשי הילדים, אתם לא מאפשרים להם ללמוד על העולם. לפעמים לומדים בדרך הקשה, אז אל תבהלו: תהיו שם לשמור אבל לא לעוות את המציאות.

  9. אל תנדנדו. ההורות היום חוטאת בדיבור יתר: שוב ושוב מדברים על אותו דבר. שוב ושוב מקיימים שיחות הבהרה והפקת לקחים. הילדים כבר לא שומעים אתכם. הם נאלצים להגן על עצמם בהעמדת פני חרשים. תפעלו במקום לדבר.

  10. אל תאפשרו לילדים להפר חוקים וכללי משמעת. כשאין חוקים ברורים הילדים מפתחים חרדה (כי שום דבר לא בטוח ולא קבוע) ואף עלולים לחשוב שהם הקובעים המוחלטים בעולמם, ואין זה כך: ילדים צריכים מבוגרים חזקים לידם שיובילו אותם בדרכי החיים.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך...